ראשי » רייטינג » ספרות » קו המשווה

קו המשווה: ביאליק הומו?

לאריאל הירשפלד, ראש החוג לספרות באוניברסיטה העברית, יש פרשנויות משלו למשורר הלאומי

ביג בן: מנחם בן עם תובנות השבוע

כבר כשאריאל הירשפלד, ראש החוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית,  מצטט בפתח ספרו החדש על ביאליק ("כינור ערוך", עם עובד/סדרת אופקים) דברים בעניין הגוף והיחס לגוף בתרבות הציונית,  שכתב ראש חוג אחר לספרות עברית, מיכאל גלוזמן, הומו מוצהר, אתה מרגיש איזושהי תנועה באוויר.
 
האם זה יבוא? וזה אכן בא. כעבור כמה עמודים כבר נתון הירשפלד בעיצומה של פרשנות לוהטת המציעה לקרוא ב"מישור התשוקה ההומוסקסואלית", לא פחות, את שירו המפורסם והמקסים של ביאליק "ביום קיץ, יום חום", תוך קביעה נחרצת שהשיר כולו איננו אלא "אתר של ארוס", כזה "האוצר בתוכו את האח ה'נעים' ואת הדובר יחדיו, ועימם את הסוד ואת הריגשה הגואה". 

הירשפלד, שגילה תמיד התעניינות יתרה בהקשר ההומוסקסואלי של התרבות (ר' למשל פרק זיכרון מרהיב שכתב על מסתורי גן העצמאות), רואה את השורות: "לי יש גן, ובגן / תחת אוג כבד צל/ - - - שם ניחבא,  ננוח, אח נעים" כשורות ארוטיות מובהקות, הנשענות על "גן נעול, אחותי כלה", כששיאו הארוטי-הומואי של השיר בעיניו הוא במילים  המתארות את "האינטימיות והעוררות המינית ההולכות וגוברות עד שהן מגיעות לשיאן בהופעת ה'רז' - - -  "שיופיע לשנינו מקרן הפז", ואילו "המחבא הלז" באותו רצף חרוזים איננו אלא "הצבעה אל האיזור המוצנע, השתוק, של המיניות. זהו התמרור המורה על חדירה אל אזור הטאבו". בטח תמרור בצורת פאלוס. 

בהמשך מייחס הירשפלד הומוסקסואליות נסתרת גם לשני אוהביו המפורסמים של השיר הזה, ברנר וגנסין, וטוען אגב כך כי  הידידות הגדולה בין ברנר לגנסין , היתה בעלת היבט הומוסקסואלי מובהק:  "האיכות הארוטית ההומוסקסואלית שבאהבה הזאת היא ודאית".

כך הופכים בהבל פה כמה מגדולי הספרות העברית החדשה (ביאליק, ברנר, גנסין) להומוסקסואלים מוחבאים, הומואים תת-הכרתיים, כי גם הירשפלד מודע כמובן לעובדה שחיים הומוסקסואליים או אפילו תשוקה הומוסקסואלית מפורשת לא יכלו לבוא לידי ביטוי באותה תקופה: "אין מדובר בהכחשה במובנה הפסיכולוגי אלא במחיקה תרבותית גמורה שבה התרחשות ארוטית כזו לא יכלה לעלות על הדעת".

הירשפלד מדבר, כמובן,  מהרהורי ליבו, ומדבר שטויות, כפי שפרויד דיבר שטויות כשטען פחות או יותר שהכל מיני. אין טיפת הומוסקסואליות בשיר הזה של ביאליק, המציג כולו נדיבות וידידות מוארת, חמה, אנושית כלפי חבר, חסר בית, גר (זר), שאנחנו יכולים לחבק אותם באהבה (כשאנחנו מרגישים טוב עם עצמנו), ולהזמין אותם לשהות תחת תענוגות הצל בגננו כשחם בחוץ, ולעומת זאת, אנחנו נועלים בפניהם את הדלת כשאנחנו מדוכאים ומחורפנים ("ובהתעטף הלב ובהיותו למסוס/ בל תשורני עין זר", חותם ביאליק את השיר).

הירשפלד, כמו פרשנים אחרים בעלי אג'נדה רוחנית הומוסקסואלית, איננו מבין שתיתכן אהבה מוחלטת בין גבר לגבר ונדיבות מוחלטת כלפי אורח, שאינן כלל בעלות היבט מיני, ממש כפי שלא היה שום היבט מיני באהבת דויד ויהונתן , למרות כל ההשמצות ההומוסקסואליות. 

אני נוגע רק בהיבט אחד, משעשע במיוחד, מתוך ספר המחקר של הירשפלד על ביאליק, שעוסק גם בהרבה עניינים אחרים (כמו הדיכאוניות של ביאליק, המוזיקליות החדשנית שלו לעומת דור יל"ג, או היחס בינו לבין מי שהירשפלד מגדיר כ"דמות האב הכבירה"  שלו, יהודה הלוי,  ועוד ועוד). וייאמר לזכותו של הירשפלד כי ככל שהוא נגוע פה ושם במינוחים אקאדמיים מנוכרים ורעים (עצם השימוש במילים "הדובר ונמעניו" במקום "המשורר וקוראיו"), וככל שיוצאים מתחת ידו לא אחת ניסוחים אקאדמיים טרחניים במיוחד (כגון ההבדלה בין המצב ה'סמיוטי' למצב ה'סימבולי' בלשון השירה) , זהו עדיין אחד מספרי המחקר הסעורים והמעניינים ביותר שהופיעו אצלנו בשנים האחרונות, גם אם אין סיכוי שיחזיר את ביאליק למוקד ההתעניינות שלנו. ביאליק ולשונו התיישנו. אין מה לעשות. רק התנ"ך ונביאיו האלוהיים חדשים לנצח. 

וֶרֶד עֶרְוָתָהּ הָעִוֶּרֶת/ מְכֻפֶּלֶת בְּרִצְפַּת הָרְאִי.

"ביקור מלכת שבא" מתוכו לקוחות שתי שורות התאווה המבודחות והמוקסמות האלה,  הוא אחד ממחזורי שיריו היפים

ביותר והבלתי מדוברים ביותר של יהודה עמיחי.  מלכת שבא נכנסת לאולם ארמון שלמה, שרצפתו עשויה ראי, ואין לה תחתונים כנראה (מתוך "שירים  1948-1962" , הוצאת שוקן).

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

קו המשווה

דוד אבידן כינה אותו "הגרופי הקטן שלי", יורם ברונוסקי הגדיר אותו כ"בור מתהולל", אריאל הירשפלד כתב עליו שהוא "כתם צהוב", אבל הוא עוד כאן: מנחם בן, עם יותר מארבעים שנות כתיבת ביקורת ספרות , אינספור פולמוסים מרים, כשלושת אלפי מאמרים ושניים עשר ספרים

לכל הכתבות של קו המשווה