חיוורים בתאילנד: על "בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק"

"בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק", המשך ל"עוצרים בווגאס", נראה כמו העתק שמש חיוור לסרט המקורי והמוצלח. חוץ מכמה שינויים קוסמטיים קטנים, הרוב פשוט אותו הדבר

מאיר שניצר | 30/5/2011 9:21 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר

"בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק", ארה"ב, 2011

תסריט, תסריט ועוד פעם תסריט. שישה מהשחקנים שהובילו לפני שנתיים את הקומדיה המוצלחת "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס", משולבים גם בסרט ההמשך, שבו עוצרים הבחורים בבנגקוק. גם הבמאי זהה בשני המקרים, וכך גם הצלם. השינוי הבולט בין הסרטים נעוץ בעמדות התסריט. במקום ג'ון לוקאס וסקוט מור, שהשפריצו הברקות של מצבים ודיאלוגים בסרט המקורי, באו כעת קרייג מאזין וסקוט ארמסטרונג, שאינם תורמים ולא כלום לסרט ההמשך, שנראה כמו העתק שמש חיוור לאורגינל ההוא.
 
טחינת חומרים ישנים.
טחינת חומרים ישנים. "בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק" יח''צ

ומה יש לנו בכל זאת ב"בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק"? במקום בירת ההימורים, יש פה את בירת תאילנד; במקום נמר זועף ככוכב משנה, שובץ קוף קופצני; החשפנית הידידותית מהסרט הראשון, הומרה הפעם בזונה-זכר; ובמקום עקירת שן כפויה, סובל הפעם הגיבור המוביל את העלילה מקעקוע המכסה את פניו. וכל היתר אותו הדבר.

סטו, רופא שיניים יהודי בגילומו של אד הלמס, עומד להינשא לצעירה, שמוצאה מתאילנד, וחתונתם אמורה להיערך באי תענוגות הסמוך לבנגקוק. שלושת רעיו להוללויות של הרופא החנון חוברים יחד על מנת ללוותו אל החופה, אך לא לפני שהרביעייה הזו תצלח עוד מסיבת רווקים פרועה, מהסוג שכמעט והרס את לאס וגאס בסרט הקודם.

מפה לשם, ובדומה למקור המצליח, מוצאים עצמם החבר'ה זרוקים בחור בנגקוקי מעופש, מבלי יכולת לשחזר את האירועים שהובילו אותם למצב הביש. בינתיים נעלם גם בן חסותם הצעיר, נער מתבגר, אחיה של הכלה הסיאמית. לא מוצאים אותו בשום מקום, אבל מגלים את האצבע הכרותה שלו, המהווה מעין תמרור דרכים ראשון בדרך לפיתרון התעלומות הגדולות.
 

מאה דקות של טחינת חומרים ישנים עוברות על הצופים, עד שכותרות הסיום מתחילות להתגלגל על הבד, שלצידן קטעים מצונזרים לכאורה שהוצאו מהסרט המוגמר. דווקא קטעים אלה - מעין לקט, פאה ושכחה - מוצלחים יותר מהסרט עצמו, המתקשה להביא אל מול המצלמה ולו סיטואציה מצחיקה אחת.
כמובן, ניתן לנתח באופן פסיכולוגי את המערך הנפשי של ארבעת הגיבורים, שאינם אלא ילדים פסיכופטים הכלואים בתוך גוף מגושם של גברים פסיכופטים.

ניתן גם להפליג בהשערות על מידת האימה שחש הזכר האמריקני לנוכח הסיטואציה המאיימת של החיים בזוגיות עם אשה יחידה, לעומת השתוקקותו המתמדת לצריכת זונות, ולהשלכתן לאחר שימוש. כל הדברים הנכבדים הללו, כבודם במקומם מונח, אך אין הם יכולים להחליף את המטרה העיקרית של הסרט עצמו - ההצחקה. וזו, מה לעשות, מרוחקת מסרט זה, כמעט כמו קולנוע "לב" התל אביבי מהאי קוסמוי.

בהעדר עיצוב דמויות של ממש, כובש את הבד קריסטל הקטן, שאינו אלא קופיף זעיר, העוטה על עצמו ז'קט של הרולינג סטונס, מעשן סיגריות בשרשרת ומתפרנס מסחר בסמים. אצל הקוף מופקד הפיתרון לתעלומת האצבע הכרותה. אך עד שהפיתרון הזה מפציע, אפשר בהחלט להתנמנם מחמת השעמום מול האקרן.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום סרטים וקולנוע -

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...
קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים