סיפורי אבי: מופע לכבוד יהודה עמיחי
בתו של יהודה עמיחי, עמנואלה, תעלה הערב מופע המוקדש ליצירתו של אביה
אני מתגעגעת יותר לאבא יהודה מאשר למשורר עמיחי. יהודה עמיחי ארכיון מעריב
המופע, שרץ כבר כשלוש שנים, מועלה הפעם במתכונת מיוחדת ומורחבת במלוא עשור למותו של עמיחי. הוא כולל קטעי קריאה של שירים מולחנים מוכרים לצד חדשים, קטעי פרשנות אישית, זכרונות אישיים, סיפור חיים וכתבים שנחשפים לראשונה. במופע משתתפים השחקנים גמא סריג, דרור קרן, הזמרת עינת ארונשטיין, המשורר רוני סומק ואחרים. האחראים עליו הם המוזיקאי ניב קאופמן ובתו של עמיחי, עמנואלה, רקדנית, כוריאוגרפית ואמנית רב תחומית.
"ככל שעובר זמן אני מוצאת את עצמי מגלה עוד דברים בשירים של אבא שלי. רבדים שלא חשבתי עליהם, קישורים שלא ראיתי", היא אומרת.
מה למשל?
"יש לאבא שלי פואמה ארוכה שנקראת 'מסעות בנימין מוטודלה', שזה בעצם סיפור החיים של אבי. יש קטע שנתקלתי בו רק לאחרונה בפואמה הזאת, שמתאר את שינוי שמו של הגיבור ומתייחס ישירות לזה שאבא שלי כידוע, שינה גם הוא את שמו כשעלה מגרמניה לארץ. אז קראו לו פויפר, חלילן בעברית, והוא שינה לעמיחי. היה לי מרגש לזהות אותו פתאום בפואמה הזאת. מעבר לזה, לאבא שלי יש כל כך הרבה קטעים מכל כך הרבה סוגים שונים - מחזות, תסכיתים, רומן, וכמובן השירים, שזה בור שכמעט אין לו תחתית. כל פעם שאני חושבת שאני כבר מכירה הכל, אני נתקלת במשהו חדש. כך שלמרות שהוא לא איתנו כדי ליצור עוד, התחושה היא שיצירתו ממשיכה להתחדש. מה גם שמילים הן נצחיות".
למה את הכי מתגעגעת בו?
"אליו, לנוכחות שלו. הייתי צעירה כשהוא נפטר. בת 21. היום, כשאני כבר נשואה עם ילדה, הייתי רוצה לדבר איתו שוב, להתייעץ, לשמוע, להקשיב. לטייל יחד בירושלים בבוקר, שזה זיכרון שיש לי ממנו מהילדות. הוא תמיד היה קם נורא מוקדם בבוקר, ועם המון אנרגיה.
הוא היה מלווה אותי לבית ספר כשהייתה לי שעת אפס. אני הייתי שבוזה לגמרי, והוא מלא אנרגיה ואושר וחיות. אני מתגעגעת יותר לאבא יהודה מאשר למשורר עמיחי. את המשורר עמיחי אני מרגישה שגיליתי דרך שיריו, אחרי מותו, ושאני יכולה עוד לגלות. השירים פה מולי וכמו שאמרתי יש להם עושר אין סופי. אבל אבא שלי איננו. ובשבילי, הוא היה קודם כל אבא שלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם