קזינו רויאל: מה צפוי בעונת הפרסים?
ללא גורפי אוסקרים ודאיים וללא הימורים בטוחים, עונת הפרסים ההוליוודית פתוחה ומרתקת מאי פעם. דורון פישלר מנסה להמר על המועמדים בקטגוריות הגדולות
>> לאיזה סרט מגיע להוביל את עונת הפרסים? ספרו לנו בעמוד הפייסבוק של nrg תרבות
הסרטים שמיועדים להתחרות על הפרסים יוצאים תמיד בסוף השנה לקראת החגים; לעתים קרובות לא כוללת רשימת המועמדים שום סרט ששוחרר לפני נובמבר. חלוקת הפרסים עצמה מתחילה בדצמבר, כשהמבקרים והאיגודים השונים בוחרים את סרטי השנה שלהם. לפרסים אלה אין השפעה ישירה על האקדמיה, אבל הם מגדירים את הסרטים ה"רציניים", אלה ש"נכון" ו"ראוי" להתייחס אליהם; סרט שלא יצא מדצמבר עם כמה פרסי מבקרים ייחשב לחסר סיכוי, ולכן - כמו נבואה שמגשימה את עצמה - לא ימשוך קולות מחברי האקדמיה.
השנה שורר ערפל כבד על המועמדויות. דצמבר כבר כאן, הפרסים הראשונים חולקו, אבל תמונת התחרות לא ברורה, מה שמאפשר לכמה סרטים לא שגרתיים להידחק למרוץ.
במבט ראשון על לוח המשחק נדמה שישנם סרטים בולטים שהתואר "זוכה פרס האוסקר" יישב טוב ליד שמם: ל"היורשים" יש כוכב ענק, ג'ורג' קלוני, במאי אהוד שעוד לא קיבל את האוסקר שלו בדמות אלכסנדר פיין וגישה חיובית לחיים; "סוס מלחמה" של סטיבן שפילברג הוא סרט של שפילברג עם מלחמה וסוסים; ואת "קרוב להפליא ורועש להחריד", עיבוד לספרו של ג'ונתן ספרן-פויר, ביים סטיבן דאלדרי, שאיכשהו כל סרטיו מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר. נוסף לזה, הוא מגיע בתזמון מושלם
"ג'יי אדגר" של קלינט איסטווד, עם לאונרדו דיקפריו בתור המייסד האגדי והמפלצתי של האפ.בי.אי היה אמור להיות כלול גם הוא ברשימה, אבל נזנח אחרי שהמבקרים בארה"ב פסקו שהוא פשוט לא טוב מספיק.
אלא שבינתיים, האיגודים והמבקרים נותרים חלוקים; קלוני קיבל את פרס השחקן ממבקרי וושינגטון, אבל אלה של ניו יורק בחרו לתת את הפרס לבראד פיט על "מאניבול" ; פרסי השחקנית התחלקו בין מישל ויליאמס על "השבוע שלי עם מרילין", למריל סטריפ על "אשת הברזל" (היא מרגרט תאצ'ר) ולטילדה סווינטון על "חייבים לדבר על קווין".
מה שמסבך עוד יותר את המרוץ לאוסקר, שאותו ינחה בילי קריסטל, הוא שאף אחד מהמועמדים הצפויים לא קיבל פרס בקטגוריות הראשיות, הסרט והבמאי הטובים ביותר. הפרסים האלה התחלקו בינתיים בין שני סרטים אחרים, שניהם הומאז'ים לעידן הסרט האילם: "הוגו" של מרטין סקורסזה ו"הארטיסט" של מישל הזנוויציוס.
אף על פי שמדובר בסרט של מאסטר כמו סקורסזה, הזמזום האוסקרי סביב "הוגו" מפתיע, שכן הוא סרט ילדים בתלת-ממד. "הארטיסט" הוא עוף מוזר עוד יותר: סרט צרפתי (אם כי הוא מתרחש בהוליווד) אילם בשחור-לבן. עוד לא קרה שיצירה לא-אמריקאית זכתה באוסקר על הסרט הטוב ביותר, והסרט האילם האחרון שזכה בפרס היה גם הראשון שקיבל אותו אי פעם, "כנפיים" מ-1928. על אף התהודה החיובית אף אחד בהוליווד לא ממהר לשים את הז'יטונים על "הוגו" ו"הארטיסט".
בהיעדר מועמד בולט בין סרטי סוף השנה עולה האפשרות שמא, באופן לא שגרתי, דווקא סרט מעשרת החודשים הראשונים של השנה יפרוץ קדימה. כבר קרה, בשנים שחונות, שבלוקבאסטרים מעונת הקיץ הגיעו אל האוסקר, ולפעמים אפילו זכו: כאלה היו "גלדיאטור", "לב אמיץ" ו"פורסט גאמפ". לכן נשקלים השנה רעיונות כמו להריץ שימפנזה ממחושבת לפרס השחקן הטוב.
"העזרה", דרמה פופוליסטית ופופולרית שיצאה באוגוסט ללא ציפיות גבוהות, עשויה אף היא להגיע לאוסקר בדלת האחורית: לכל הפחות צפוי הסרט להכניס שחקנית אחת או יותר מתוך האנסמבל - ויולה דייויס, אוקטביה ספנסר או ג'סיקה צ'אסטיין - לקטגוריות המשחק. גם "חצות בפריז" של וודי אלן נחשב למועמד סביר, למרות גילו המתקדם, כשבעה חודשים.
מכיוון שעל פי חוקי האוסקר החדשים שנכנסים לתוקפם השנה מספר המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר אינו ידוע מראש, ויכול לנוע בין חמישה לעשרה, האי ודאות רק גדלה. זה אולי לא בריא לעצבים של בכירי האולפנים, אבל אנחנו, הצופים ביציעים, רק מרוויחים: אולי לשם שינוי נקבל עונת פרסים שיש בה עוד כמה דברים לא צפויים מלבד הבדיחות של ג'ואן ריברס מהשטיח האדום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם