החידה והעובדות: על "ויזנטל – הביוגרפיה"
ביום השואה הבינלאומי יימנה "ויזנטל – הביוגרפיה" כמסמך מקיף המתמקד במצוד אחר הפושעים הנאצים
ויזנטל הביוגרפיה עטיפת הספר
השבוע נחשפו בגרמניה מסמכים המעידים שממשלת גרמניה ידעה על מקום מגוריו של אדולף אייכמן בארגנטינה כבר ב-1952. שמעון ויזנטל השתתף בנסיון כושל ללכוד אותו באוסטריה כבר בסוף 1949. במארס 1953 כתב ויזנטל לקונסול ישראל באוסטריה כי אייכמן מתגורר ליד בואנוס איירס. המוסד בראשות איסר הראל תפס את אייכמן רק באביב 1960. הראל לא חלק את התהילה עם ויזנטל. תום שגב מסדר בספרו את העובדות כהווייתן. ויזנטל של שגב זכאי לקרדיט המלא של מי שחשף את זהותו של ריקרדו קלמנס (אייכמן).
כשיצוין יום השואה הבינלאומי בסוף החודש, יהיה זה נכון להציב את ספרו של שגב כמחקר רב-היקף וממוקד בנושא ההתייחסות לפושעים הנאצים לאחר המלחמה. שגב ערך מסע תחקירי מפורט אחר עובדות חייו, ובעיקר עבודתו הייחודית של שמעון ויזנטל. נאמנות ההיסטוריון לקו האובייקטיבי ששרטט את גבולות הספר מציבה לפני הקורא טקסט חף מנטיות פופוליסטיות. הספר אף נעדר כל יומרה סיפורית או פסיכולוגית. בצאתו לתחקירו אולי שאף שגב לדעת יותר על אישיותו החידתית של ויזנטל, אך משלא נמצאו לו פרטים אינטימיים מרעישים, הוא רק הצביע על החלונות המוגפים של נשוא המחקר. בכך כיבד את גיבור הספר ואת הקורא.
לא אישיותו של ויזנטל ניצבת במוקד המחקר, אלא התפתחותו כצייד הפושעים הנאציים. לא מוראות השואה, אלא המרדף העיקש והסיזיפי אחר מחולליהן. בתוקף התפקיד שויזנטל נטל על עצמו היו לו קשרים עם ממשלות, עם ארגוני ביון, עם גופים יהודיים בעולם ועם מדינת ישראל ומוסדותיה השונים. כשנפטר בשנתו בביתו שבווינה בהיותו בן 96, כמעט לא נותרו פושעים נאצים בעולם.
שגב, בדרכו הנקייה, אינו מתייחס למותו של ויזנטל, הקבור בהרצליה. הנושא שלו הוא מפעל החיים של האיש. הוא מעלה אל הדפים עשרות מקרים )מתוך מאות( שבהם פעל ויזנטל כנגד כל הסיכויים כדי להביא את הפושעים למשפט. "צייד הנאצים,? מתברר מתוך הספר, לא חיפש נקמה. הוא רצה לחשוף לעיני הציבור את המפקדים הגדולים ואת החיילים הזוטרים של מכונת המוות, לפרסם את העדויות המרשיעות, ליידע את העולם כי עוד פושע נאצי הובא למשפט בצורה מסודרת.
מהצטברות המקרים ששגב מעלה אל הדפים מתבהרת המתודה של ויזנטל, לא פחות משנחשפים צדדים אחדים באישיותו המורכבת של "הצייד". שגב מגיש ממצאים רבים המעידים על גילויים לא סימפטיים בהתנהגותו של ויזנטל. סכסוכים עם מנהיגים יהודים ואחרים, רדיפת כבוד, דאגה בוטה לפרנסה האישית, חוסר זהירות בקשריו עם התקשורת, אי-התאמות בין גרסאות שונות למוצאות אותו בשואה. ההיסטוריון מונה את נצחונותיו וכשלונותיו של ויזנטל. עקשותו למצוא, למשל, את דוקטור מנגלה גם שנתיים לאחר שהאיש המפלצתי טבע בברזיל.
הכותב לא מלמד סנגוריה על גיבור המחקר ולא מתיימר לנתח את נפשו. הוא מניח לפני הקורא את העובדות ומתיר לו להוסיף ולהגות בחידת האיש שתרם בדרכו יותר מכל אדם אחר לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם.
תום שגב, "ויזנטל – הביוגרפיה", כתר, 497 עמ' כולל מפתח
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם