מכת בכורות: מקומות 41-50
לכבוד השנה החדשה, כותבי "מעריב" ועורכי תחנת הרדיו 88FM בוחרים את 100 אלבומי הבכורה החשובים ביותר בהיסטוריה. קבלו את האלבומים שהגיעו למקומות 41-50. הרשימה המלאה במוסף תרבות מעריב
41. סטינג, 1985, The Dream of the Blue Turtles
The Dream of the Blue Turtles עטיפת האלבום
ל"פיקדילי" ברחוב ש"ץ בירושלים, והחלפתי אותו באלבום האחרון של... Modern Talking. את התיקון עשיתי כמה שנים מאוחר יותר, בגרסת הדיסק. סטינג היה ונשאר בעיניי אחד האמנים המעניינים ביותר באייטיז. מהכתיבה האינטליגנטית והמושחזת ועד העיבודים העשירים והמוקפדים, שהגיעו לשיאם באלבום הבא שלו, Nothing Like the Sun, שהוא לא פחות מאלבום מופת.
אבל כבר באלבום הבכורה
שלו סטינג הביא לידי ביטוי את האהבה שלו לג'אז, והצליח לחבר אותו בחוכמה ובאלגנטיות לרוק (ע"ע Consider Me Gone, וכמובן קטע הנושא של האלבום), ואותי אליו. מהאלבום הזה שרדו כמה להיטים Russians - האימתני, If You Love Somebody Set Them Free התוכחני (שאני חייב לציין שעד היום הטקסט שלו נשמע לי מופרך), Moon over Bourbon Street המקסים, Love Is the Seventh Wave המשעשע ו-Fortress Around Your Heart שבו הוא חזר קצת לסאונד הישן והטוב של פוליס.
יובל גנור
42. שינייד אוקונור, 1988, The Lion and the Cobra
The Lion and the Cobra עטיפת האלבום
מוחצת, היישר אל תוך הלב. זאת בעצם המהות של רעב למוזיקה. התאהבות משמיעה ראשונה. מוחלטת, סוחפת, נטולת עכבות או היגיון. וזה בדיוק מה שקרה לי עם שינייד אוקונור. מהשנייה הראשונה, עם השירה המלחששת, צופנת הסכנה, של Jackie, דרך האסרטיביות הכמעט אלימה של Jerusalem ועד למפגן הראווה הקולי של (Hands on Me) I Want Your, היה ברור לגמרי שהיא לא כמו כולם.
ילדותית, חושנית, חסרת אונים, וחזקה מהרוח. שינייד אוקונור, ילדה מבולבלת בת 20, שבצילום העטיפה שואגת מתחת לקרחת מבהיקה, הפכה מיד לחברה שלי. מאז היא עברה אינספור סערות ותהפוכות, וקשה לומר שהקריירה שלה קיימה את ההבטחה. אבל אלבום הבכורה הזה יעמוד תמיד כמגדלור. גאה, משונה, ובעיקר שונה.
שי להב
43. סוויד, סוויד, 1993
Suede עטיפת האלבום
ואולי אלה שני נערים שמתנשקים? אולי שתי נערות? כמו העטיפה, החידתית, הסוערת ובוערת, כך גם
האלבום, תקליט הבכורה של סוויד, אחד מ-20 האלבומים המשמעותיים בחייו של כותב שורות אלה.
סוויד היו ההבטחה הלבנה האנגלית הגדולה של תחילת שנות ה-90, וכמה סמלי שהם הומלכו ונמשחו באותו פסטיבל רדינג שבו הופיעה נירוונה, גיבורת הגראנג' מסיאטל. סוויד הייתה אמורה להיות המהפכה האנגלית הנגדית, אבל קוביין התאבד, נירוונה התפרקה והמלחין העיקרי של סוויד התעייף ופרש אחרי שני תקליטים.
נותרנו עם יצירת מופת שלמה ומושלמת, ממכת הגיטרה החורכת הראשונה והתופים ההולמים ב"כל כך צעירים" הפותח ועד הפסנתר החולמני המואר שחותם את "החיים הבאים".
בועז כהן
44. ביורק, 1993, Debut
Debut עטיפת האלבום
השוגרקיובס, שהיא הייתה הסולנית שלה, הוציאה שלושה אלבומים בינלאומיים שזכו להצלחה נאה, בעיקר באנגליה. ובכל זאת, כשיצא הסינגל Human Behaviour היה ברור שמדובר בהתחלה חדשה לגמרי.
לא פלא שביורק קראה לאלבום הסולו שלה "בכורה". אחד האחראים המרכזיים למהפך המוזיקלי היה נלי הופר, מראשי סצנת הטריפ-הופ שהשתוללה אז באין מפריע. בפועל, Debut היה אוסף שירים שביורק כתבה בגיל צעיר בהרבה, מה שלא שינה למבקרים - שפשוט נשפכו עליו - או למכירות הנאות. השילוב החריג של טכנו, קטעים אקוסטיים וגישה כמעט חייזרית הניב חמישה סינגלים שכיכבו במצעדים, והפך את ביורק לסלבריטי עולמית.
שי להב
45. פול סיימון, 1965, The Paul Simon Songbook
The Paul Simon Songbook עטיפת האלבום
וחזרו פעמים אינספור בקריירה המשותפת שלהם, בעיקר משום שסיימון, שכתב את השירים של הצמד, נהג לקחת חופשות שנועדו לטיפוח קריירת הסולו שלו.
באחת מהפרידות הללו נסע סיימון ללונדון, לחפש הצלחה באי הבריטי. הוא הופיע במקומות קטנים ובמקביל הקליט את האלבום בלי שום ליווי מוזיקלי. רק סיימון והגיטרה. פשטות הביצוע, הנגינה המשובחת בגיטרה וקולו הגבוה בעל הצבע המיוחד של סיימון הפכו את The Paul Simon Songbook לאחד מאלבומי הפולק הטובים ביותר מאז ומעולם.
גדי ליבנה
26. קרידנס קלירווטר ריבייוול, 1968, Creedence Clearwater Revival
Creedence Clearwater Revival עטיפת האלבום
הוותיק I Put a Spell on You, שנהייתה כל כך מוכרת שרבים אינם יודעים שמדובר בקאבר; וגרסה ארוכה (8:35 דק') ומחשמלת של Suzie Q.
שני השירים האלה הם בעצם תבנית דמותו של הרכב ה-R&B הטוב בעולם. הבלוז שהם מביאים שואב מן המקורות של הבלוז השחור הכי שורשי. מצד שני, הרוק שמנגנים קרידנס הוא עוצמתי, אנרגטי ובעיקר יחידאי. ג'ון פוגרטי, היוצר, הסולן והגיטריסט, בדרך כלל מקבל כמעט את כל הקרדיט, אבל אני חייב להזכיר את המתופף הנפלא דאג קליפורד, שעם הגיטרה של פוגרטי והבס של סטו קוק
יצרו את הצליל המידבק כל כך של הלהקה, שאותו שומעים היטב כבר באלבום הבכורה שלה.
גדי ליבנה
47. פטי סמית', 1975, Horses
Horses patti smith עטיפת האלבום
פאנק, אוונגרד, קלאסיקות, מועדון ה-Cbgb, מפיק מוזיקלי אגדי בדמותו של ג'ון קייל, צלם העונה לשם
מייפלת'ורפ, קאבר מדהים לוואן מוריסון ("גלוריה") ורשימת אורחים מכובדת, כולל טום ורלין
מטלוויז'ן. שלא לדבר על רשימת המושפעים, הכוללת את מייקל סטייפ, הסמית'ס, הליברטינז ועוד ועוד.
אבל אחרי כל הניימדרופינג, יש פה פאטי סמית' אחת, ושמונה רצועות שהן חלק מהדנ"א של הפאנק-רוק. רצועת הבונוס שנוספה לגרסה הדיגיטלית היא ביצוע חי של סמית' למיתולוגיה (אופס) אחרת, My Generation של המי. חכו חכו, זמנה עוד יגיע גם ברשימה הזאת.
שי להב
48. טראפיק, 1967, Dear Mr. Fantasy
Dear Mr. Fantasy עטיפת האלבום
בכורה מצוין, שמתח גשרים ישרים בין אתמול ומחר, בין הבלוז הישן לבין הרוק החדש, בין פסיכדליה של הסיקסטיז לבין פופ המצעדים המשובח. ההרכב של טראפיק כאן הוא הרכב מנצח.
דייב מייסון כיוצר-זמר ונגן גיטרה (וסיטאר) מעולה, סטיבי ווינווד כזמר-יוצר-בסיסט-גיטריסט-קלידן, כריס ווד החלילן והסקסופוניסט, וג'ים קפאלדי המתופף. אלבום פסיכדליה רוקי מתוק-מוזר, עם טאץ' אוריינטלי של אחת הלהקות הכי טובות והפחות מדי מוערכות בהיסטוריה.
בועז כהן
49. סנטנה, סנטנה, 1969
santana עטיפת האלבום
באלבום הבכורה, שראה אור סמוך לפסטיבל וודסטוק, יצר סנטנה סגנון ייחודי משלו, שמלווה אותו מראשית הקריירה שלו ועד היום. סנטנה ממזג רוק, פופ ובלוז עם מוזיקה לטינית על כל גווניה ואלמנטים של ג'אז פיוז'ן. שירים גרוביים, אנרגטיים עם אינטרלודים אינסטרומנטליים ארוכים בשילוב כלי הקשה דומיננטיים ונגינת גיטרה וירטואוזית של קרלוס, שעל פי המגזין "רולינג סטון" נמצא כיום במקום ה15- ברשימת מאה הגיטריסטים הטובים ביותר בעולם.
ההצלחה הכבירה של האלבום סללה את הדרך ליוצרים כמו פול סיימון, פיטר גבריאל, סטינג ואחרים שניסו אף הם, כל אחד בדרכו, לשלב ולמזג במוזיקה שלהם אלמנטים מתרבויות אחרות.
רוני ידידיה
50. מאדנס, 1979, One Step Beyond
One Step Beyond עטיפת האלבום
אני לא יודע כל כך למה לצפות. שישה צעירים בחליפות עולים על הבמה, מקפיצים את הקהל, ומהקטע הראשון התמכרתי לחלוטין. מיד אחרי ההופעה ניסינו את הצעדים התזזיתיים בפאב הסמוך. אלבום מופת פורץ דרך, שירים קצרצרים שמקפיצים אותך מהצליל הראשון כמו My Girl ו-Night boat to Cairo. ארבע שנים אחר כך, כשחזרתי לישראל ועבדתי בסי-בי-אס, לקחתי את הבוס שלי לביקור במשרדי חברת האינדי שהוציאה את האלבום, Stiff Records.
אני זוכר שהגענו למוסך מוניות בקמדן טאון, כשאנחנו צריכים לטפס על מדרגות מתכת לולייניות כדי להגיע למשרדים. הייתי נבוך ומשועשע בו זמנית כשהבוס, שהיה רגיל למפגשים מעונבים בחברות הגדולות, טיפס בזהירות במדרגות החלודות ואז ראה את השלט הענק שקידם אותנו: !a Fuck
If it Aint Stiff ,it Aint Worth. עד היום כשאני שומע את הצלילים הראשונים של ...One Step Beyond, אני נזכר בחיוך בשלט.
משה מורד
ומה אלבום הבכורה שלכם? טקבקו לנו!
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם