הזירה הלשונית: טלי בן יהודה אומרת ככה
טלי סיני-ריקליס משתעשעת עם צורות לשון ארכאיות, לאה שנירר לא מפסיקה להודות לאלוהים, לניקול ראידמן יש חיים קשים וגם שאר בנות "מעושרות" מפציצות בחידושי לשון. הזירה הלשונית
למשל: "האם החליטותך? החליטותי!", "אתן הגיעותן?", "התבלבֶּלותי", או "הביאותי הבוקר את זוסקה לשדה התעופה". זוסקה, למתקשים, הוא איל ההון משולם ריקליס, בעלה הנוכחי של טלי, שכדבריו כבר שכב בארון מת והיא הקימה אותו לחיים.
טלי אוהבת ביטויים תנ"כיים:
"עמדתי ממעל ואת מי ראיתי שם מפזזת ומרקדת. כאילו הכצעקתה?"
ובעניין אחר: "הכצעקתה? הגיעותי והנה אני המועמד להדחה?"
מהגבוה הולכת טלי אל הסלנג העתיק נוסח "היידה ברֶה כולנו ביחד", והסלנג החדש: "תראו איך כולם עבריינים טחונים בכסף". טחון הוא שם נרדף לעשיר בסלנג שנות האלפיים.
זוסקה בן השמונים ושבע (חמישים פלוס כהגדרת טלי) מוציא ממנה את המיטב:
"הוא שמעון פרס מדורג משודרג משודרג".
"היתה לי הזכות לארץ אחרי 70 שנה נחיתה רכה בין הסדינים".
לעומתו סיפור הפרידה מאריק סיני והדחתו העתידית מ"היכל התהילה" הופך לטלנובלה:
"פעם הוא היה בהיי טופ, היום הוא בפופ, גלורי גלורי סיים אול סטורי".
"התגלגל התגלגל, צמח צמח, פצצת הירושימה".
"לא היינו נפרדים לולא כל הצרות שהפציצו את נשמתנו".
יש חידושי סלנג מזדמנים:
"חביבי יה עיני צ'לאק צ'לאק".
"יש מיסטוג'ים? מסז'ים?".
יציאה נוסח ליטל מ"היפה והחנון": "כשאני עושה משהו אני טוטאל, אני טוטאלית".
והגדרה עצמית לסיכום: "אני רקדנית של החיים".
גם לאה שנירר מ"מעושרות" אינה טומנת לשונה בצלחת. חייה הם עונג מתמשך, והיא מודה לאלוהים: "בראת לי כל כך הרבה פאנים שפאן לי". בורא עולם בשטח כל הזמן: "ברוך השם שיש הכל, ובורא עולם תודה לך, אז אני רוצה להמשיך במסיבות", והסיכום בפרישת ידיים נרגשת כלפי שמיא: "למה כל הטוב הזה מגיע לי?!"
אצל לאה, כמו אצל האחרות, האנגלית צצה בכל פינה:
"אם אני לא יעשה ספורט איי וויל קולָפְּס".
"כל בן אדם יקר לי, אם הוא הוּז אֶן הוּז ואם לא הוּז אֶן הוּז" (אם כי במקרה שאינו הוז אן הוז הוא לא יוזמן חלילה למסיבת היומולדת שלה).
"יש קרייסיס רגע עם מיה" (בתה הקטנה של לאה, למנותקים מהסדרה).
"אני עכשיו בצ'ארג' (תרגום: במילוי בטריות). בצ'ארג' אני לא יכולה לבכות".
"החיבור בינינו, הרגישות, העיניים המדברות, סוֹ ווֹט יוּ קֶן אַסְק מוֹר".
ללאה יחס צבעוני
לאה אוהבת דקויות ורמזים:
"איזה גדול אתה, איזה לארג' אתה, איזה מדהים אתה".
"המסיבה היסטרית ונהדרת ומהממת ואנרגטית".
"אני רוצה בניפוח של החיים" (מדובר בניפוח שיער).
"מוטלה שפיגלר זה חלק מחיי, הוא בוורידים כבר".
יש פתגמים:
"רחמים תשמע מאמי, זה כמו שאומרים על חבל דק".
"מרוב עצים לא רואים יער שהילד בבריכה".
ויש גם חידושי לשון: "רגעים של כזה התבעבעות של חום עולה בבטן".
ואי אפשר בלי ישראלית בסיסית: "כפרה איפה את מאמי? כפרה בואי יפה שלי בואי".
כוכבת הלשון השלישית של מעושרות היא ניקול ראידמן, שהמונולוגים שלה על קשיי החיים מספיקים למלא ביוגרפיה של מושב זקנים שלם, וכולה בת 24. להלן דוגמיות:
"בסדר גמור, בסדר גמור, אם זה בסדר גמור אז אני גמור".
"אני אכלתי ככה חרא שגבר בגיל ארבעים היה מתמוטט, גם אם בעסקים וגם אם בזוגיות".
"אני יש לי בעיית פנינים. אני מאוד אוהבת פנינים" (משפט בגששית למתקדמים).
"זה אמא שמגדלת את הילדים שלה בשביל שיהיה מחבלים" (לנוכח תמונת אם ערבייה ותינוקה. היא ממש לא מבינה למה ענבר קוראת לה פשיסטית, ויש עוד:)
"אני לא רוצה את שאקירה, היא אנטישמית והיא ערבייה והיא מגעילה".
ניקול, יש לומר, שוחה בסלנג ישראלי עכשווי. הרבה פקצית בנוסח ממוש, דפנוש וכדומה, וגם "לאל'ה חופרת לי".
יש גם סלנג נישות:
"איך אומרים בהומואית? כל הוֶוג' עכשיו יהיה מַסְקָרָה".
בלי אנגלוסכסית מעורבבת אי אפשר, בשילוב עם יידיש עתיקה:
"הכי בפילינג שאת נמצאת בחו"ל, אנחנו רוצים איכות טובה ולא חנות באיכות של קקמייקה".
יש ירידה אל העם: "אני הולכת לשוק בנמל וקונה את כל הדברים טריים מהאיכרים".
יש גאווה אתנית: "זה רוסים אינטליגנטים, זה לא פרחות".
וקצת רגשי נחיתות אתניים: "אני לא עוד איזו רוסייה מסריחה שהגיעה מרוסיה".
וגם מעט שיבושי לשון עליזים: "כולנו נשות עצמאיות".
ניקול לא חוסכת את שבט לשונה מאהובה, איל ההון המסתורי, לאחר שרכשה לו מתנה במחיר של בית בפריפריה:
"אני רוצה שהוא ביום הולדת יעשה לי הפתעה כזאת... (מסננת מבין שיניה בתחושת קיפוח:) קומוניסט!"
וקללה עסיסית לסיום, על הכוכב הגדול פיליפ שהביאה לנוקיה: "אני אתקשר אליו, לחולירע".
שלוש הנשים האחרות מפציצות בלשון בקצב מתון בהרבה. אצל אתי דודאי, שמרגישה שהיא חלק מהמחאה ומתחברת אל העם, מילת המפתח היא כיף.
"יו איזה כיף אני הולכת לקנות אוטו".
"איזה בוקר של כיף, אין לי שום דבר היום".
"זה כיף, זה משמח את הלב".
לדפנה שחר יש משפטים הראויים להיכנס לספרי ציטטות:
"אני מעדיפה כואב ומרגיש מאשר לא להרגיש בכלל".
על אחת החברות: "את זה תוצר לוואי, את זה המע"מ".
על אמה השתלטנית: "היא הרשות המחוקקת, המבצעת והאוכפת".
ועל נוהגה ללדת ילדים לגברים שעזבה אחר כך: "אמרו לי לא לשים את כל הביצים בסל אחד, אז חשבתי, לא את כל הביציות".
מענבר שנהב, עורכת הדין המליאנית, נותר לסיכום משפט אחד, לתשומת לב מאסטר שף, אהרוני וכל עם ישראל: "כל הסיפור הזה של טעים זה קצת אובֶרֵייטֶד". ענבר אוהבת אוכל מרזה, בריא, בלי טיפת שמן ומלח. בן זוגה כנראה מאוד מאוד אוהב אותה.
פרופסור דוד אסף כותב http://onegshabbat.blogspot.com/2011/09/blog-post_19.html בבלוג שלו כי קברו של הרשלה האוסטרופולי, הליצן היהודי שעדיין לא הוחלט אם היה פיקח וממזר או טיפש ורשע, נתגלה באוקראינה. דוד גילה את הקבר בביקור עם חיים באר בעיר מז'יבוז' באוקראינה, שבה חי הרשלה, ששימש בדחן פרטי בחצרו של הרבי ברוך ממז'יבוז'. סיפורי הרשלה קובצו בספרים שהיו פעם להיטים בכל בית בישראל, וגם בספר הבדיחה והחידוד של אלתר דרויאנוב.
ולהלן בדיחה בלשונו של דרויאנוב, שם קרוי בחורנו בשם הירשל:
"ראה הירשל שערב פסח ממשמש ובא ובידו אין פרוטה לפורטה, נמלך והלך אל הנאמן של חברא קדישא ואמר לו: 'אשתי מתה ואין בידי לקוברה'.
השתתף הנאמן בצערו ונתן לו ממון לתכריכים ולצורכי קבורה. נטל הירשל את הממון, יצא לשוק, קנה מצה ויין ושאר צורכי פסח ושב לביתו. פתח את הדלת ומצא: שמשי החברה באו לקבור את המתה, וזו – מגרפה בידה, ואלה וקללה פיה. כיוון שראו השמשים את הירשל התחילו צועקים ומחרפים אותו: 'לץ! רמאי!'
היסה אותם הירשל ואמר להם: 'יהודים, צעקה שלחינם אתם צועקים, שלכם היא, יבוא יומה, ולאחרים לא אתננה'".
חנוך שואל מה ההבדל בין יושר ליושרה. לדעתו יושרה מעידה על כנות, ויושר על ישירות.
יש אכן גבול מטושטש בין המונחים. יושר היא המילה הוותיקה יותר, והיא מתייחסת להתנהגות מוסרית. אדם ישר אינו מרמה, אינו גונב או מועל בכספים וכדומה, ובאנגלית: Honest. יושרה היא מילה חדשה, תרגום ל-integrity, והיא מתייחסת לתכונה אישיותית כוללת, הגורמת לנו להאמין בו. אפשר לתאר אדם ישר, שאינו גונב או מרמה, אך חסר יושרה.
אורי כותב: חברתי היא סטודנטית לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב. היא אמרה לי כי מלמדים אותם לא להשתמש במילה "העצמה" (למשל העצמה נשית) מפני שהיא פסיבית: מישהו גורם לאחר להעצים את עצמו. הם מעדיפים לומר התעצמות, שהיא מהלך של האדם עצמו. אני חולק על כך, ואשמח לשמוע את דעתך.
אני נוטה להסכים עם דעתו של אורי. שם פעולה בבניין הפעיל איננו בהכרח פעולה הנגרמת על ידי גורם חיצוני, אלא יכולה לתאר תהליך עצמאי, וזה בוודאי המצב בשימוש המקובל ב"העצמה". כך הדבר גם במילה קרובה להעצמה: "הגשמה", שבה אדם מממש את ערכיו ומטרותיו. למילה החלופית "התעצמות" קונוטציה צבאית, שרצוי במקרה זה להתרחק ממנה.
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך", או ישירות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם