אורלי קסטל-בלום: "לא רוצה לגמור כמו דוד אבידן"
יום לפני ההכרזה על המועמדים הסופיים לפרס ספיר, אחת הסופרות המרכזיות בישראל מהרהרת במחשבות אובדניות ומודה שהיא מתקשה להתקיים בכבוד: "אין פה תרבות". כעת היא מנסה להתמודד גם עם הפחד שתיזרק לרחוב. ביום שישי בסופשבוע
אורלי קסטל בלום, לא מצליחה להתקיים בכבוד צילום: ראובן קסטרו
קסטל-בלום, הנחשבת על ידי רבים לסופרת החיה החשובה ביותר בשפה העברית, אינה מתפרנסת ממכירות 14 ספריה, ביניהם "דולי סיטי," "מינה ליזה" ו"חיי חורף."
השנה, לאחר שנקלעה לחובות עתק המתקרבים למיליון שקל, נאלצה למכור את ביתה במעוז אביב, וכעת היא חיה בבדידות בדירה שכורה, מתקיימת מיתרת הכסף שנשארה לה מהמכירה ומקוששת תרומות מהקרנות המעטות שעדיין תומכות בסופרים בארץ. מצבה הקשה מסכן את עתידה, ובשיחה איתה היא מדברת בגילוי לב על החשש לסיים את חייה כמו דוד אבידן או דליה רביקוביץ, שנפטרו בגיל מוקדם ובאופן לא מכובד.
"אי אפשר להתפרנס מתמלוגים. זה שום דבר, בטל בשישים. מאות שקלים בשנה," היא אומרת בראיון נרחב ומטריד מאוד. "תוחלת החיים של סופר או משורר בישראל היא ,60 ואז הוא מת. יש שחיקה גדולה מאוד. המקומות שאתה יכול לפנות אליהם כדי לקבל תמיכה הם מעטים. קבצנית, זה מה שאני."
את אוהבת את המדינה הזאת בכלל?
"לא. נשברתי. אני חושבת שאני והמדינה צריכות ללכת לטיפול זוגי. אנחנו במשבר ביחסים. משבר. אנחנו צריכות עזרה מקצועית להתגבר על המשבר. וזה קודם כל משבר אמון. אני נתתי ולא קיבלתי."
ואיך ישוקם המשבר הזה?
"צריך לחוקק חוק, שבו, נגיד, אסור שמחיר ספר יירד מתחת ל54- שקל. זה מבזה. וצריכים להקים קרן של המדינה - שיבחרו 30 או 40 סופרים, ושהמדינה תעזור להם. ואם זה לא חשוב לאף אחד, אז שיגידו 'אנחנו לא רוצים סופרים בישראל ולא רוצים אמנים.' שיגידו. שיגידו, כדי שנדע ללכת מכאן. אני מבקשת את זה מהמדינה. לא, אני דורשת שיקימו קרן כזאת כדי שלא אצטרך להיות קבצנית."
בורחס לא היה שורד
מצבה של קסטל-בלום אינו ייחודי: כמעט שאין סופר בישראל המצליח להתפרנס מאמנותו, והסופרת מזהירה מפני דעיכתה של היצירה הישראלית. "האמת היא שזו לא מדינה תרבותית, ואין פה תרבות ממש," היא אומרת. "גם הצבר החדש, הצבר הזה בן ה30- או ה,40- הוא עושה לביתו. הוא ממנף דברים. הוא באמת עושה לביתו והוא לא מחפש את הנשגב, לא מעניין אותו כלום."
את חושבת שהספרות בישראל בסכנה?
"יכול להיות, אני לא יודעת. (הסופר הארגנטינאי חורחה לואיס) בורחס, אם היה נולד בארץ - בגיל 20 היה מת. (הסופר הצרפתי) וולטר - בגיל 34 היה מת. כל האנשים האלה לא היו שורדים פה. אני לא חשבתי שאגיע לגיל .50 איך הם היו חיים?"
"כל האנרגיה של הקומבינות הישראליות, עם הקריצה - לבורחס היה כוח לזה? הוא היה מצליח בקומבינות כאן? את כל האנרגיות שלי
על קומבינות גמרתי בין ה40- ל50- שלי. אין לי יותר מקום לקומבינות. התחמושת נגמרה. אין לי תחמושת, אני לא יכולה אפילו לבשל יותר, אין לי כוח."
עוד היא מדברת בראיון בגילוי לב יוצא דופן על היחסים המורכבים עם בני משפחתה, על יחסיה הטעונים עם העורך הספרותי מנחם פרי, על תחילת דרכה כסופרת, על מזרחיות ועל כתיבה.
הראיון המלא יתפרסם ביום שישי, בסופשבוע
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם