פגש את גורלו: על המפיק ברט שניידר, שנפטר השבוע
ברט שניידר, מיוצרי "אדם בעקבות גורלו", בחר להקריא בנאום האוסקר שלו מכתב מטעם הווייטקונג. השבוע הוא מת
שניידר באוסקר 1975, אוחז בפרס על "לבבות ורצונות" AP
תחילת הקריירה של שניידר היתה בשנת 1968 כשהקים עם בוב רפלסון חברת הפקה שהריצה את סדרת הטלוויזיה המהפכנית "המאנקיז", שבה גוללו השניים את קורותיה של להקת רוק פיקטיבית. מאוחר יותר שימשה הסדרה כבסיס ל"ראש", סרט הביכורים של רפלסון בהפקת שניידר.
ב-1969 חבר שניידר לדניס הופר, ג'ק ניקולסון ופיטר פונדה ויחד יצרו הארבעה את הסרט המהפכני "אדם בעקבות גורלו" ("איזי ריידר"), שהטיח בפרצופה של הבורגנות האמריקאית כמה אמיתות מכאיבות על אודות בני הדור הצעיר, שמעדיפים את הבריחה לסמים על פני הגיוס למלחמה.
בהמשך דרכו האמנותית הוסיף שניידר לשתף פעולה עם גרעין מרדני זה, והפיק את סרטיו של רפלסון "רסיסי חיים" ו"מלך מרווין גארדנס", שניהם בכיכובו של ניקולסון, ואת סרטיו הראשונים של הנרי ג'אגלום "מקום בטוח" (עם ניקולסון) ו"עקבות" (עם הופר). בשנת
1971 חבר שניידר פעם נוספת לניקולסון כשהפיק לו את סרטו הראשון כבמאי - "סע, הוא אמר".
בשיאה של תקופה הוליוודית תוססת זו שניידר היה מעורב בהפקת "הצגת הקולנוע האחרונה" (1971) של פיטר בוגדנוביץ' ו"ימים ברקיע" (1978) שביים טרנס מאליק. שניידר הפגין את עמדותיו הפוליטיות הנוקבות במהלך טקס חלוקת האוסקרים לשנת 1975, שבו זכתה ההפקה התיעודית שלו "לבבות ורצונות" בפרס האקדמיה. במקום נאום תודה שגרתי העדיף שניידר להקריא לבאי האירוע המכופתר מברק מטעם ארגון הווייטקונג הקומוניסטי שנגדו לחמה ארה"ב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם