אלימות זה ליבידו, אורגזמה זה מוות: על "1Q84" של מורקמי
ברומן החדש שלו מנסה הרוקי מורקמי להגחיך את מבקרי הספרות שלא אוהבים את יצירתו. הניסיון לחלץ ממנו אמירה משמעותית מתנפץ שוב על קיר של מסתורין חלול
גיבורת "1Q84", ספרו ה-16 של הרוקי מורקמי שמתורגם לעברית, תקועה בפקק על כביש מהיר. נהג המונית המסתורי מגלה לה שבצד הדרך יש מדרגות בטיחות שבעזרתן תוכל להיחלץ מהפקק, אך מתרה בה: "אחרי שעושים משהו כזה, המראה הרגיל של היומיום שונה מעט מתמיד. אבל היזהרי שלא ללכת שולל אחר מראית עין. מציאות יש תמיד רק אחת". כשהיא יורדת במדרגות שבצד הכביש, עוזבת אאוממה, זה שמה, את שנת 1984, שבה חיה עד לרגע זה, ונכנסת אל השנה המכונה 1Q84, משחק מילים עם ספרו האיקוני של ג'ורג' אורוול והספרה 9, שנהגית ביפנית כמו האות Q.
טנגו, גיבורו הגברי של הספר, הוא מורה למתמטיקה ביום וסופר-שלא-מפרסם בלילה. הוא קם לבד, מבשל לבד, אוכל לבד וקונה ספרים כדי לקרוא אותם בברים לבד. יום אחד מבקש ממנו עורך בכתב עת ספרותי לשכתב סיפור סוחף-אך-עילג של נערה בת 17. במילותיו של העורך, "מה שאני רוצה הוא לעשות קרקס מהחוגים הספרותיים. לשים ללעג את כל חדלי האישים האלה, שמתפתלים כולם יחד באיזו מחילה חשוכה, מחמיאים זה לזה, מלקקים זה את פצעיו של זה ומכשילים זה את זה, ובה בעת מעזים לדבר גבוהה גבוהה על שליחותה של הספרות". נראה שמורקמי לא משתגע על הביצה.
פוקה-ארי, אותה נערה יפה ומוזרה - הן תמיד יפות ומוזרות אצל מורקמי, זאת הברית שכרת עם קוראיו - שלחה את הסיפור "פקעת של אוויר" לתחרות הסופר הצעיר של כתב העת. טנגו מסכים להפוך לסופר הצללים שלה, אף שברור לו שההונאה תיחשף והמזימה תוביל את כולם לאבדון. הרצון לשכתב את הסיפור פשוט חזק ממנו. מרגע שקרא את "פקעת של אוויר" הוא לא יכול לסגת.
אאוממה היא מורה לאמנויות לחימה ולמתיחות במקצועה. בשאר הזמן היא רוצחת סדרתית עם מצפון: מעבירה מהעולם גברים אלימים שמתעללים בנשותיהם תוך כדי שהיא משתפת פעולה עם אלמנה עשירה שפתחה מעון לאותן נשים מוכות. כשהיא לא מלמדת במכון כושר או מחסלת חלאות, אאוממה נהנית מסקס משוחרר עם גברים בגיל העמידה שקו שערם נסוג. למעשה, הצורך של אאוממה במין מזדמן התעורר לחיים אחרי החיסול הראשון שלה. אלימות זה ליבידו, אומר מורקמי, וגם להפך: אורגזמה היא מוות. שום דבר חדש אין בזה, מבחינה הגותית, אבל זה מדליק לקריאה.
הפרקים האי זוגיים של "1Q84" מוקדשים לאאוממה, את הזוגיים קיבל טנגו, והם כתובים בגוף שלישי הפחות אופייני למורקמי. יש בספר כל מה שהפך את הסופר היפני לגיבור תרבות עולמי ומועמד לפרס נובל: ריאליזם משעשע ומאגיות קורצת, אלימות וניכור אורבני, סקס אלים וסקס עוד יותר אלים.
הפסיביות שמלווה תמיד את
לא בכדי קם סביב מורקמי פולחן בקרב דור שלם של צעירים שלא יודעים מה הם רוצים לעשות כשיהיו גדולים, אם בכלל ירצו משהו. בעולם שמכריח אותך להתמכר לעבודה כדי לזכות בכסף, בכבוד ובנערה, נסחפים גיבוריו, כמו רבים מהקוראים, בנהר של ניתוק אירוני, בין גדת האי ודאות לגדת האי שאפתנות. לאותה צרפתייה תאוות חיים, מדאם בובארי, זה לא היה קורה; לא עלה בדעתה לקבור את חלומותיה בלבה. אאוממה, לעומתה, תסתפק בלהרגיש את אהבתה. גם מידורי של "יער נורווגי" אמרה לווטנבה, "אני יודעת שאתה אוהב מישהי אחרת, אז אני לא דורשת שום דבר", ואילו ווטנבה עצמו הסכים לחכות לנצח לנערתו עד שתבריא מהתמוטטות עצביה. הגיבורים של מורקמי - שוב, בסינרגיה עם דור שלם - רק רוצים להרגיש משהו. להנחיל את הרגש הזה, להוציא אותו מהכוח אל הפועל, זה כבר לא הם.
המהדורה הראשונה של "1Q84" יצאה ביפן במאי 2009. היא כללה שני חלקים ונמכרה תוך יממה. החלק השלישי בטרילוגיה התווסף רק כעבור שנה. בארה"ב נשכרו שני מתרגמים כדי לזרז את הוצאת הספר במלואו, ובחודש שעבר הוא הגיע לחנויות על שלושת חלקיו. בישראל, למרבה הצער, כוללת המהדורה רק את שני החלקים הראשונים. נכון שכך יצא הספר במקור ומורקמי החליט להוסיף לו רק בהמשך, אבל כל מי שיצלח את 773 העמודים יתקשה לחכות עד לצאת החלק השלישי, במהלך השנה הבאה.
רוחב היריעה הזה מקנה ל"1Q84" נופך של רומן המסכם את דרכו של מחברו עד כה, אבל לא רק הוא. גם היבטים שונים בסיפור נושקים לקריירה של המחבר. את דרכו החל מורקמי כשהוציא את הספר "שמע את הרוח שרה", ובזכותו קיבל פרס לכותבים צעירים של מגזין ספרותי; עם השנים הוא זכה לא רק להצלחה כבירה אלא גם לביקורת עוקצנית על נטייתו לסוריאליזם ולפנטזיה. זוהי גם בדיוק הביקורת שחוטף "פקעת של אוויר", הסיפור שבתוך הספר.
"הסיפור בנוי בצורה מעניינת מאוד, וסוחף את הקוראים לקרוא בו עוד ועוד, אבל גם בתום הקריאה אנו מוצאים את עצמנו בבריכה מסתורית של סימני שאלה", כותב מורקמי בשם אחד ה"מבקרים" בספר. "אני מניח כי מספר הקוראים שרואים בעמימות הזאת 'רשלנות מצד המחברת' בוודאי לא קטן". טנגו קורא את המבקרים ולא מבין מה הם רוצים. אם סופר מצליח ליצור "סיפור בנוי בצורה מעניינת מאוד, וסוחף את הקוראים לקרוא בו עוד ועוד", הוא תוהה, איך אפשר לכנותו "רשלן"?
לאותה "בריכה מסתורית של סימני שאלה" אחראים גיבוריו של הסיפור, המכונים "ליטל פיפל". לפוקה-ארי, המחברת, מובן מאליו שהליטל פיפל הם יצורים אמיתיים שיצאו מפיה של עז עיוורת, בדיוק כמו שתיארה. טנגו מתקשה לקנות את המעשייה, כמובן, אבל אחרי שאנשים סביבו נעלמים והוא מקבל שיחות טלפון מטרידות, הוא מתחיל לחשוד שהדברים נכונים. החיים של פוקה-ארי בארגון סאקיגקה, שהפך לכת דתית סודית ומסתורית, מנהיג הכת המסוגל למעשים שהדעת לא סובלת, הבריחה שלה משם בגיל 10 והדברים הנוראים שקרו לה - הכל מחלחל לחייו שלו. כל מה שחשש ממנו כשהתלבט אם לשכתב את הסיפור קורם עור וגידים.
מיהם אפוא הליטל פיפל? אלגוריה למה הם בדיוק, ומה יש למורקמי להגיד באמצעותם על הכוחות שמניעים את העולם? האפוטרופוס של פוקה-ארי מסביר לטנגו שבשנת 1984 האח הגדול כבר מפורסם מדי ואין לו עוד מקום, ובמקומו מופיעים הליטל פיפל:
הסנסיי הביט בשתי ידיו, ולבסוף הרים את ראשו ואמר, "בספר 1984'', כידוע לך בוודאי, הציג ג'ורג' אורוול שליט אבסולוטי בשם 'האח הגדול'. זה כמובן משל לסטאליניזם. ומאז, המונח 'האח הגדול' משמש אייקון חברתי מסוים. זה הישג של אורוול. אבל בשנת 1984 האמיתית, האח הגדול כבר נהיה מפורסם מדי, הוא כבר קיום שקוף מדי. אם האח הגדול היה מופיע כאן עכשיו,היינו מצביעים עליו ואומרים 'זהירות.זה האח הגדול!'. במקומו הופיע הדבר הזה שנקרא 'ליטל פיפל'. אתה לא חושב שזה ניגוד מילים מאוד מעניין?".
וזהו, בעצם. את התהייה על קנקנם של היצורים המסתוריים משאיר מורקמי לקוראים. אפשר לקרוא לזה סוד קסמו. כך היה ב"קורות הציפור המכנית", שבו יצא הגיבור לחפש אישה ונכנס ליקום מקביל סוריאליסטי; ב"אחרי החשכה", שמתרחש גם הוא על התפר שבין חלום למציאות; וב"קפקא על החוף", על כל החתולים המדברים והנסים הממלאים אותו. משהו שונה, החורג מהתודעה האנושית, קובע את סדר הדברים, אומר מורקמי שוב ושוב.
כמו קול קריאתה של הציפור המכנית, עוד כוח פטאלי עלום שמניע את העולם, גם ב"1Q84" קובע כוח אחר, נשגב מהבנת אנוש, את הכללים. כל מה שנשאר לאנשים הוא מה שיש להם עמוק בפנים, וכל השאר הוא נכות קיומית. אם סופר מצליח ליצור סיפור שבנוי בצורה מעניינת מאוד וסוחף לקרוא בו עוד ועוד, אולי אי אפשר לקרוא לו רשלן. אולי אפשר לקרוא לו נודניק.
"1Q84", מאת הרוקי מורקמי, תרגום: עינת קופר, הוצאת כנרת וכתר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם