דו"ח מן המרתף: על "דפוק וזרוק בפריז ובלונדון"
סדר היום של הפועל השחור והביקוש הסיזיפי אחר מטבעות ומזון מתוארים בספרו של ג'ורג' אורוול בפירוט רב. אף כי יש בנימת דבריו משהו צעיר והרפתקני, אין ספק שהוא ממלא כאן שליחות חברתית
דפוק וזרוק בפריז ובלונדון כריכת הספר
ג'ורג' אורוול, שנקבר מוקדם מדי (בינואר 50', כשהיה בן 46) תחת שם הולדתו, אריק ארתור בלייר, היה סופר מחויב, כפי שהיה עיתונאי מחויב בתחילת דרכו. כשרצה לבחון נושא הוא חקר אותו ברחוב, על בשרו. הוא הלך אל המציאות הקשה, חבר לעלובי החיים. כשמצא לבסוף מו"ל שהיה מוכן להוציא לאור את ספרו הראשון המונח לפנינו (בהתייחסות הקצרה הזאת כדאי לחלוף ללא עיכוב על פני האמירות האנטישמיות הפזורות בספר, אם כי מעניין להבחין בהן) ביסס אותו על חוויות אישיות כשוטף כלים בפריז וכנווד במקלטי הלילה בלונדון וסביבותיה.
למי שעובד במרתף מסעדה יוקרתית בפריז אין, בדרך כלל, כוח וכישרון לכתוב על חייו. אורוול נחן בדחף וביכולת לכתוב על העבדות שחווה. הוא חי בפריז כשנה ורבע, ובתוך הזמן הזה נגנב כל כספו. כדי לשלם על מיטה ולחם עבד כשוטף כלים במלון ובמסעדה. הוא עמל 18 שעות ביממה בתוך צחנה, טינופת וחום מהביל, התקיים מלחם, קפה וסיגריות והכיר עמיתים שחיו כך חיים שלמים.
סדר היום של הפועל השחור והביקוש הסיזיפי אחר מטבעות ומזון מתוארים כאן בפירוט רב, יום אחר יום. אף כי יש בנימת דבריו של אורוול משהו צעיר והרפתקני, כולל האירוניה וההומור הנלווים להתבוננות בטיפוסים הנקרים בדרכו, אין ספק שהוא ממלא שליחות חברתית. הוא מוסר בפשטות מרתקת את קורות הזמן המנוול ההוא. מי שלא קרא את הספר שיצא לאור לראשונה ב-1933 (תרגום ראשון לעברית: דורון לבנה, 1984) יכול להתוודע עתה לחיים מוזרים אלה, שעל סף השׂרידה.
בשולי השגרה הקודרת, אורוול מהרהר: "שוטף כלים הוא עבד, ועבד מבוזבז, שעושה עבודה אווילית ובמידה רבה לא נחוצה. בסופו של דבר הוא מוחזק בעבודה בגלל חשש מעורפל מפני הסכנה הצפונה בו אם יהיה לו זמן
חופשי".
כשהוא מתאר את אכסניות הלילה בלונדון וסביבותיה, הוא מחדד את נוכחותו ההגותית בטקסט. על סמך חוויות שמעוררות בקורא חלחלה אורוול מעלה הצעות לשיפור, להפקת רווחים לטובת העניין. "הכסף נהיה למבחן העליון של הערך", הוא כותב על הקבצנות, "ובמבחן הזה הקבצנים נכשלים, ומשום כך הם מבוזים. אילו הרוויח אדם מפשיטת יד אפילו עשר לירות בשבוע, מיד הייתה הקבצנות נהפכת למשלח יד מכובד".
הייתכן שמאז 1929-1928 השתפרו התנאים במחילות שמתחת לבתי הבורגנים? מובן מאליו שספרו של אורוול עדיין מעודכן. הרי במרתפי העולם הזחוח עדיין עמלים עבדי ההווה באין רואה, וחסרי הבית יבלו את החורף הקרוב עטופים בחוסר הסיכוי לעתיד טוב יותר.
"דפוק וזרוק בפריז ובלונדון", ג'ורג' אורוול, מאנגלית: סמדר מילוא, כנרת, 239 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם