באין רועה: "עזים" הוא ספר בלתי שגרתי
"עזים" של דניאלה כרמי הוא ספר לאספנים, בזכות המעשה הספרותי המדויק והציורים המלווים אותו ומעצימים את אמירתו
מעשה אמנותי מושלם. "עזים" כריכת הספר
זה ספר לאספנים בזכות הכתיבה החדה והמדייקת ובזכות הציורים המוסיפים ממדים עשירים ליצירה. האסתטיקה הנקייה של חבקין, מאיירת ספרי הילדים, החריפה כאן את עוצמת המסר הקשה. ציוריה מציגים עזים תמימות בתוך לילה מדברי. הקורבן, לפי חבקין, אינו מודע לקורבניותו. וכך, הסופרת והציירת מנגנות דואט על נושא אחד בכלים שונים בתכלית. הן מובילות את הנושא לחילופין, כשני נגנים בהרכב שאינו סוטה מהבעת זעקה מרוסנת.
לדניאלה כרמי יש אג'נדה. יש לה עמדה הומאנית ברורה, והיא מוטמעת במכלול יצירתה. תפיסת העולם שלה מחזקת את היצירה ויורה אותה עמוק אל לב המציאות העיקשת. העמדה המבוססת של הכותבת פילסה כאן את הדרך לשיא הזיכוך האמנותי. דומה שהנובלה הקאמרית המהודקת שלפנינו נכתבה בתוך מתחם צר שגבלה לה כרמי עצמה. למלים יש כאן משמעות מהדהדת, כי כל מלה נבחרה בהקפדה נזירית, בתיאורים כמו גם בדיאלוגים.
הסופרת מיקמה צריף ארעי במדבר ושיכנה בו שלושה צעירים ישראלים, שאמורים לעשות כסף מהחרמת עדרי עזים של בדווים. "הכול חוקי", הם חוזרים
ומטעימים. הגיבורים האלה, פחדנים כולם ברמה זו או אחרת, גדלו אצלנו ברחוב. שלושה ישראלים מובהקים, ועם זאת, בני אדם מסוימים, כל אחד ועולמו הלא-מגובש. אריק הברברן גס הרוח; מיקי הקיבוצניק עדין הנפש ואזולאי – בן עדות המזרח שגדל בעיירת פיתוח, מריר ומתוחכם. מעליהם שׂורר נפתלי, מאכער אטום לב השואף לתפקיד בכיר יותר.
הסיפור מושתת על עובדות: היה גוף לגיטימי שהחרים עדרים של בדווים שסירבו לעבור למבני קבע. אבל העזים של כרמי רלוונטיות תמיד. הן מתות במחנק בהאנגר (המחרימים לא ידעו שעזים זקוקות לאוויר, מים ומזון). השליט לעולם יתמיד בבערותו לצרכי הנשלט.
כרמי אינה נושאת דרשה פוליטית, היא מניחה לסיפור העירום לדבר. ומכאן צומחות עוצמת המעשה האמנותי ואיכותו הנדירה. התיאור הסגפני מעלה אל הדפים מדבר מוחשי עד כאב. אין פירור תיאורי מיותר. הדיאלוגים הם מן האמינים ביותר שנדפסו כאן בסיפור עברי בן ימינו. ולכן נפש הקורא אינה פונה רק אל הנגזלים המתוארים כאן בכוחם השקט, אלא גם לפרפורי הלב של הישראלים נעדרי הנתיב. תועי מדבר הם. נפתלי אחד, ההיפך הגמור מרועה רוחני, משלח אותם אל המדבר בלי ציוני דרך וללא ציוויים מוסריים.
ראוי לציין לסיום שהתוודעתי לכשרונה היחודי של חבקין כבר לפני שנים רבות. מאוחר יותר היינו לחברות. מעולם לא פגשתי את דניאלה כרמי. אני מכירה רק את יצירתה שהגיעה עתה לפסגה אחת מתוך פסגות עתידיות.
דניאלה כרמי, עִזים, ציורים: הילה חבקין, פרוזה אחרת, עם עובד, 130 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם