ראשי » רייטינג » ספרות » הזירה הלשונית

הזירה הלשונית: אקספרס של חצות, גרסת ארדואן

אילו שמות סרטים הפכו למטבעות לשון? מהו השיח החדש של דפני ליף? וכמה זה בכלל מיליון? הזירה הלשונית

כמה עשרות ישראלים עוכבו ועברו בדיקה משפילה באיסטנבול. העיתונות הישראלית יצאה בכותרות ענק: אקספרס של חצות. בדימוי הקולנועי הזה יש הגזמה מסוימת, אבל הוא מובן: גם מעין תא מעצר, גם שוטרים טורקיים, גם השפלה, שלושה סיוטים בכרטיס אחד.

שמות סרטים לא מעטים הפכו למושגים, והם צצים גם בשפה, גם בתקשורת ובעיקר בתודעה במצבים שונים ומשונים. להלן רשימה חלקית.

הבט אחורה בזעם. המחזה ובעיקר הסרט על פי ג'ון אוסבורן הפכו לשם קוד לנועד מתמרד.

החיים המתוקים. חיי האלפיון העליון, בעקבות פליני.

הישראלי המכוער. לא, אין כזה סרט, אבל המקור הוא הסרט "האמריקני המכוער".

התפוז המכאני. סרט מופת בריטי שהפך שם קוד לאלימות חסרת מניע.

זמנים מודרניים. הסרט של צ'רלי צ'פלין, שנשאר מודרני.

חלף עם הרוח. אחד הגדולים בכל הזמנים, וגם משל על יד הזמן.

חמים וטעים. הקומדיה של בילי ויילדר הפכה כינוי בקשר הצבאי למזון. פיתוח: קריר ומגעיל.

ימי הרדיו. געגועים לתקשורת אחרת, בעקבות ווידי אלן.

כל ממזר מלך. גירסת הבמאי אורי זוהר ל"עבד כי ימלוך".

להיות שם. המפגש עם החלונות הגבוהים, עם הארמונות הסמויים של השלטון, סרט עם פיטר סלרס.

לחופש נולד. רון ארד, ולפני כן סרט על גור אריות.

מכה שנית. מי? ארדואן, החמאס, כל איום פוטנציאלי חוזר, ובמקור הפנתר הוורוד.

מלחמת הכוכבים. הסרט הבדיוני שהפך שם קוד לענייני החלל הלא בדיוניים.

סוף העולם שמאלה. המקום הכי נידח שיש, בעקבות אבי נשר.

שם המשחק. המהות, העניין החשוב ביותר. במקור: סרט בשם "שם המשחק הוא תהילה".

שתיקת הכבשים. במקור זה סיפור מצמרר של חניבעל לקטר. אצלנו זו פחדנות, בעיקר של אנשי ציבור.

"יצרנו פה שיח חדש" (דברי דפני ליף, ז'אן דארק החדשה שכבר רבים רוצים לצלוב אותה, בעצרת המיליון).

זה השיח החדש לפי דפני ליף, עם הערות המדור.

החלפנו את המילה רחמים במילה חמלה. מדובר בניואנס, ההולך ומתחדד אבל לא בהיר לגמרי. חמל במקרא פירושו ריחם, אבל הוא קשור כמעט תמיד בפעולה, וכמעט תמיד בשלילה: "הרגת ולא חמלת". החומל מוותר על עונש לחוטא. לרחם

(וגם לרחום, בבניין קל), פירושו הבסיסי לאהוב. בשיח החדש 'רחמים' מתייחסת לאדם שאין לו כמסכן ואף נחות, בעוד 'חמלה' מתייחסת למי שנמצא בתחתית הסולם כאדם שווה ערך.

החלפנו את המילה צדקה במילה צדק. במקרא 'צדקה' ו'צדק' הן מילים נרדפות. הן מתפצלות בתלמוד, 'צדקה' הופכת שם לנדבה לעניים. היום 'צדקה' מזוהה עם עולם גמילות החסדים, ו'צדק' עם עקרונות המוסר הכללי. אז למה דפני ליף לא רוצה צדקה? כי הצדקה משמרת את הסדר החברתי הקיים: העניים נשארים עניים.

החלפנו את המילה נדבה במילה רווחה. ואריאציה על הזוג הקודם. 'נדבה' משמרת את הסדר הקיים, 'רווחה' יוצרת תנאים לחיים טובים של אזרחים עצמאיים.

החלפנו את המילה צרכן במילה אזרח. חילוף מעניין שכמעט לא היה בו עיסוק במהלך ימי המחאה. 'צרכן' הוא יצור כלכלי לוקח ומקבל, 'אזרח' כאן הוא יצור חברתי מעורב. בשפות שונות מבחינים בין אזרח פעיל לאזרח סביל,  וגם בעברית 'אזרח' יכול להיות שייך פורמלית למדינה, או אדם מעורב ומשפיע.

החלפנו את המילה לחכות במילה לשנות. צמד מגושם למדי. הצעות חלופיות במקום 'לחכות': 'להסכים', 'להתעלם', 'לסבול', כל מה שמייצג קבלת הסדר הקיים.

החלפנו את המילה לבד במילה ביחד. אקורד סיום פשוט, ההסברים מיותרים. 

מארגני הפגנת המחאה והעצרת בשבת ידעו שלא יגיעו מיליון איש, אבל בחרו לבנות אותה סביב המספר המאגי של חיינו: מיליון, ואין מדובר רק במיליון השקלים הנועדים לזוכים בכל תוכנית שעשועונים או ריאליטי. מיליון פירושו "הרבה מאוד", ממש כאותם פרימיטיבים שעל פי הבדיחה ספרו: אחת, שתיים, שלוש, הרבה.

'מיליון' במשמעות 'הרבה מאוד' מככב בשפה בכל מקום. "היו איזה מיליון איש במסיבה" (כלומר, מאתיים, שלוש מאות); "יש לי מיליון סיבות להתעצבן עליו" (כלומר, שתיים-שלוש אבל גדולות); "הבן אדם עושה מיליונים" (בטווח שבין שמונה מאות אלף למאה מיליון); "מיליון אחוז שאני מגיע בזמן" (אלא אם כן יהיו פקקים). וגם בצירופי לשון, בדרך כלל מתורגמים: "את נראית מיליון דולר" (או "חיוך של מיליון דולר"), או "הוא אחד ממיליון". באנגלית, כאשר מיליון כבר אינו מספק את הסחורה, עוברים לשלב הנא: זיליון, zillion, שהוא מספר מומצא, האות האחרונה באלף בית הלטיני, Z, מחליפה את מיליון וביליון.

ההימור של המארגנים הצליח. לא הגיעו מיליון, אבל בכיכר המדינה היו איזה מיליון אנשים. בעצם, מי סופר? 

במדור קודםדגמנו באמצעות ניר גואטה את שפת יושבי הווילה בדור הבא. מה שהדגימה לא בדקה הוא שלל שיבושי השפה שאפשר לבחון אותם רק בניקוד, כגון הפער התרבותי העמוק בין "נראֶה לי" ל"נראָה לי".

בשביל זה יש טלוויזיה, וכך התריס הרווק איתן אורבך באחד הדייטים שהתקיימו אי שם: "מה, את משַדַכַת אותנו עכשיו?"

משַדַכַת, איתן? אומרים משַדֶכֶת. כמו שאומרים מתוֶוכֶת ולא מתוַוכַת (אבל מטַווַחַת ולא מטַווֶחת), מסַבֶּכֶת ולא מסַבַּכַת. הח' הגרונית נעלמה מחיינו, אבל ספיחיה הדקדוקיים עדיין צצים במקומות הלא נכונים.

אלי מפנסילבניה שואל: באנגלית שרימפס  זו מילה ביחיד וברבים, אבל בישראל נוהג המלצר להגיד "שרימפסים". האם זה שיבוש נורא או עברית מתוקנת?
ונתחיל דווקא באנגלית: המילה ביחיד היא shrimp, צורת הריבוי משמשת כשם קיבוצי. בעברית צריך היה לומר לכאורה 'שרימפּים', או 'שרימפס' כשם קיבוצי. אפשר גם עברית נאה במיוחד: חסילונים, אבל המלצר לא יבין.
שרימפסים היא אם כן צורה לא תקנית. עם זאת, ריבוי כפול של מילה לועזית נהוג בעברית במקרים שונים, כחלק ממלכת הסלנג. דוגמאות: צ'יפסים (ביחיד chip, וכשמדובר במחשבים אומרים צ'יפים); ג'ינסים (באנגלית כמעט שאין שימוש בצורת היחיד jean); ברֶקסים (ביחיד brake). יש גם לדינו: בורקאסים (ביחיד בוריקה); ויש ערבית: צ'יזבטים (צ'יזבּ פירושו כזב, צ'יזבאת – כזבים); ושילוב רוסית וערבית: ז'לובאטים (ז'לוב הוא בריון, בתוספת הריבוי הערבי –את, אך המילה נחשבת ביחיד: ז'לובאת).

כותבת גלי: מיקה בת השלוש ראתה את אביה כשחזר ממילואים עם נשקו האישי, ואמרה: "וואוו, איזה מהרוג גדול!"

הערות? שאלות? הצעות? שלח ב"כתוב לעורך", או ישירות.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

הזירה הלשונית

רוביק רוזנטל מביא מילות סלנג חדשות, מזכיר ביטויים נשכחים, מספר מה מתרחש בעולם הלשוני בישראל ובתפוצות, מציץ בספרים חדשים ובפרשת השבוע, מציג הברקות לשוניות של ילדים ומשחקי מילים, ועונה לשאלות

לכל הכתבות של הזירה הלשונית