ראשי » רייטינג » ספרות

עדיין מצחיקים: על "האיש שידע לעופף"

דומה שב"האיש שידע לעופף" קארל צ'אפק לכד סיפורים אנושיים באוויר, הוסיף להם גוזמה מדויקת וקשר אותם ליתד ההומור

קארל צ'אפק הסתכל על החיים מהצד, דווקא מפני שהיה מעורב בנעשה ברחוב, בפוליטיקה, בעולם כולו, ובעיקר בנפשות המאכלסות מרחבים האלה. התבוננותו במעשי אחיו בני האדם הולידה לפני מלחמת העולם השנייה הומורסקות מיניאטוריות על אנשים ואופן פעולתם המגוחך, ועל הסיבות המטופשות, אך הנורמליות, המנחות אותם בפעולתם.

המבחר שלפנינו תורגם לפני יותר משלושים שנה והוא רענן וקולח גם עתה (חבל שיש להתייחס לעניין זה, אך עולם התקשורת והמו"לות בישראל בודק את דופק השפה העברית בהיסטריה ומנשים אותה בלי צורך כאילו הייתה מוצר היי-טק מתכלה). יש להניח שגם עמידותו של הטקסט הצ'אפקי תורמת לחיוניותו ועדכניותו של הספר. הסופר כתב בפשטות ובישירות, ומושא התבוננותו עדיין משוטט בינינו בלא שצבר חוכמה והשתנה מאז שנות השלושים. עדיין יש על מי לצחוק אם רק מציצים מהחלון או אפילו פנימה, אל עצמנו כשאנחנו חושבים שאף אחד לא רואה.

יחידת הסיפורים הראשונה עוסקת בשוטרים, פושעים, בתי דין ורמאים. מה קורה כשחוקר זוטר מתעמק בתאונת פגע וברח והעד היחיד העומד לרשותו הוא משורר? הוא הופך לפרשן שירה ומתעמק בסמלים פואטיים. בשירו של המשורר, מגלה קצין המשטרה, טמון מספר המכונית הפוגעת.
מה קורה כשרוצח משתחרר מן הכלא בזכות התנהגות טובה? שכרון החופש קולע אותו מיד ללב הפגנה פוליטית אסורה. הוא מוחזר לכלא בלא שזכה לעלות לקבר אשתו, שאותה רצח לפני שהתחיל להתנהג טוב.

צ'אפק לכד סיפורים אנושיים קטנים וקשר אותם בחוט דק וחזק ליתד ההומור. הוא לא השתמש בהפלגות מילוליות. בנימה רגועה וכמו אגבית הוא מספר סיפורים, שהגוזמה שבהם נחוצה לסאטירה:  איש חוזר הביתה בשלג. הוא רואה עקבות. העקבות מוליכים עד לפתח ביתו ושם הם חדלים. נחוצה התערבות משטרתית. התרוצצות החוקר בשלג מטביעה בו עקבות נוספים. מר ריבקה  נרגע.
ירייה נשמעת באישון לילה. ברחוב הקטן והסתמי שרועה גווייה. היא מסולקת, התושבים מוסרים עדות, אבל אין להם סיפוק. לא כותבים בעיתון על הרצח ברחוב שלהם. מר האוּדֶק ניגש למשטרה כדי להתלונן על כך. 

צ'אפק נוגע כאן גם בהיסטוריה ובפנטזיה. הנה אופה שמתלונן על ישו שהרס לו את הפרנסה כשחילק חמישה כיכרות לחם לחמשת אלפים אנשים; כומר ישועי סוחט וידוי מדון חואן המסרב להתוודות על ערש דוויי. מה אומר הכומר לפתיין? "מימיך לא ידעת אהבה מהי." הגוסס נשבר ובוכה. עכשיו הוא יכול למות; מר טוֹמְשִיק גילה שהוא יכול לעוף. הוא מובא בפני מומחה, והאחרון נותן לו הוראות תעופה שתלטניות, עד שהאיש מאבד את כשרון הדאייה; ופקיד בנק שנאשם על רשלנות של פקיד מסכן אחר, חוטף הילה מעל ראשו. הוא נפטר מן התופעה, המושכת אליו תשומת לב מיותרת, רק כשהוא מבין ש: "הבנק לא נועד לעזור לאנשים." עכשיו הוא יכול לחזור לעבודה. 

קארל צ'אפק, "האיש שידע לעופף", מצ'כית: דב קווסטלר, מחברות לספרות, 191 עמ'
 

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...