הנה בא השיטפון: על אדם קלדרון
אדם קלדרון זורם מז'אנר לז'אנר. מאליפות ישראל בשחייה, לסצינת המוזיקה בברלין ולווידיאו ארט. הוא לא עוצר שם, ומעלה כעת עם אחרים מופע מחול
תמיד חלמתי לרקוד. אדם קלדרון רועי אפרת
לא חששת לנסוע ככה לברלין בלי תוכנית ברורה?
"לא חששתי בכלל. פשוט למדתי מוזיקה מכל מי שהיה מוכן ללמד אותי", הוא מספר. "ולגבי מימון לאלבום פשוט יצאתי לרחוב עם גלויות ושקל וחצי בכיס וככה מצאתי ספונסרים. פה אי אפשר לעשות את זה - להתפרנס איכשהו מהאמנות שלך בלי להיות חייב למכור את עצמך למרבה במחיר".
בכסף שאסף הוא הוציא אלבום משלו ובמקביל החל להופיע בכל רחבי גרמניה. כשמאס במוסיקה נדד לתחום האמנות והחל לעסוק באמנות פלסטית ווידאו ארט, כשגם כאן ההצלחה לא איחרה לבוא. הוא זכה בפרס במסגרת פסטיבל באתונה ועבודותיו הוצגו בגלריות שונות בגרמניה. אבל הדרך לשם לא הייתה קלה, כשהוא קיבל סירוב מגלריה גדולה ומכובדת להציג את עבודותיו, קלדרון שכר את השירותים ציבוריים ממול לגלריה הסרבנית, ופתח גלריה משלו וכך הוא משך אליו מבקרים רבים. בסופו של דבר מנהל הגלריה הסרבנית חצה את הכביש על מנת להביט בעבודותיו.
לפני כחמש שנים אביו של קלדרון נהרג בתאונת אופנוע, מה שערער מאוד את משפחתו והביא לבחינה מחודשת של החיים. אימו החליטה בגיל 51 לעזוב את הקיבוץ, לעבור לגור בתל אביב ולנהל סגנון חיים סטודנטיאלי, כולל מגורים עם שותף ועבודה במלצרות. השיגעון של אימו יצר אצל קלדרון חשק לכתוב תסריט. הוא חזר לארץ לאחר שהייה של שבע שנים בגרמניה כשבידיו תסריט המבוסס על הסיפור שלה והצילומים אליו יחלו בשנה הקרובה.
"הקולנוע הוא עבורי השילוב האולטימטיבי של כל האמנויות", הוא אומר. "של המוזיקה והדרמה והסיפור וההופעה והכול יחד".
בימים אלו קלדרון מופיע לראשונה בחייו כרקדן במסגרת עבודה משותפת עם בן זוגו , הרקדן והכוריאוגרף רועי אפרת והכוריאוגרפית ממי שימיזאקי שתעלה במרכז סוזן דלל ב-10.8 במסגרת פסטיבל מחול לוהט.
איך משתלבים כל חלקי הביוגרפיה הלא רגילה שלך במופע הריקוד שלכם?
"אני תמיד חלמתי לרקוד והערב שיצרנו נקרא 'שיטפון', כי הוא עוסק בתחושת השיטפון היצירתי שאוחזת בכולנו ברגעים של יצירה, ואיך היצירה מסוגים שונים וגוונים שונים כאילו נובעת וזורמת מאיתנו. עניין אותנו לבדוק את הביטוי התנועתי שלה. כאשר מצד שני החוכמה היא למצוא שיווי משקל בין כל החלקים של הגוף שלי ושל הנפש שלי - השחייה, המוזיקה, המוות, החיים, הכול. שיווי משקל גם רעיונית וגם פיזית, בתוך שיטפון היצירה. זו היצירה שלנו ואלה החיים שלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם