נאום המלך: על הספר "וולף הול"
"וולף הול" עוסק ברומן בין הנרי השמיני לאן בולין, הפעם מזווית הראייה של המשנה למלך, תומס קרומוול
"וולף הול", הילרי מנטל, מאנגלית: שרון פרמינגר, הוצאת בבל
תקופה מרתקת. "וולף הול" עטיפת הספר
"וולף הול" הוא רומן היסטורי מהמעולים שנכתבו בשנים האחרונות, זוכה פרס בוקר לשנת 2009, המביא לקורא את סיפורו המוכר כל כך של מלך אנגליה, הנרי השמיני, ומאבקו העיקש להינשא לאן בולין. מאבק המשלב יצרים, תככים, אכזריות ומלחמות מעמדות, אך הפעם תוך שימת דגש על דמותו של תומס קרומוול. הספר כולו מסופר באמצעות סיפורו של קרומוול, בן לנפח שיכור, אב מתעלל, ועד למינויו כמשנה למלך אנגליה, דיכוטומיה שמלווה את קרומוול לכל אורך הסיפור כאשר הוא חוזר ונזכר במוצאו הנחות ומשווה אותו למעמדו הנוכחי.
דרכו של קרומוול לפסגה עוברת דרך ילדות קשה וענייה, השתתפות במלחמה נגד צבא צרפת, שירות ונאמנות אין-קץ לקרדינל וולזי ועם מותו של האחרון - סדרה של תפקידים ומינויים ישירות על ידי המלך עצמו. כך, אנחנו שומעים על קרומוול שנעשה הממונה על בית התכשיטים, ממונה על הקנסות, ממונה על המגילות, המזכיר הראשי של האוצר ולבסוף מזכיר המדינה, כלומר האיש הקרוב ביותר למלך.
הספר מקיף את השנים 1500-1535, שנים שבהן עשה הנרי השמיני כל שיכול כדי להתגרש מרעייתו זה 20 שנה, קתרינה מארגון, אשר ילדה לו רק בת אחת, וניסה להינשא לאן בולין מתוך תקווה שהאישה הצעירה תעניק לו בן יורש.
רצונו האובססיבי של הנרי השמיני להפוך את מערכת היחסים שלו עם אן בולין למוכרת ורשמית ולקבל את ברכת הכנסייה מובילים לקרע עמוק, ולמעשה למלחמה פנימית בין תומכי האפיפיור ורומא בראשות תומס מור, לבין תומכי המלך ובראשם תומס קרומוול. מלחמה זו הסתיימה בהכרזה על הנרי השמיני כראש הכנסייה באנגליה והעלאתו למוקד של מור-פרי תכנונו של קרומוול, אקט המסמל את פסגת קרבתו למלך.
תקופתו של הנרי השמיני כמלך אנגליה, המהווה תקופה מרתקת, ומערכת היחסים הפנימית בין המלוכה לכמורה תוך בדיקת המצב הגיאופוליטי הרחב יותר, מובאת הפעם מנקודת ראות חדשה משהו, של קרומוול. הספר מתנהל על ציר המאבקים הן בין המלוכה לכנסייה, בין בית בולין לבית ארגון, וברקע וולף הול, מקום מגוריה של ג'ין סימור, המקורבת לקרומוול אך מהווה דמות שולית בסיפור עצמו.
הספר כתוב בצורה מרתקת. הסיפור נסמך על עובדות היסטוריות, והקורא נסחף לעומקו ממש כאילו היה זה ספר מתח לכל דבר ועניין. תרגומה של שרון פרמינגר הוא מהטובים שנתקלתי בהם: רהוט, קולח מתובל במידה ומעניק לקורא תחושה של מעורבות כמעט אינטימית בחיי חצר המלוכה ובנבכי התככים המלווים כל יום ויום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם