"Glee", הסיפור האמיתי: על "פרויקט גלי"
תוכנית הריאליטי "פרויקט Glee", שקמה בעקבות הצלחת הענק של התוכנית האם, מחבקת ועוטפת באהבה את כל הנערים הדחויים
עכשיו התוכנית הזאת הופכת - ובצדק מוחלט - לתוכנית ריאליטי.
יותר מ-40 אלף צעירים נבחנו ל"פרויקט Glee" (המשודרת בארץ ב-yes Drama בימי חמישי, 21:15), מתוכם נבחרו 83 בני מזל שצומצמו לאחר אודישנים וראיונות ל־12 מאושרים המרכיבים את נבחרת החלומות. הזוכה בתוכנית יקבל תפקיד בסדרה המוזיקלית, וזו חתיכת הגשמת חלום.
"פרויקט Glee" היא לא רק תוכנית מקסימה, היא גם חשובה. בקלות יכלו יוצריה להפוך את האודישנים למפגן ראווה של פריקס אנד גיקס, להלעיג אותם, לזלזל בהם ולערוך אותם בצורה מביכה שלא הייתה מביישת את סו סילבסטר, אבל הם בחרו להציג את המתמודדים בצורה הכי מחבקת שאפשר. אין בתוכנית הזאת שופטים סרקסטיים ומרושעים דוגמת סיימון קאוול, ואין שום מנטור שהוא דיווה פוגענית בפני עצמה, סטייל מיס ג'יי ב"הטופ מודל הבאה" לדוגמה. המורים לפיתוח קול, לריקוד ולדרמה עוטפים את המתמודדים באהבה ובתמיכה, וגם אלה שלא המשיכו באודישנים לשלב הבא מרגישים שהנה, הם הוכיחו משהו לעולם, לחברה, ובייחוד לעצמם, וחוזרים הביתה כשבלבם חוויה משנת חיים.
גם המשך הסדרה מקפיד מאוד על שמירה על כבודם של המתחרים. לא בטוח שכולם אכן דחויים חברתית לפי הספר - קשה לי להאמין שמתמודדים כמו קמרון, אמילי ולינדזי היו באמת ילדי כאפות, אבל מתמודדים כמו האנה, ג'ינג'ית כבדת משקל שנותנת ביוקללה, מתיוס, נער נמוך קומה עם גשר בשיניים שעלה לפני שמונה שנים מברזיל, או אלכס, בחור עם פלצט מדהים ומה לעשות - גם מן בובז מוגזמים, הם הם אנשי ה"Glee" האמיתיים. עצם העובדה שנותנים להם להתחרות כשווה בין שווים, בלי לאלץ אותם לעבור מייקאובר שכולל הרעבה וניתוחים פלסטיים, מבהירה לאנשים פגיעים מאוד שזה לגמרי בסדר להיות הם. ואם כל זה קורה בעולם תחרותי ותובעני כל כך כמו עולם השואוביזנס, מדובר בהישג רציני.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם