התרוממות רוח: על "לרוץ" של ז'אן אשנוז

בביוגרפיה "לרוץ", מאמץ ז'אן אשנוז לליבו את הריצה של אמיל זטופק בדרך כתיבתו. הוא נע קדימה בהתמדה ובשמחה עצומה

תלמה אדמון | 13/11/2011 13:03 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
ביצירה הביוגרפית הזאת התענגתי על שניים ממושאי ההערצה שלי: אצנים למרחקים ארוכים וכותבים שאינם חוששים לסטות מהמסלול. זה אינו סיפור סדור על חייו של אדם מלידתו ועד מותו, אלא תיאור רוחו והישגיו של ספורטאי נדיר. כיוון שהכותב מתמקד כאן בביטויה של רוח האדם בריצה, הוא תוחם את לוח ההתייחסות שלו רק בין הרגע שאמיל זטופק החל לרוץ, ועד שחדל להתחרות והתיישב בהוראת השלטונות כארכיונאי בארכיב הספורט הלאומי. יחלפו עוד כארבעים שנה עד מותו של זטופק (2000), אך הכותב אינו מספר עליהן דבר.
 
מפר את חוקי הביוגרפיה.
מפר את חוקי הביוגרפיה. "לרוץ" כריכת הספר

ז'אן אשנוז מפר את חוקי הביוגרפיה התקנית כמי שהזעם נגד רודנות באשר היא מבעיר את קרביו. הוא כותב פואמה נלהבת בשפה ישירה וחפה מפאתוס, וממשפטיו עולה חיוך מנצחים דק וסרקסטי. הוא אפילו נדחף לטקסט כשתוקף אותו החשק. נדמה שהוא יושב מולנו בפאב השכונתי: "מחשש שאחזור על עצמי, מחשש שאעייף את הקורא, העדפתי שלא לתאר את תגובות הקהל להישגיו הקודמים של אמיל בהלסינקי".

כך בסוף הפרק המתאר את ההחלטה המדהימה של זטופק, לרוץ את ה-0500  ואת ה-10,000 ואת המרתון (שבו לא התנסה מעולם קודם לכן) בתוך שבוע אחד. אולימפיאדת הלסינקי 1952. אמיל ניצח בשלושת המרוצים. לא היה ולא יהיה עוד כדבר הזה. זאת היתה החלטה אישית שלו. לא היו אז לְאצן יועצים ורופאים רבים. במקרה הזה הקיפו אותו רק גורילות סובייטיות שלא הניחו לו לדבר עם עיתונאים. אבל זה לא הפריע לו לרוץ.

אשנוז מאמץ ללבו את הריצה הפרועה של זטופק בדרך שבה בחר לכתוב. רק כוונת כתיבתו מנחה אותו, והיא נעה קדימה בהתמדה מהירה ומתוך שמחה עצומה. הפרת הקונבנציה של אשנוז דומה להעדר הסגנון בריצתו של זטופק. "הקטר הצ'כי" רץ בכתפיים מכווצות, ראשו התנודד מצד אל צד, פניו התעוותו ממאמץ, אך רגליו דהרו קדימה, עצמאיות וממוקדות-מטרה, כמנותקות מפלג הגוף העליון. העין בת התקופה התקשתה לתפוס את מהירות ריצתו. 

בביוגרפיה שלפנינו אין תאריכים. אין גם יומרה לעמדה אובייקטיבית. זטופק מרגש את הכותב, הבוטח לחלוטין במושא כתיבתו ואינו נזקק לעומס נוקדני שיפגין עומק

תחקירי. אם יש עקרונות מיון לביוגרפיה הזאת הם משרתים רק את בחירתו האישית של אשנוז: התמקדות בעוצמת הנפש ובהישגיו של גבר צ'כי שאהב לרוץ.

זטופק בגר והגיע להישגים על-אנושיים דווקא בתקופות שבהן משטרים דכאניים השתלטו על ארצו. הוא החל לרוץ ערב הכיבוש הנאצי ואסף מדליות זהב אולימפיות במדינה שנחנקה בחיבוק הרוסי. נתיב הריצה שלו חצה את הזמנים הרעים ביותר לרוח האדם במאה העשרים. הוא לא חדל לרוץ גם כשנשלח לעבודה במכרות האורניום, והוסיף לרוץ כפועל זבל. בכל מקרה, וכנגד כוונות המשטר – ההמונים הוסיפו להריע לו. הריצה שלו הייתה החופש שנגזל מהם.

ז'אן אשנוז, לרוץ, מצרפתית: שירה חפר, סמטאות, 175 עמ'.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''ספרות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים