הורים כנאהבים: על "מכתבי אהבה בירושה"
ב"מכתבי אהבה בירושה" קשה לסופרת להניח את הקורא ביחידות עם הוריה, שסיפורם האנושי ואהבתם הם העיקר שבספר
"מכתבי אהבה בירושה" עטיפת הספר
ההתבוננות של פלם בעצמה ("הנה. העזתי. קראתי את מכתביהם הראשונים.") והשאלות המובנות מאליהן שהיא מעלה, פחות מעניינות מן הסיפור של הוריה. המסקנות המתבקשות מקריאת מכתבי ההורים הן חלק מזכות הקורא לחופש מחשבה. אבל פלם בחרה להאכיל אותו תובנות בכפית, אולי מפני שהיא פסיכואנליטיקאית בלגית, שכתבה ספרים על פרויד (נוכחותו מורגשת בהערותיה כאן) וגם על קזנובה. דומה שקשה לה להניח את הקורא ביחידות עם הוריה, ואולי היא זקוקה ללישת סיפורם כדי ליצור איזו משקולת מייצבת בתוכה. אחרי הכל היא בת לשרידי השואה, וזהות אישית ודאי לא צמחה לה בקלות. אך המספר המוגזם של סימני השאלה שזרעה בסקירת רגשותיה ("האם אני מתנחמת על אובדנם באמצעות פיאור העבר?") מצנן את הזדהות הקורא. ההתלבטויות של פלם אינן העיקר בספר.
האהבה שפרחה בנסיבות בלתי אפשריות, זה העיקר. והוא מעניין. ז'קלין ובוריס פלם נפגשו בבית מרפא לחולי שחפת בשווייץ. ז'קלין היתה בת למשפחה יהודית-גרמנית שהשתקעה בצרפת. שנותיה באושוויץ הותירו אותה חולה אנושה. בוריס היה פליט יהודי-רוסי שגדל בהמבורג ובבריסל ומעולם לא ידע יציבות וחום משפחתי. במלחמה שרד שנים אחדות במחנה עבודה בבוואריה. לשניהם היה עבר מר והם ביקשו להמתיק יחדיו את העתיד. רוב ממשותו של הקשר בשנים הראשונות היה במכתבים. הפגישות היו מעטות וקצרות. ז'קלין שהתה בבתי מרפא זמן רב. בוריס דאג לה, היא לא חדלה להיות "ילדה...הכול סובב סביב המחלה...".
חליפת המכתבים נמשכה עד נישואיהם בסוף 49'. המכתבים מלאים רוך מצידו וגעגועים מצידה, התלהבות מצידו וחדווה נענית מצידה. יש בהם מקסמה של האמת, מהנצחת הרגע החי שנוצר לאחר המלחמה מתוך הדווקאיות של האנושי הממשיך בשלו. הנה, למרות אזהרות הרופאים נולדה להם בת בריאה ב-52'. עד שתכתוב את הספר הזה אחרי מותם, לא תחדל הבת הזאת לחוש בחסך אם, מפני שהופרדה ממנה לכמה חודשים מיד לאחר הלידה. "נותר בי חלל, חסר, העדר שדבר לא יוכל למלא." העתקת מכתבי הוריה והכתיבה עליהם היו ודאי עוד פעולת חיפוש קדחתני אחר החיבוק הראשון שנמנע ממנה. מן הטקסט עולה בברור שהיא נותרה מחוץ לתמונת הזוג המאוהב. אולי בגלל זאת היא מנתחת את עצמה לדעת ולא מוצאת ניחומים.
לידיה פלם, "מכתבי אהבה בירושה", מצרפתית: נורה בונה, סדרת ושתי, רסלינג, 197 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם