בהחלט אפשרית: "משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים" מצוין
אין ספק בכלל - עם סצינות אקשן מעולות ומורטות עצבים ואיזון בין האגו של טום קרוז לשאר צוות השחקנים - "משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים", הסרט הרביעי בסדרה, הוא גם השיא שלה
''משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים'', בימוי: בראד בירד, ארה''ב 2011
זה לא נשמע מסובך כל כך. ובכל זאת, סרטי "משימה בלתי אפשרית" התקשו לציית לנוסחה הבסיסית. הסרט הראשון הוסיף שורה ארוכה של תקיעות סכין בגב. השני שכח את הקטע של "צוות" והחליף אותו ב"טום קרוז, האדם המושלם והגיבור והיפה ובעל השיער מלא החיוניות". הסרט השלישי היה מוצלח, אבל התעסק בכל מיני התחכמויות כמו להראות לנו את האנשים שמחכים במכונית במקום את מי שמבצע את המשימה עצמה.
אז בתור עיבוד עתיר תקציב וגרנדיוזי ששומר על רוח הסדרה, "משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים" הוא בלי שום ספק סרט "משימה בלתי אפשרית" הטוב ביותר עד היום. הוא מורכב ברובו מסדרה של סצינות-משימה (לא תמיד סצינות אקשן - לא כולן כוללות יריות או מכות כלשהן) מותחות, מרהיבות, מעוררות אדרנלין ומגניבות יותר מכל דבר אחר שאפשר לראות בקולנוע כרגע. זאת המטרה, והיא בוצעה באופן אידיאלי - Mission Accomplished.
הסרט הטוב ביותר בסדרה. ''משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים''
יח''צ
הסצינה המדוברת ביותר היא זו שמתרחשת בבורז' חאליפה בדובאי, הבניין הגבוה בעולם, ובה טום קרוז (אלא מי?) מטפס על חלונות הבניין השקופים והחלקלקים. אפילו כשכל סרט אקשן מצוי כולל סצינות בגבהים, הסצינה הזאת מעוררת ורטיגו, ובעיקר גרמה לי להצטער על כך שאין קולנועי איימקס פעילים בארץ. אבל מה שמגיע מיד אחריה – הסצינה שבה הצוות מתפצל ומנהל גירסאות שונות של אותה פגישה גורלית בשני חדרים שונים –- היא עוצרת נשימה לא פחות. יש גם מרדף מכוניות כשהרודף והנרדף לא רואים זה את זה, פיצוצים בקנה מידה מרשים, ושחזור של סצינת הכבלים מ"משימה בלתי אפשרית" הראשון - בלי כבלים.
משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים יח''צ
הסרט מוצא את נקודת האיזון בין התמקדות בקרוז לבדו לבין צוות גדול: כח המשימה מצומצם לארבעה אנשים בלבד, צוות קטן מספיק כדי לתת לכל אחד מהם זמן מסך, אופי ואישיות משלו. סיימון פג, שבסרט הקודם קיבל תפקיד של מעיןQ ג'יימס בונדי שמסביר משהו ואז הולך, הוא הפעם חבר מלא בצוות, וטוב שכך. ג'רמי רנר מדגים למה טוענים שהוא הטום קרוז הבא: הוא יכול להיות כוכב אקשן מעולה, אבל הוא טוב גם בלהיות עצבני.
כשסצינות המשימה כל כך טובות, לא נורא שהסיפור שמקשר בינהן הוא לא שיא ההברקה. יש איש רע שרוצה לשגר טילים גרעיניים על איזו עיר כדי להשיג שלום עולמי, או משהו. בקיצור, עסקים כרגיל, אם כי העסקים מצוינים. מייקל ניקוויסט הוא נבל סביר; הוא לא מציב שום תחרות לפיליפ סימור הופמן מהסרט הקודם. צריך גם לציין, בצער, שסצינת הסיום של הסרט די מעפנה, ונראית כאילו היא נועדה לשרת בעיקר את האגו של טום קרוז, ולא את העלילה.
את הסרט ביים אחד הבמאים הגדולים ביותר בעולם. בראד בירד עשה עד היום שלושה סרטים, וההגדרה "יצירת מופת" יושבת יפה על כולם: "ענק הברזל", "משפחת סופר-על" ו"רטטוי". כולם, כמובן, סרטי אנימציה. "משימה בלתי אפשרית" הוא הסרט הלייב-אשקן הראשון שלו. אז החדשות הטובות הן שבראד בירד מוכיח כאן שהוא לא רק במאי אנימציה מצוין, אלא במאי מצוין, נקודה.
ולמרות הכל, אי אפשר שלא להרגיש קצת בזבוז. אני שמח מאוד לדעת שבראד בירד יודע לעשות סצינת אקשן כמו שצריך, מצולמת או מצוירת - חשדתי בזה עוד ב"משפחת סופר-על". אבל זה כל מה שזה, סרט אקשן כיפי מאוד. להגיד שהוא מרגש כמו "ענק הברזל"? כולל רגעים קסומים כמו הטעימה הראשונה של אנטון איגו מ"רטטוי"? לא, לא ממש. טוב לדעת שבראד בירד מצליח גם כאן, אבל לסרט הבא שלו אני מקווה שהוא יבחר פרוייקט שלא כולל טיפול באגו של טום קרוז.
צפו בטריילר:
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום סרטים וקולנוע -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם