שערות הפטמה הכי ארוכות דאגלס ויליאמס, ארצות הברית: על ספר שיאי גינס
וגם: החפץ המוצק הכי גדול שבלע אי פעם כלב, הפרח הכי מסריח, שבירת הבננות הכי זריזה והגיהוק הכי חזק. המהדורה הטרייה של ספר השיאים של גינס יוצאת לדרך, ולא בלי נציגות ישראלית חזקה: חפשו את "המזוזה הכי גדולה" ואת "האסיר שהוחזק הכי הרבה זמן בבידוד" (רמז: דימונה, שש אותיות)
ספר שיאי גינס, קרייג גלנדיי, לטוס להולנד ולפגוש את מי שמתיימר לחטוף לקוסן את התואר ממש מתחת לאף. קוסן נחשב לשיאן עולמי מאז שנת 2009, הודות ל-2.47.5 מ' גובה. אלה כישוריו, בערך: יותר מזה הוא לא צריך. מאז שקיבל את אישור גינס לשיא העולמי הוא נהנה מחשיפה גדולה ומהזמנות לבוא ולהתארח בכל רחבי העולם - כל שעליו לעשות בתמורה זה לחייך ולהיות יפה. למעשה, אפילו זה לא: על פי תקנון גינס, אין שום מניעה שהוא יהיה מכוער. אין פלא, אם כן, שהיורש המסתמן נתפס כאיום של ממש על סגנון חייו, ולא סתם כקולגה למשלח היד התמהוני: שיאנות גינס.
עבור גלנדיי נסיעה כזו היא עניין שגרתי. מדי שבוע הוא וצוותו בודקים כמעט אלף טענות לשיאים. לא לכל המקומות והשיאנים הם נוסעים בכבודם ובעצמם, אבל בחלק מהמקרים פשוט אין ברירה. "כל שבוע אנחנו מקבלים המון הזמנות מאנשים שמבקשים מאיתנו להגיע אליהם ולבדוק אם שברו שיא", אומר גלנדיי בשיחת טלפון מלונדון. "כמובן שאנחנו לא יכולים להגיע לכולם, אבל במקרה של מישהו שטוען שהוא שבר שיא והוא האדם הגבוה בעולם, ברור שנגיע לשם ונבדוק שמדובר בעניין אמיתי ולא בזיוף. חשוב שמישהו מצוות גינס יבדוק את הטענה הזו כי כל כך הרבה תלוי בזה. בכל זאת, מדובר באיש הכי גבוה בעולם".
הגישה של גלנדיי תואמת - אולי בלי להתכוון לכך - את העידן הנוכחי, שבו שטף של תוכניות ריאליטי מציע לתושבי כדור הארץ עסקה מפתה: הזדמנות לזכות בכסף ובפרסום ובתמורה פשוט להיות שם (בטלוויזיונית קוראים לזה, "להיות אתה עצמך", או "ללכת עם האמת שלך"). אבל בעוד ברוב התוכניות ה"אתה עצמך" הזה כולל בפועל את האתה פלוס לחץ ומצלמות, בגינס הרעיון פשוט יותר.
המטרה המקורית היתה שונה בתכלית, ולא היה לה דבר וחצי דבר עם אגו.
יו ביבר (אין קשר לג'סטין), נשיא חברת הבירה גינס, היה עד ב-1951 לוויכוח בין שני ציידים, שתהו מיהי הציפור המהירה ביותר בבריטניה. גם ביבר לא מצא תשובה לשאלה הזו, והבחין שסוגיות רבות דומות לאלה עולות מדי ערב בפאבים ברחבי אנגליה. הוא החליט לפנות לתאומים נוריס ורוס מקוויטר שניהלו סוכנות תחקירים בלונדון, ולבקש מהם לאסוף עובדות שיהפכו בהדרגה לספר. כמה חודשים אחר כך הופקה המהדורה הראשונה, בת 198 עמודים.
ב-1955 כבר יצא ספר מלא, שהגיע למקום הראשון ברשימת רבי המכר בבריטניה. מאז שבר הספר עצמו לא מעט שיאי עולם; בין היתר, זהו הספר הנגנב ביותר אי פעם.
בישראל יצא הספר לראשונה בשנת 1977, ומאז ועד היום הוא כולל כמה שיאים מקומיים וגם עולמיים. גינס מאפשרת לכל אחד, חינם אין כסף, את האופציה להירשם כטוענים לשיא חדש. לא צריך להיות הכי שמן, הכי נמוך, הכי גבוה או הכי רזה כדי להיכנס לספר: עיון ב"גינס שיאי עולם 2011" שיצא לאחרונה בהוצאת כרטא, מגלה עשרות קטגוריות, חיוניות להשכלה הכללית יותר ופחות: חלקי גוף, חיות מחמד, כלי נשק, משחקי וידאו, פעלולים ועוד.
תהליך שבירת השיא כולל כמה שלבים. בשלב ראשון צריך לחשוב על רעיון לשיא בקטגוריה חדשה או קיימת, ואז להירשם באתר של גינס. כשמדובר בקטגוריה חדשה, צוות מומחים של גינס יבדוק האם הרעיון אינו מסוכן מדי ובר ביצוע (ככל שהליכה על פלטות חימום - שיא השייך כרגע לרולף איבן - יכולה להיחשב "לא מדי מסוכנת" ו"בת ביצוע"). בהנחה שבגינס מזהים את הפוטנציאל, יקבל השולח הנחיות
מי שכן מקבל אור ירוק, אמור לנסות לשבור את השיא בפני שני עדים לא תלויים ולצלם את האירוע (לחלופין יכולים העדים להיות תלויים, ואז אנחנו כבר מדברים על קטגוריה שונה של שיא). כשהסרטון מגיע לחברת גינס (בהנחה שהתאפקתם ולא פשוט העליתם אותו ליוטיוב) נציגי החברה צופים בו, בודקים אם האירוע התבצע לפי ההנחיות ומאמתים את תצהיר העדים. בהנחה שהכל בסדר, השיאן הטרי יתחדש בתעודה מטעם גינס ובסוג של תהילת עולם. כסף? לכו לריאליטי.
אולי כדאי לצנן את ההתלהבות עם עובדה נוספת: מתוך למעלה מ-40 אלף שיאים חדשים בשנה, רק 4,000 ייכנסו לספר.
כמו שאפשר ללמוד מהמקרה הבא, גם נציגי גינס לפעמים טועים. בשנת 2010 שיחק אליק גרשון, שחמטאי ישראלי, במשחק שחמט סימולטני במשך 18.5 שעות נגד 525 מתחרים, וניצח 454 מתוכם. נציג גינס שנכח במקום העניק לו את התואר "שיאן למשחק שחמט סימולטני". אלא שחודש מאוחר יותר חשף "ידיעות" שהתחרות הייתה מבושלת ובין המתמודדים מול גרשון היו ילדים חסרי ניסיון במשחק או ללא רקע קודם.
גלנדיי זוכר את המקרה. "נכון שקיבלנו את השיא של אליק גרשון לפני שנה וחצי", הוא אומר, "אבל זה שיא שאנחנו לא מכירים בו יותר ולא נפרסם אותו שוב כי לא בטוח שהוא היה נקי". כצפוי , המקרה של גרשון הוא לא ניסיון ההונאה הראשון. "יש הרבה טענות לשיאים שפשוט התבררו כלא נכונים, מקרים שאנשים לא היו ישרים לגביהם. במקרים מסוימים, אם יש לנו סיבות טובות לחשוד שזה המצב, אנחנו מתעקשים לבוא למקום ולראות בעצמנו. יש לנו מאות מומחים שמתמחים בנושאים ספציפיים. הם אוספים נתונים במשך הרבה זמן ומעבירים אותם אלינו. כי אם מישהו רוצה לעשות שיא, חשוב לנו לבדוק שהתנאים שלו והתנאים של מישהו ממקום אחר בעולם יהיו זהים והוגנים".
חוץ מאשר לרמות או לנסות לשבור שיא מרשים במיוחד, יש עוד דרך לגרום להם לבוא. "יש לנו לפעמים בקשות מאנשים שרוצים שנגיע ומוכנים לממן לנו את הוצאות הנסיעה לשם. זה כמובן לא מבטיח להם שהם יהיו שיאנים, אבל זה מבטיח לפחות שנגיע לראות. עניין נוסף הוא שאנחנו לא סומכים רק על זה שאנשים ישלחו אלינו בקשות. אנחנו הולכים גם לקרקסים ולתוכניות טלוויזיה, ובודקים אם יש שם דברים מעניינים שיכולים ליפול על קטגוריה של שבירת שיא".
במשך השנים החליטו בחברת גינס לפסול קטגוריות שיאים שונות כתוצאה מפגיעה בחיות או בבני אדם: תחרויות כמו החיה הכי שמנה בעולם או תחרויות אכילה של בני אדם הוסרו מהספר במטרה לא לגרום לאנשים לפגוע בחיות או בעצמם. "כשהקטגוריה של החיה הכי שמנה הייתה קיימת, גילינו שהרבה מהבעלים של החיות פשוט מפטמים אותן בהרבה יותר אוכל ממה שהם היו צריכים. אנחנו חושבים שזה אכזרי לעשות את זה אז הורדנו את הקטגוריה. אנחנו גם לא מאמינים בכל מיני תחרויות אכילה. אנחנו חושבים שאתה לא צריך לשתות טונות בירה כדי להוכיח שאתה יכול לשתות כל כך הרבה בירה. מספיק שתשתה מעט בירה אבל במהירות ואז נוכל לבחון אותך ביחס לאחרים ולהחליט אם יש כאן שיא או לא. אנחנו תמיד מסתכלים על הקטגוריה ובודקים אם היא מסוכנת מדי או לא אחראית מדי. אנחנו דוחים הרבה מאוד הצעות שאנחנו מקבלים כי הם טיפשיות.? ועדיין , לספר נכנסו קטגוריות כגון נשיאת רעיות, פסיפס פתיתי נייר ופריטי דרדסים, קטגוריות שלמרבה הפלא ישנן כנראה טיפשיות מהן.
גלנדיי מתחמק מהשאלה מה, אם בכלל, אפשר ללמוד על המין האנושי מהספר. לדעתו השאלה לא צריכה להיות למה צריך לשבור שיאים, אלא למה לא כולנו מנסים ללמוד יותר על היכולות שלנו ולמה אנחנו לא דוחפים את עצמנו לגלות יותר על עצמנו. "בספר אנחנו מכסים את הקיצוניות שבחיים: יש לנו את הכי גבוה, הכי שמן, הכי עשיר. אנשים מתחברים לקיצוניות של העולם, הם מבינים שהם נורמלים ביחס למה שהם רואים בספר".
אתה יכול לנסות לאפיין את הטיפוסים שמנסים לשבור שיאים?
"מיקס של אנשים. יש כאלה שמאוד נחושים לעשות דבר אחד, וכל פעם לעשות אותו טוב יותר. יש כאלה שעושים את זה כדי לנסות להתפרסם, ויש כאלה שהם שם בעל כורחם, כמו האיש הנמוך ביותר. מה שמאחד בין כולם הוא שהם הכי טובים במה שהם עושים בעולם. אני, למשל, חושב שאין שיא מוזר, כי מה שמוזר למישהו יכול להיות לא מוזר לאחר".
ובכל זאת, גלנדיי משחזר שני אירועים "שאולי אחרים יכולים לומר שהם מוזרים". "הראשון הוא המפגש עם המשפחה השעירה ביותר", הוא נזכר. "היה להם שיער ממש בכל הגוף, ושום דבר לא מכין אותך לשוק שאתה מקבל בפעם הראשונה שאתה רואה אותם. הם היו שחורים לגמרי חוץ מהעיניים וזה היה מדהים. השני הוא המפגש עם האישה עם ציפורני הרגליים הארוכות ביותר בעולם. היא הגיעה מארצות הברית למשרדי גינס בלונדון בטיסה, ולא היה לה הרבה מקום לציפורניים במטוס".
לשאלה אם הוא לא חושב שבעידן האינטרנט הספר, שיכול להכיל כמות מוגבלת של שיאים ביחס לרשת, קצת מיותר, הוא עונה בשלילה. "באינטרנט יש אולי יותר מידע, אבל אתה גם יכול ללכת לאיבוד שם. בספר אנחנו לוקחים את מה שאנחנו חושבים שאתה צריך להתייחס אליו, וכעורך הספר זו העבודה הקשה. יש עדיין דרישה עצומה לספר מצד הקהל ואנחנו אוהבים את המסורתיות של עבודה עליו".
למה המהדורה הנוכחית מוקדשת למייקל ג'קסון?
"מייקל היה חבר, וחוץ מזה הוא גם היה שיאן של הרבה מאוד שיאים כמו 'האמן שתרם הכי הרבה לצדקה', 'האלבום הכי נמכר בכל הזמנים', 'הזמר שזכה להכי הרבה פרסים' ועוד. הוא בילה אצלנו לא מעט במשרדים לפני שנפטר, ואנחנו עצובים שהוא הלך לעולמו".
גלנדיי מודה שהוא לא שולט כל כך בתולדות הציונות ובחלקה בספרי גינס לדורותיהם. הוא כן זוכר שהתרשם מהלימון הכי גדול בעולם, שיא ישראלי משנת 2005: 5.265 ק"ג, פרי השקעתו של השיאן אהרון שמואל. "לימון יותר גדול מהראש שלך", הוא אומר.
אבל הלימון הוא לא הייצוג היחידי של ישראל בגינס. במהלך השנים צברה ישראל לא מעט שיאי עולם: בשנת 2006 נכנס מרדכי ואנונו לספר בנסיבות בלתי סימפטיות: האסיר שהוחזק הכי הרבה זמן בבידוד (12 שנה). דני בר-גיל - גם הוא מדימונה, אבל מאזור אחר של העיר - נכנס לספר בנסיבות נעימות יותר: הוא הוכרז ב-1998 כשיאן כשיצר תספורת בשבעה זוגות מספריים בו זמנית. בגזרה אחרת, הסרט "ואלס עם באשיר" של ארי פולמן היה סרט האנימציה הראשון שהוגש כמועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר.
גלנדיי עובד כעורך גינס משנת 2005. בעברו היה מוציא לאור של מגזינים לילדים, ספורט, דיג ועוד. "היה לי ידע מועט על הרבה מאוד תחומים", הוא מספר, "והידע הזה הגיע גם מעבודות קודמות שהיו לי. הייתי אופה, שחקן, צלם רפואי. התנסיתי בהמון דברים. כשהגיעה ההזדמנות לעבוד בגינס לא חשבתי פעמיים. יש לי את העבודה הכי טובה בעולם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם