ההכרח לכתוב: "גן העדן" מאת ארנסט המינגוויי
הספר "גן העדן" מאת ארנסט המינגוויי מדבר על המאבק בין החיים שבחוץ לחיים שבפנים ובין התובענות של הבילוי בחברה לבין השקט השפוי שמעניקה היצירה
התעקשות על אמת נפשית. "גן העדן" עטיפת הספר
קריאה שטחית וקלה כזאת לא תכבד את הסופר כראוי לו. המינגוויי לא כתב ב"גן העדן" על יחסים בין גבר לאשה אלא על הכתיבה. על עבודת הסופר. על ההכרח לכתוב את הסיפור האמיתי שלך, הצורך הבוער לדייק ("מחר הוא ידייק בדברים הללו וימשיך הלאה"), תחושת החובה לתאר היטב את המקום ואת ההתרחשות, ממאפייני הכתיבה הבולטים ביצירת המינגוויי. הסיפור מתייחס לעיסוק בכתיבה כאל בעירה קיומית הרוחשת בתוך החיים, והחיים רצים סביבה ומעבר לה ומתאווים להטות אותה מדרכה. המינגוויי מתאר כאן את חדרו המבודד של הסופר, במלון קטן בריביירה הצרפתית. בחדר הפרטי הזה הוא שומר מזוודה עם מחברות סיפורים, שלאיש אין רשות לחדור אליהם. אך האשה, קתרין, חודרת, ובגסות אלימה.
זהו רומן של אחרי המלחמה, בחיי הגיבור ובחייו של יוצרו. המינגוויי התחיל לכתוב את הספר בתום מלחמת העולם השנייה, וזאת, אולי, אינה ההקבלה היחידה בין הטקסט לעובדות החוץ-טקסטואליות. דיוויד בורן, שהיה טייס במלחמה וכבר כתב ספר על טייסת קרב, הוא חתן צעיר, שאמור לכתוב עכשיו על אהבה. ספרו הבא עתיד להיות יומן מסע רווי שמש, מלח ים ואלכוהול. אך ככל שהטירוף ינגוס בשלוות-הלכאורה של הסופר הצעיר, יוברר כי לא זה הנושא שעליו הוא רוצה לכתוב.
בורן רוצה לכתוב על חוויות תשתית בחייו. ובאמצעות התעקשותו של הגיבור על האמת הנפשית שלו, המינגוויי מדבר על המאבק בין החיים שבחוץ לחיים שבפנים. בין התובענות הסוערת של הבילוי בחברה לבין השקט השפוי שמעניקה היצירה. "מרגע שהוא מתחיל לעבוד, הוא כותב מתוך גרעין פנימי שאי-אפשר לבקעו ואפילו לא לשרוט אותו...זה היה מקור כוחו בכתיבה, שכן את כל שאר הדברים בו ניתן היה לקרוע".
הספר מדבר על הכתיבה כחתירה נגד זרם החיים. על הלבָדיות הנחוצה לה. על המפגש המחודש עם רגעים מכוננים בחיי הסופר. הנה הוא ילד באפריקה, הולך בעקבות אביו במסע לציד פיל. הרגע שבו דיוויד הילד מבין שהאינטרס שלו מנוגד לאינטרס של האב, הוא הרגע שבו הוא נפרד לדרך העצמאות הבוגרת שלו. הוא מזדהה עם כאבו של הפיל שעתיד להרצח, ואביו הוא שעתיד לרצוח אותו. זהו סיפור בתוך סיפור, המקביל לסיפור נישואיו של בורן. קתרין שואפת להשתלט עליו באמצעות גחמותיה וכספה. הוא נחלץ מאחיזתה כשהוא מבין שעליו לכתוב את הסיפור שלו, ולא את הסיפור שהיא מכתיבה לו.
אף כי כתיבת הרומן לא נשלמה, המו"ל האמריקאי של המינגוויי מבהיר בפתיחת הספר שהיצירה היתה גמורה, לבד מעריכתה הסופית בידי הסופר. המינגוויי התאבד ב-1961, הספר יצא לאור ב-1986, וגם עתה נשמעת מתוכו המשאלה העזה שהיצירה תנצח את תובענות החיים.
ארנסט המינגוויי, "גן העדן", מאנגלית: יואב כ"ץ, פן-ידיעות אחרונות-ספרי חמד, 292 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם