בטבעת זו: על "המירוץ אחר הטבעת"
ב"המירוץ אחר הטבעת", מחברת "השטן לובשת פראדה" הופכת באופן רשמי לקלישאה ניו יורקית
''המירוץ אחר הטבעת'', לורן וייסברגר, מאנגלית: טל ארצי, הוצאת מודן, 296 עמ'
"המירוץ אחר הטבעת" עטיפת הספר
הספר, ששמו ועלילתו תוקפים ישירות את עורכת האופנה הראשית של המגזין אנה וינטור, הפך ללהיט עולמי, עובד לסרט מצליח בכיכובה של מריל סטריפ וקיבע את מעמדה של וייסברגר כמובילת טרנדים וכסופרת הנכונה של השעה. כבר אז תהו רבים אם וייסברגר היא לא סופרת של ספר אחד, שהצליח בעיקר בגלל שנשען על חוויותיה ממקום עמוס שיק ועניין ופחות בגלל איכויות הכתיבה שלה.
ספרה השני "כל מי שנחשב", שיצא בשנת 2005, הראה שהכיוון לא חיובי. הספר, שבכמה מדינות באירופה נקרא בשם האיום "רכילות וגוצ'י", ניסה לגולל את הנעשה בעולם יחסי הציבור הניו יורקי והיה עמוס שמות מפורסמים וניסיונות להיות מגניב. בקיצור, גרוע. עכשיו יוצא בישראל ספרה השלישי, "המירוץ אחר הטבעת", שיצא לאור בעולם כבר בשנת 2008.
כמו קודמיו, גם הספר הזה צועק מההתחלה מותגים - תרגום שמו המילולי הוא "המירוץ אחר הארי וינסטון", חברת התכשיטים הנודעת. וכמו הספר השני של וייסברגר, גם הוא נורא עד בלתי קריא, מה שזיכה אותו בתואר הלא מחמיא "הספר הגרוע של 2008" על ידי המגזין "אנטרטיינמנט ויקלי". הספר עוסק בשלוש חברות מניו יורק, אמי, לי ואדריאנה, שמקציבות לעצמן שנה כדי לשנות את חייהן ולהתחתן.
בדרך יש כל המתבקש: מסעדות, ברים, שיחות נשים (שלא לומר, פטפוטים מיותרים), המון ניו יורק, ידידים גייז (בכמות סטריאוטיפים מביכה) וכל מה שמתבקש מספרות מהז'אנר. אם בספרים הקודמים היה ניסיון להכניס איזו קריצה מקורית, פה כבר יש צלילה חדשה לתוך "סקס והעיר הגדולה" ודמות ה"וואנבי".
מדובר , פשוט, בספר שמנסה נורא חזק להיות "סקס והעיר" והוא לא קריא ולא מעניין. הבנות של וייסברגר אינן מסקרנות או מעוררות הזדהות. במקום זאת, הן פשוט מרגיזות ומיותרות. גם הסובבים אותן לא משכנעים ואפילו העיר ניו יורק, שבקלות גונבת את הפוקוס בכל יצירה שבה היא מופיעה, מסיימת כאן אפורה ויומרנית.
מי שמחפש ספרות נשים ניו יורקרית ומנדנדת, אולי ימצא כאן את מבוקשו. מי שזמנו יקר ורוצה לקרוא משהו בעל ערך, מוטב שימשיך הלאה במדף הספרים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם