מכת בכורות: מקומות 51-60
לכבוד השנה החדשה, כותבי "מעריב" ועורכי תחנת הרדיו 88FM בוחרים את 100 אלבומי הבכורה החשובים ביותר בהיסטוריה. קבלו את האלבומים שהגיעו למקומות 51-60. הרשימה המלאה במוסף תרבות מעריב
51. הסטון רוזס, 1989 ,The Stone Roses
The Stone Roses עטיפת האלבום
מכיוון שמדובר באחד ממבשרי הבריט פופ, אם לא ה-מבשר, מהאלבומים הראשונים ששילבו רוק אינדי עם מקצבי אסיד ודאנס, ולמעשה הנצחה מוקלטת לעילא של סצנה שלמה, הלוא היא סצנת מנצ'סטר.
אבל מה לעשות שאני אוהד ליברפול. ושבוועדה המרכזת היו עוד חברים. בכל מקרה, מדובר באלבום מצוין באמת, עם כמות בלתי נתפסת כמעט של שירים טובים ובשלים, אבל גם בתוצר טיפוסי של תרבות ההייפ המטורפת של עיתונות המוזיקה האנגלית. תרבות שכדי להכתיר את "הדבר הגדול הבא", משתמשת בכל תותח שניתן לירות בו.
ב-1989,
למשל, ה-NME העניקו לאלבום הבכורה הזה את התארים אלבום השנה, סינגל השנה, להקת השנה והלהקה החדשה הטובה של השנה. למרבה הצער, בסטון רוזס לא הייתה זמרת, ובכך התפספס התואר האחרון שלא ניתן להם. אישיותו הססגונית של מנהיג הלהקה, איאן בראון, רק הוסיפה לטירוף, בהצהרות צנועות כמו "אנחנו הלהקה הכי חשובה בעולם". ההמשך, כמו במקרים רבים של הכתרות היסטריות, היה עגום בהרבה. אחרי אי הצלחת האלבום השני פרש הגיטריסט ג'ון סקוואייר מההרכב והלהקה התפרקה. מה שנשאר הוא אלבום הבכורה הנפלא הזה, ורבבות להקות אנגליות מלנכוליות עם טוויסט אלקטרוני שבאו בעקבותיו.
שי להב
52. ניק דרייק, 1969 ,Five Leaves Left
Five Leaves Left עטיפת האלבום
שר מדהים וניגן בגיטרה (וגם בפסנתר) כמו שאף אחד לא הצליח לעשות לפניו. לתהילתו זכה הרבה אחרי מותו הטרגי ב-1974, כשמיטב אמני בריטניה ציינו אותו כגורם השראה והשפעה על יצירתם. בכל פעם ששיר שלו מתנגן, העולם נעצר. קולו נוגע בעמקי הנפש. טכניקת הפריטה שלו, שאותה מנסים מאות גיטריסטים ללמוד מאז מותו, עוצרת נשימה. הוא היה נסיך גבוה, רזה, אנגלי ויפה תואר. עצוב, מופנם ומחונן באופן שקשה לתאר.
נולד בבורמה ב-1948, נפטר במיטת נעוריו בבית הוריו, אחרי שנטל מינון לא נכון של תרופות
וכדורים בנובמבר 1974. למרבה הצער, אין תיעוד מצולם שלו. דרייק התקשה להופיע מול קהל ולא אהב להצטלם. תקליט הבכורה שלו הושפע מפולק-בלוז ישן וגם מסיפורי או הנרי ("העלה האחרון") והוא אחד האלבומים המכוננים בהיסטוריה. שקט הוא הרעש החדש. ניק דרייק ניסח את זה קודם.
בועז כהן
53. אדית פיאף, 1961, De L'accordeoniste A Milord
De L' accordeoniste A Milord עטיפת האלבום
סינגלים, ומ-1935 הוציאה עשרות כאלה עם להיטיה הגדולים והנפלאים במשך 30 שנות קריירה, עד שמתה בגיל 47.
רק ב-1961, שנתיים לפני מותה, יצאו שני אריכי הנגן הראשונים של פיאף. הראשון היה אלבום
הופעה באולימפיה בסוף 1960, הופעה שהונצחה גם בסרט על חייה ובה חשב הקהל שהיא תתמוטט ותמות על הבמה; השני, הבחירה שלנו, היה בעצם אלבום האוסף הראשון של שיריה הגדולים עד לאותה תקופה. זה לא אלבום האוסף הטוב ביותר של פיאף, אבל הוא האלבום הראשון שסיכם, בעודה בחיים, את הקריירה שלה ויועד לקהל הצרפתי שהעריץ אותה ועקב אחרי הטרגדיה של חייה, מעין "אלבום תמונות" שאוסף את שיריה הגדולים, החל ב"האקורדיוניסט", דרך "החיים בוורוד", "המנון לאהבה", "שלוש הפעמונים" וכלה ב"מילורד" הנפלא שחיבר מוסטאקי.
משה מורד
54. ראמונז, 1976, Ramones
Ramones עטיפת האלבום
צנועות ולאדישות מצד התקשורת האמריקנית, בשעה שדווקא הבריטים התלהבו מאוד. האלבום השלם יצא חודשיים אחר כך. הלהקה נהגה לערוך הופעות קצרות, לפעמים בנות 20 דקות בלבד, שהיו גדושות בשירים מהירים וחזקים, רועשים ובועטים. ביום העצמאות ה200- של ארה"ב, בשנת 1976, הופיעו ראמונז בפעם הראשונה באנגליה, והשפיעו מאוד על סצנת הפאנק המקומית.
"אם אתה לא יכול להגיד את מה שיש לך להגיד בשתי דקות ועשר שניות, אז אל תגיד את זה בכלל", אמר אז ג'ואי ראמון. באפריל 1976 הוציאה הלהקה (באנגליה) את האלבום שנשא את שמה, ונחשב עד היום לאחד התקליטים החשובים של הרוק. באנגליה נשאו אותם על כפיים, אמריקה התעלמה במהלך השנים. מילא. גם הנדריקס היה צריך לעבור לאנגליה כדי שהאמריקנים יכירו בגאוניותו ויזמינו אותו לוודסטוק. עטיפת אלבום הבכורה מחוספסת, ישירה, שחור-לבן, על רקע קיר לבני. האלבום הזה נותר חי, חריף, רענן, בועט ושועט גם 34 שנים אחרי.
בועז כהן
55. הסטרנגלרז, 1977 ,Rattus Norvegicus
Rattus Norvegicus עטיפת האלבום
איש. די, אני עוצר כאן, לפני שהדמעות ישביתו את המקלדת. החיים יכולים להיות אכזריים ולא הוגנים, אבל היי - זו תמיד הייתה הגישה הבסיסית של יו קורנוול וחבריו להרכב הכי טוב שאתם לא מעריכים מספיק.
ראטוס (חולדה בלטינית) הוא אלבום בכורה מדהים, שמהאקורד הראשון שלו המחיש את הייחוד של
הסטרנגלרז, וגם את הבעיה השיווקית שלהם. הם נחשבו פאנקיסטים, אבל היו מבוגרים כמעט בעשור מיתר אנשי הז'אנר. היו להם שירים קצרים וזועמים, אבל בליווי קלידים מתוחכמים אה-לה הדורז. והגרוע מכול: הם ממש, אבל ממש, ידעו לנגן. האלבום הוקלט בשבוע, והיה למעשה שיקוף של סט השירים שלהם בהופעות. הוא כלל אוצרות, שעדיין נשמעים היום טריים, בועטים, כמעט מרושעים, כמו Peaches ובדיעבד הפך לאלבום הפאנק הראשון ששילב גם עומק ואינטליגנציה. לא פלא: יו קורנוול הספיק להיות מורה לביוכימיה לפני שעלה לבמה בשחור, בליווי בחורות עירומות שאחזו בשוטים.
שי להב
56. באדי הולי והקריקטס, 1957 ,The Chirping Crickets
The Chirping Crickets עטיפת האלבום
באדי הולי, שנחשב לחלוץ הרוקנרול, נהרג בגיל 23 בהתרסקות מטוס, והספיק להוציא רק שלושה
אלבומים בעודו בחיים. אך הכמות האדירה של ההקלטות שעשה בקריירה הקצרה שלו הספיקה לחברת התקליטים שלו להוציא עשרות אלבומים "חדשים" וסינגלים במשך עשר שנים לאחר מותו.
בשנת 2004 הכתיר מגזין ה"רולינג סטון" את הולי במקום ה-13 בין 50 אמני הרוק החשובים של כל הזמנים, והוא היה מקור השראה והשפעה לגדולי אמני הרוק, הן כיוצר והן כמבצע. בשנת 1957, כשהוא בן 21, יצא אלבום הבכורה של באדי הולי ולהקתו הקריקטס ("הצרצרים").
האלבום "הצרצרים המצרצרים" היה לאחד הסמנים הראשונים של מהפכת הרוק ונשאר עד היום אלבום מופת/חובה. העובדה שהולי כתב את השירים בעצמו, ועבד עם להקה קבועה ולא עם נגנים שכירים, הייתה אז כמעט תקדימית. וכך גם הניסויים שעשה בסאונד וכללו שימוש בהד ובערוצים כפולים. השיר שפתח את צד ב' של האלבום, That'll Be the Day,
הפך ללהיט מתוכו והגיע למקום הראשון במצעדים בארצות הברית ובבריטניה. הוא הפך לשיר מכונן בהיסטוריה של הרוק, וכך גם האלבום.
משה מורד
57. אמריקה, אמריקה, 1971
america עטיפת האלבום
הבריטי דואי באנלי. האלבום הוקלט בלונדון והופק בידי איאן סמואל, הגיטריסט המוביל של קליף ריצ'רד, אבל רק המהדורה השנייה שלו, שיצאה שנה לאחר מכן, הביאה לאמריקה את ההצלחה שהיא חיפשה, בעיקר בזכות הלהיט הענקי "סוס ללא שם" (שלא יצא במהדורה הראשונה). האלבום מיזג פולק עם רוק מעודן וקולח. בצד שירים גרוביים סוחפים אפשר למצוא כאן גם בלדות יפהפיות ומרגשות כמו I Need You הנצחי ו-Sandman הדרמטי, המזכיר בהרמוניות הקוליות שלו שירים של קרוסבי סטילס ונאש.
רוני ידידיה
58. בלאק סבאת', בלאק סבאת', 1970
black sabbath עטיפת האלבום
לסטר בנגס, מהמגזין "רולינג סטון", אחד הכותבים המשפיעים בזמנו, קרא לתקליט עבודה בעיניים, רוחניות בגרוש וקלישאות שמנסות לחקות את להקת קצפת, בחוסר הצלחה בולט. בנגס טעה. האלבום הגיע לצמרת המצעדים ואותו מגזין דירג אותו לפני שבע שנים במקום ה-241 מתוך 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים. סבאת' השפיעה על דורות של להקות. איירון מיידן, מוטלי קרו, סלייר ואפשר להמשיך. לא סתם מדובר באבות המייסדים.
אייל לוי
59. רובי רוברטסון, רובי רוברטסון, 1987
robbie robertson עטיפת האלבום
באלבום הבכורה שלו הוא הדגיש פחות את הפן האינדיאני (שיגיע, ובגדול, באלבומיו הבאים), והתמקד בשירי אווירה מלנכוליים ומסתוריים, כמו Somewhere Down the Crazy River, ובהתפוצצויות מבוקרות ואדירות של גיטרה חשמלית. פיטר גבריאל וU2- קפצו להתארח, והתוצאה היא אלבום
שאני מקפיד לפתוח איתו בחגיגיות כל חורף. בהנחה, כמובן, שהחורף מגיע.
שי להב
60. דפש מוד, 1981, Speak & Spell
Speak and Spell עטיפת האלבום
ב-1979 חברו וינס קלארק ואנדרו פלטשר למרטין גור, שלימים יהיה הכותב-מלחין-מבצע של הלהקה והאיש שכל קיומה מושתת עליו. השלושה חיפשו זמר, ונתקלו בגהאן, כשהופיע בבר מקומי. בתחילת דרכה הייתה דפש מוד להקת סינת'פופ בריטי, אחת המובילות את זרם הגל החדש במוזיקה של שנות ה-80, והדבר ניכר מאוד באלבום זה. בהמשך דרכה תפתח דפש מוד צליל אקלקטי ייחודי הנע במחוזות הרוק התעשייתי, הסינתי והניאו רומנטי, ותשחרר אלבומי מופת כמו Black Calebration
ו-Violator שייצגו יותר את הקו המוזיקלי של הלהקה.
הסינגל הראשון שיצא מאלבום הבכורה היה Photographic, ומיד הם הוחתמו בחברת התקליטים הנחשבת Mute, שהוציאה את אלבום הבכורה שלהם וגם את אלה שיבואו אחריו. לצערי, דווקא הסינגל השלישי והמאוס שיצא מן האלבום הזה, Just cant get enough, הוא אשר נחקק אצל רבים כשיר המזוהה ביותר עם הלהקה, ולא בצדק. בארץ אף הגדילו לעשות והוסיפו לו פרשנות סקסואלית מיוחדת במינה.
סמדר שם
ומה אלבום הבכורה שלכם? טקבקו לנו!
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם