הזירה הלשונית: ספטמבר זה לא רק שם של חודש
למה מרגול מתכוונת כשהיא אומרת "מתחרווט"? מדוע ילדים רוצים לקסם? ומאיפה הגיעו הביצים של בעלי? הזירה הלשונית
ספטמבר קנה אחיזה בשפה בכמה ביטויים נוספים. "ספטמבר השחור" הוא ההתקוממות והדיכוי של הפלסטינים בירדן ב-1970. וכמובן, ה-11 בספטמבר, הסברים מיותרים. בארצות הברית רווח בשעתו גם הביטוי "עשרה בספטמבר", שפירושו: לא רלוונטי. מד ובר כמובן במה שהתרחש לפני נפילת התאומים.
לא רק ספטמבר הפך למושג. לרוב חודשי השנה האזרחית עקבות בשפה ובהיסטוריה, הישראלית והעולמית.
מהפכת אוקטובר, היא המהפכה הבולשביקית, שהתרחשה לפי הלוח המקובל דווקא בשבעה בנובמבר.
מלחמת אוקטובר, שמה של מלחמת יום הכיפורים בפי הערבים.
ב' בנובמבר וכ"ט בנובמבר, אירועים מכוננים בתולדות הציונות שזכו לאות עברית במקום מספר.
אפקט ינואר, מונח מעולם הבורסה, עלייה בתשואת המניות. יש מרחיבים וקוראים לו "אפקט דצמבר-ינואר".
אידיו של מארס, או באנגלית, the Ides of March, החמישה עשר במארס שהפך למושג המזוהה עם סכנה מתקרבת, שכן זה היום שבו נרצח יוליוס קיסר למרות שהוזהר. נפוץ בעיקר בזכות המשפט במחזהו של שקספיר "יוליוס קיסר", אותו אומר מגיד עתידות לקיסר:
אחד באפריל. או באנגלית, April's fool. בצרפתית אומרים: הדג של אפריל, מאחר שסמלו של החג היה דג.
אחד במאי. חג הפועלים שכמעט נעלם, והומר השנה בהפגנות חברתיות מסוג חדש. נקבע בעקבות מהומות בהפגנות פועלים בתאריך זה בקנדה, 1886.
35 במאי. הזמן שבו קורה הבלתי ייאמן, על פי ספרו של אריך קסטנר: "35 במאי, או דני רוכב אל הים הדרומי".
חמישה ביוני, יום שתי המלחמות, ששת הימים ולבנון הראשונה. הערבים קוראים לראשונה "מלחמת יוני", והקו הירוק קרוי בשיח הישראלי "גבולות הארבעה ביוני".
ארבעה ביולי וארבעה עשר ביולי. הכרזת העצמאות האמריקנית והמהפכה הצרפתית, בהתאמה.
חום יולי אוגוסט. הסבל שלנו, הפרחים לשלמה ארצי.
א-פרופו גששים, חגית ברקאי שמעה השבוע את גבי גזית משוחח ברדיו 103 עם ד"ר גבי רוטשטיין. רוטשטיין סיפר שהם בחרו את הסטאז'רים ב"פינצטה פינצטה". מדובר בגששית טהורה: "שערה שערה הייתי מוציא לה עם פינצטה פינצטה" (מתוך המערכון "שבת שלום").
אמרה לכאורה מרגול לאטדגי: "אל תעשה את זה! מי שמתחרווט נופל בפח!". תחרווט היא אחת ממשולש מילים שהוא תרומת המרוקאית לסלנג הישראלי. תכרוו'ד פירושו בערבית מרוקאית התבלבל, השתגע, דיבר בחוסר היגיון.
מתחרווט הוא מי שמדבר שטויות, או כדי להתבדח, או מתוך בלבול ופחד. הפועל קיים בעוד דיאלקטים בערבית, אבל לסלנג הישראלי הגיע מהמקוראית. להתעווז פירושו לרמות , להונות, במרוקאית תְעַוֵוז פירושו התעקם. לך להתקווד או בקיצור לך-תקווד הוא קריאת גירוש. בקומדי סטור שמענו את המשפט "תגיד לו שיילך להתקווד, בסדר?"; קָוָואד בסלנג המרוקני פירושו סרסור, ומכאן שהקריאה פירושה, בערך, לך להזדיין.
אייל שרון כותב: במדורת ל"ג בעומר קיבלה בתי נעמי צמיד זוהר. היא פתחה אותו למעין שרביט ושאלה: "אבא, אתה יודע מה זה? זה מקַסֵם (mekasem). למה אתה רוצה שאני אקַסֵם אותך?" ואני שואל: למה אי אפשר לקַסֵם?
נעמי עשתה מה שעושים ילדים עבריים רבים: התאימה שורש לצורה דקדוקית וכך נולדה מילה חדשה. בעניין זה כותבת יערה מתל אביב כי בתה בת השש מציעה לקרוא למכונת הנשמה "מַנְשֵמָה", על משקל מטחנה, מקדחה, מברגה, מלגזה, משאבה. גליה מניר גלים מספרת שבשנה שעברה, לקראת הימים הנוראים, שמעה בתה בת השלוש את אביה תוקע בשופר וקראה: "אבא שופֵר בשופר".
במקרה של נעמי והמקסם, נעמי כיוונה לדעת הקדמונים. השורש קיסֵם, בבניין פיעל, מופיע במדרשים: "הגויים מקסמים ומנחשים". הפועל בהחלט דרוש. בתנ"ך משתמשים לתיאור פעולות הקוסמים בבניין קל (כמו בפסוק 'קסום לי קסמיך'), היום אומרים על הקוסם שהוא 'עושה קסמים', ואין סיבה שלא יקַסֵם.
באותה עניין כותבת אוסי דרורי: "לאחרונה שמעתי בהרצאה ש"שפה מְתַמֶּנֶת מציאות", כלומר, יוצרת תמונת מציאות. הפועל הזה יכול עם זאת לשמש גם למטרות נוספות, כמו ליצור כפולות של שמונה, לצייר מתומן וכדומה.
חן מרמת גן שואל: חבריי ואני הסתקרנו כיצד ניתן להורות למישהו ליהנות - האם עלינו לומר: "היהנה!" או אולי "הנה!"?
הבניין הוא נפעל (בעבר: נהנה), הצורה הנכונה היא 'הֵיהָנֵה', אבל היא די מיותרת, הרי לא נהוג לפקוד על מישהו לחוש הנאה. עדיף בעתיד, כאיחול: תֵיהָנה.
דודי הולצמן שואל: לאחרונה אני שומע יותר את הביטוי "אלה בבלה" או "אללה באב אללה", במשמעות של "לא משנה מה יהיה" . מהיכן בא הביטוי?
הביטוי די עתיק, מקורו בערבית: עַלָא בָּאבּ אַלְלָה. פירושו בערבית "אל (או על) שער האלוהים". בערבית הוא משמש למצב שבו אדם הולך ואינו יודע לאן (הוא הולך לשער האלוהים), ומכאן השימוש בסלנג הישראלי.
יוסי אגוזי כותב: כשהיינו ילדים שרנו בדבקות את "עלם חמדה לבי". בשירונט כתוב "אלה חמדה ליבי". מי צודק?
"אלה חמדה לבי" הוא שיר חסידי שהתגלגל משתי שורות בפיוט הידוע "ידיד נפש", שנכתב בידי הפייטן והחכם הצפתי רבי אליעזר אזיכרי מן המאה ה-16, ועבר שיבוש ראשון במהלך השנים. השורות המקוריות הן "אנא אלי, מחמד לבבי/ חושה נא ואל תתעלם". השורה "אנא אלי חמד לבבי" שובשה ל"אלה חמדה לבי", ומכאן המשיכה והשתבשה ל"עלם חמדה לבי". אתר זמרשת מציין שגם בהקלטת השיר בפי הגבעטרון מושר בטעות "עלם חמדה לבי", וכך התפשטה הטעות החביבה הזו, ואולי אין כאן טעות אלא גירסה לגיטימית של שיר רב שיבושים.
אהרן נוימן כותב: ראשי התיבות שב"כ הם שירותי בטחון כלליים, וגם שירותי בריאות כללית. יש לי בעיה עם שב"כ 2. לדעתי צריך לומר באחת משתי צורות: שירותי בריאות כלליים, או שירותים לבריאות כללית.
אין בעיה עם "שירותי בריאות כללית". 'כללית' אינו חלק מסמיכות (בריאות כללית) וגם אינו שם תואר (שירותים כלליים), אלא מותג, צורה מקוצרת של 'קופת חולים כללית', בדיור כפי ש'מאוחדת' הוא קיצור של 'קופת חולים מאוחדת'. אם היה מדובר במשפט הוא היה מנוסח: 'שירותי הבריאות של קופת חולים כללית'.
רועי מזרחי מזכיר שהביטוי "הביצים של בעלי" שצוטט מפי אחת מנערות החמדבבית "הדור הבא" לקוח מהסרט "אלכס חולה אהבה". מה שנכון נכון. בסרט אומרת הזקנה מהשוק השחור: "גברת זה ביצים של בעלי, כן?".
הסרט הזה, מאושיות הבורקאס, הותיר לא מעט חידודי לשון, שחלקם נכנסו אפילו למילונים, ולהלן תזכורת חלקית:
"בחורות ערומים זה חולירע" (אומר ליאוניד)
ומבחר מאוצרות הלשון של פארוק, הוא יוסף שילוח:
"דג פטיש, דג חרב ודג חשמל".
"נדנודי שינה"
"חיה מה עושה גוררו גוררו"
"הבטן שלי עושה גולו-גולו".
הערות? שאלות? הצעות? שלח ב"כתוב לעורך", או ישירות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם