תסריט מבריק: על הספר "בליץ"
"בליץ" יכול להיות סרט מעולה. המדיום הספרותי דורש תשתית שאין לו
יודע לעורר את הסקרנות עטיפת הספר
"בליץ", פרי עטו של הסופר האירי קן ברואן, הוא רומן מתח מעניין. כבר מן העמודים הראשונים מפלס הציפיות עולה, וכמו שהוכיח בספרו "לונדון בולווארד" יודע קן ברואן לעורר את סקרנות הקוראים ולגולל את סיפורן של דמויות שוליים מרתקות.
הפעם מציב המחבר באור הזרקורים את ברי וייס, בריון חסר מצפון, שמחליט להוציא אל הפועל מזימה אימתנית: הוא יוצא למסע סדרתי של רצח שוטרים. גם את קלסתריהם של השוטרים המופקדים על החקירה מיטיב המחבר לאפיין, ובפני הקורא מוצגת גלריה עסיסית במיוחד. הברנז'ה כוללת בין היתר את השוטר מקדונלד, את הקצין פורטר ואת השוטרת פולס. מקדונלד ממלא את משבצת "הבוק המעצבן של התחנה" אשר בלהט תאוות הקידום לא יהסס להכפיש את חבריו. הקצין פורטר הוא חוקר מוכשר והומו מוצהר שפקודיו ההומופובים ישמחו לראות במפלתו. והשוטרת פולס שחומת העור מטפחת כ"פרויקט חינוך התנדבותי" ניאו-נאצי צעיר ואבוד, וחוץ מזה היא גם רווקה לוהטת שבין דייט לדייט פיתחה תחביב שאפשר להגדיר אותו כבעייתי - הסנפה שיטתית של הרואין.
אחרון, אבל בכלל לא חביב, הוא השוטר אלפא של התחנה: סרג'נט ברנט. ברנט הוא סוציופת חובב שוחד ואלכוהול (או שילוב של השניים) בעל נטייה לפרצי אלימות, שמחלק אגרופים לבטן באותה נדיבות שמדונה (לואיז צ'יקונה) מחלקת חתימות למעריצים. בעמוד 177 השוטר ברנט פונה אל הברמן: "'אתה יכול לעניין אותי במנה כפולה של משהו אירי?'. 'אין מצב אחי. . . אנחנו סגורים'. ברנט ירה את היד שלו באוויר, תפס את הכוס של הברמן, התכופף על הדלפק ואמר: "תקשיב טוב כי אני אגיד את זה רק פעם אחת. אני לא אחיך ובפעם הבאה שאני מבקש דרינק הדבר היחיד שאתה אומר הוא: 'האם תרצה קרח עם זה אדוני?'. עכשיו בוא ננסה את זה שוב. מנה כפולה של משהו אירי".
"תרצה את זה עם קרח... אדוני?" .
" אל תהיה מגוחך. מי צריך קרח?".
הברמן הניח את המשקה בזהירות על הדלפק ואמר "זה חמישה פאונד, אדוני".
ברנט חייך, "כמו שאמרת, אתם סגורים...".
חרף החולשות הצנועות באישיותו של סרג'נט ברנט לומד הקורא לחבב אותו ולקוות שיצליח להניח ידיו על הרוצח הסדרתי. המחבר גם משכיל להפגיש בין הדמויות בסיטואציות מעניינות וטעונות ושם בפיהן דיאלוגים מושחזים. אם כך, דומה כי על השיש מונחים כל המצרכים הדרושים לרומן מתח מפואר. אבל אז, כמו בחקירת מעשי הפשע, דברים מתחילים להשתבש.
התמכרותה של השוטרת פולס להרואין מדווחת כלאחר יד מבלי לבנות את התשתית הסיפורית באופן משכנע וחוקרי המשטרה פוקדים את ביתו של הרוצח כמעט באופן אקראי. אלה אינם פגמים של מה בכך והם גורעים מחוויית הקריאה.
אך הנקודה החלשה ביותר בספר היא היעדר הקוהרנטיות בדמותו של ברי וייס. ברי מוציא את זממו אל הפועל בדיוק מדעי של מחסל מנוסה וחסר מצפון, אך עצם ההחלטה על מסע הקטל מתקבלת באופן אימפולסיבי וכמעט שרירותי. כל שמוכן המחבר להציע כנימוק למעשי הפשע הוא שלברי היה "יום רע" ושוטרים אחדים נטפלו אליו.
ובשורה התחתונה: הספר מהנה, ואני לא מטיל כל ספק בכשרונו הבלתי מבוטל של המחבר, אך חוט שדרה עלילתי מבטיח דמויות ססגוניות ודיאלוגים רהוטים הם מתכון בדוק לסרט מעולה. המדיום הספרותי, לעומת זאת, דורש דבר מה נוסף שהספר לוקה בו. תחושה זו הולכת ומתחזקת במהלך הקריאה, עד כי לעתים עד נדמה שלפנינו תסריט מבריק שעובד לספר.
"בליץ", קן ברואן, מאנגלית: מעין זיגדון, סלע ספרים, 240 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם