אישה צריכה: ראיון עם שמרית אור
עם מאות שירים באמתחתה, הפזמונאית שמרית אור סוף סוף מתפנה להוציא ספר שירים ראשון בשם "ציפור האש". "בשנים האחרונות התברר לי שחיים זה לא לנצח והבנתי שאני רוצה לעשות ספר", היא אומרת. שיחה על שירים בצל הקשיים
אבא שלך, יעקב אורלנד, היה משורר מוערך. יכול להיות שזו הסיבה שבגללה רק עכשיו פרסמת שירים שלך שאינם פזמונים?
"בנעוריי חשבתי שאהיה משוררת. כתבתי שירה אבל מהר מאוד הבנתי ששני משוררים תחת קורת גג אחת זה לא אפשרי. אבי לא היה סתם עוד מישהו. הצל שלו היה מאוד גדול. הבנתי שאני צריכה למצוא דרך אחרת משלו, ובאמת חיפשתי.
כשכתבנו את השיר הראשון, הבנתי שאפשר לכתוב שיר עם מנגינות, משהו שלא היה חשוב לאבא שלי. הוא העריך את השירה הרצינית. לשירי זמר הוא ייחס דרגת חשיבות יותר פשוטה, למרות שההיסטוריה מלמדת אותנו אחרת. מהר מאוד מצאתי לעצמי מקום בעולם הזה ולכן אני משוחררת מהמקום המסוים הזה שעליו שאלת. במשך זמן רב חשבתי שחלק גדול מהשירים שלי יצאו בספרים אחרים, אז המילים שלי היו מפוזרות בשטח. שירים הם קודם כל מילים ומילים צריכות להיות כתובות על דף. בשנים האחרונות התברר לי שחיים זה לא לנצח והבנתי שאני רוצה לעשות ספר".
איך בחרת את השירים בספר?
"מראש החלטנו שיהיו מאה שירים. היה קשה לבחור את השירים כי הייתי צריכה לוותר על שירים שאני אוהבת, אבל אני מקווה שצלחנו את המשימה בצורה טובה".
עם איזה שיר את מזדהה במיוחד?
"אני לא יכולה לענות, אבל אני הכי קרובה לשיר האחרון שמופיע בספר. זה שיר קצר שהוא לא להלחנה - 'אישה צריכה'".
הייתי צריכה לוותר על שירים שאני אוהבת. שמרית אור
יח''צ
מופיעים בצוותא
ב-18 באוקטובר ייערך לכבוד אור ערב בצוותא, בו ישתתפו אוהד חיטמן, אוהד שרגאי, רעות יהודאי ועוד. כשאור נשאלת על איך היא מתחברת לדור הצעיר במוזיקה הישראלית היא עונה: "באופן כללי יש בעיה עם מרחב מחייה, כי לא נשאר הרבה שטח למוסיקה טובה באמת. אבל יש אנשים מוכשרים. החיבור
הראשון עם רעות היא כשהיא סיפרה לי ששיר שלי התגלגל אליה והיא הלחינה אותו. היא מאוד רצתה שאני אשמע אותו. גם אוהד חיטמן ביקש ממני. הוא עשה שיר שלי בצורה מדהימה, והוא מוסיקאי עם פוטנציאל עצום. גם אחותו, ענת, היא מאוד מוכשרת. שמעתי את השירים והם יצאו מצוינים".
בעבר שירים שלך היו בראש מצעדי הפזמונים, נבחרת כתמלילנית השנה, זכית ב"שיר השנה" כמה פעמים. היום שיר השנה הוא "תגידו לה" של דודו אהרון, את מכירה אותו?
"הכרתי אותו לראשונה לפני שבוע, אני מודה. אם הוא היה תלמיד שלי, הייתי אומרת לו מה אני חושבת על זה, אבל מאחר והוא לא אני מעדיפה שאחרים יגידו".
מה דעתך על הפריחה של המוזיקה הים תיכונית?
"ראיתי את התהליך מתרחש כבר לפני חמש עשרה שנה. יש הרבה מאוד פוליטיקה בזמר הישראלי. כל התהליכים של השינויים הם תהליכים פוליטיים שלא היו לטובת היצירה".
אחד השירים המעניינים בספר הוא "ללב אין מין" ללחן של יהודית רביץ. שיר שלא יצא לרדיו, ונראה שהוא רומז משהו. כשכתבת לה את השיר ידעת על חייה הפרטיים?
"זה שיר שאני מאוד אוהבת ובאיזשהו מקום זה שיר נגד דעות קדומות ואפליות בכלל. במקרה הזה הלחן הקטין את השיר ואולי יום אחד ילחינו אותו אחרת. יהודית הייתה חברה מאוד טובה שלי ועשינו יחד אלבום שלם. הקשר ביננו היה מיוחד ומאוד יצירתי, ובשבילי זה היה בשעתו מהפך מאוד גדול. אלו שירים שכתבתי לי והיא אהבה. כשהיא לקחה אותם אני הייתי מאושרת שגם השירים האחרים שלי מקבלים איזשהו ביטוי. לזמרים אחרים לא הייתי מציעה את השירים הללו כי אלו שירים אישיים".
אוהד שרגאי היה תלמיד שלך ב"רימון". מה חשבת על ההופעה שלו ב"כוכב נולד?"
"אוי, אוהד חמוד שלי. אני הייתי מופתעת שהוא נכנס לתחרות הזו. ידעתי שהיכולות שלו גדולות על המופע הזה והופתעתי מזה שאפשרו לו להגיע לשלב של הגמר. הוא קיצר לעצמו דרך באופן מהותי וחשף חלק גדול מהכשרונות שלו כי הוא באמת רב צדדי. הוא כותב ומלחין מצוין, גם זמר וגם איש במה נהדר. יש לו הרבה יכולות וזה פנטסטי. מבחינתי הוא מזמן הגיע למקום הראשון".
אחרי המופע בצוותא מה המטרה הבאה שלך?
"יש כל-כך הרבה תוכניות אבל אני באמת פועלת לאט לאט. בינואר שאלו אותי מה הפרויקט הבא. אני לא בן אדם בריא כבר הרבה שנים אבל לא הפנמתי את זה. ואז, חטפתי את הבום בפרצוף עם העובדה שיש לי סרטן שד. מעצם ההדף עפתי אחורנית. לקח לי זמן להתאושש מהידיעה וברגע שהתאוששתי סידרתי לי את סדר העדיפויות, מה חשוב לי שיקרה. הבנתי שהגיע הזמן שיהיה ספר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם