הילד המתבונן: על "בית הדין של אבא"
ב"בית הדין של אבא" מאת יצחק בשביס זינגר הידיעה כי כל התוסס, כל החי ולומד ומורד, כלה לחלוטין, מרחפת על הסיפור כצל
סיפורו של יוצר. "בית הדין של אבא" עטיפת הספר
לא בנוסטלגיה מדובר, אלא בתיעוד שקוף אך נבון של מארג רבדים מאותה תקופה, מאותו מקום, מאותה ילדות. בשביס זינגר, בנו של הדיין מרחוב קרוכמאלנה, מספר את תולדות הילד יצחק ומשפחתו, אבל גם על הרחוב הווארשאי בערב מלחמת העולם הראשונה ובמהלכה.
על האווירה הלמדנית-עמלנית-בטלנית-חנוונית, צדיקה-גם-רמאית של הרחוב הרוחש; על העוני והרעב, על המגיפות, על המוזרויות האנושיות, על רוחות המהפכה וההשכלה, הלוכדות את אחיו, למשל, על השמחות והחרדות הנוראות. "מאחורי הסדר הזה", כותב בשביס זינגר, "ארב חוסר הבטחון של הקיום היהודי. גלות יהודית עתיקה ומרה הציצה מאחורי מה שנראה כמו חיים מושרשים במקום".
הידיעה כי כל התוסס הזה, כל החי ולומד ומורד ומבקש לחיות, כל המתואר כאן, נמחק, כלה לחלוטין, מרחפת על הסיפור כצל. "אחרי שהסיפורים פורסמו בעיתון ('פארווערטס') הבנתי שהם מציגים סביבת חיים ייחודית, שקיומה נקטע," כתב הסופר בפתח מהדורת המקור (1956). אך עמדתו אינה טראגית, אלא שופעת הומור וקבלה. הילד שבגר אינו מרחם על עצמו, הוא רק מוסיף ומתבונן.
מעל לכל חוקר הספר את נקודת הנביעה של יצירת הסופר, את תחילת היווצרותו כאמן. הילד המתבונן בנעשה סביבו ברגישות, הילד הקורא מכל הבא ליד, הילד הנוח להתרשם, זה שמאזין בסקרנות לדיונים העסיסיים בחדר הדין של אביו, הוא-הוא האדם היוצר בראשיתו. בשביס זינגר אגר שפע רשמים ונתן להם כאן עיבוד עדין. החוויה המצטברת בקריאה מתעצמת עם כל סיפור נוסף דווקא בזכות פשטות ומיידיות ההגשה. שטח הפנים נקי כחלון מצוחצח המאפשר חדירה עמוקה למרתפי רחוב קרוכמאלנה, כמו גם לנפש הילד שעיניו פקוחות.
פה ושם מעיר הסופר הערת סיכום של מבוגר, המותחת קו מדגיש מתחת למה שסופר קודם לכן. "נכנסתי לתוך חתיכת יהדות עתיקה", הוא כותב בסוף פרק על השהות בעיירת הולדתה של אמו, בילגוריי. "באיזה שהוא מקום ידעתי שזהו אוצר רוחני בשבילי. הכול בתוכי קרא: על זה צריך לספר. את זה צריך לתאר...".
הספר תורגם באופן חלקי בעבר (צבי ארד, 1979) והמתרגמת עשתה עתה חסד גדול בהשלימה את המלאכה. ודאי שערך הסיפורים האלה עולה עם הזמן. קריאתם היום ברצף בונה עולם אנושי-יהודי, מלאוּת מושתתת על אמת תיעודית ומוצקות ספרותית. בשביס זינגר רומז בספרו, לא פעם, כי הקווים לדמות החברה היהודית בגלות אינם כה שונים מן הקווים הנדרשים לתיאור החברה הישראלית. ואכן, בכל רובד התייחסות, הספר מרתק ורלוונטי כדמות דיוקן במראה עמוקה.
יצחק בשביס זינגר, "בית הדין של אבא", מיידיש: בלהה רובינשטיין (שכתבה גם הקדמה ואחרית דבר), ספריית פועלים, 396 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם