אני מלך העולם: ראיון עם ליאונרדו דיקפריו
בין תפקיד ראשי אצל קלינט איסטווד לצילומי הסרט החדש של קוונטין טרנטינו חושף ליאונרדו דיקפריו כיצד הפך מפרצוף יפה לשחקן הכי חשוב בהוליווד
"האם אני צריך לחוש אמפתיה כלפי הדמות? לא, אני לא", אומר דיקפריו. "לא ממש. כולנו יכולים להבין את הצורך להיות נאהבים. הערצת הציבור היתה הדרך של הובר לקבל זאת. אולם הוא היה עקשן, קשה עורף ולחלוטין לא אהוד בתקופה חשובה מאוד בארה"ב, שבה עברנו שינוי משמעותי. הוא נשאר בתפקידו יותר מדי זמן והלך עם השיטות שלו רחוק מדי. אני לא אוהב את הטיפוס הזה, ממש לא".
העובדה שהוא אינו אוהב דמות מסוימת אין פירושה שהוא אינו משתוקק לגלם אותה, מציין דיקפריו. "אני נוטה לעבר דמויות שעליהן אני צריך ללמוד. כל פעם שמגיע לידיי תסריט, אם זה מוביל לעוד שאלות, מזימות ותככים, אם הדמות מסתורית, אני בעסק. שאלות שאין להן תשובות גורמות לך כשחקן לומר:'אוקיי, אני הולך על זה'".
מראהו הנערי של דיקפריו בן ה-37 יכול להשכיח את העובדה שהוא שחקן כבר יותר מ-20 שנה. איש לא מופתע מכך שהוא עובד בקביעות בהוליווד כבר תקופה כל כך ארוכה, חוץ מהכוכב עצמו. "כל קריירה חולפת מהר", אמר דיקפריו באחרונה בראיון שהעניק על במת הצילומים באולפני האחים וורנר בלוס אנג'לס, עם שובו מאוסטרליה מצילומי סרטו של באז לורמן, "גטסבי הגדול", שגם בו הוא מגלם את התפקיד הראשי. "יש תקופות בקריירה שלך שבהן אתה לוהט ואנשים רוצים לראות את העבודה שלך, ויש תקופות שבהן אנשים מאבדים עניין. לכן אם זכיתי להיות כעת בעמדה המאפשרת לי לבחור מה אני רוצה לעשות, אני הולך לנצל את זה עד תום".
בסרט "ג'יי. אדגר",שכתב התסריטאי דסטין לאנס בלאק ("מילק"), דיקפריו מגלם את הובר על פני חמישה עשורים; החל מהתקופה שבה היה עורך דין צעיר ועד לשיא השפעתו כראש הבולשת הפדרלית, כאשר יכול היה להפחיד נשיאים. הסרט סוקר את קשריו הקרובים - ואולי גם הרומן הממושך - עם עמיתו קלייד טולסון (ארמי האמר, "הרשת החברתית") ואת יחסיו עם אמו המאיימת (זוכת האוסקר ג'ודי דנץ'). "בגדול, כל חייו ניסה הובר להוציא סודות מאחרים ולהסתיר את הסודות שלו", אומר דיקפריו. "הוא דאג מאוד לתדמית שלו ושל הבולשת, ותקף בלהט אנשים שהעזו לשאול שאלות לגבי הנטיות המיניות שלו".
לאחר שזכה בתפקיד נסע דיקפריו לוושינגטון כדי לערוך תחקיר על חייו של הובר ולפגוש אנשים שהכירו אותו. "מבחינתי המטרה היתה לגלות את חוש ההומור שלו, איך החזיק את ידיו, מה נהג לאכול", אומר דיקפריו. "איך אנשים התנהגו סביבו, איך דיבר אל אחרים. רציתי להבין את המרות שהטיל הובר על אנשיו, שכולם קראו לו 'בוס', ואת הפחד שנטע בכולם".
כדי לגלם את "הובר הזקן" נאלץ דיקפריו לבלות שש שעות על כיסאות האיפור, שם הוסיפו לפניו ערמות של קמטים. "היו רגעים שבהם פשוט רציתי לקרוע את הפרצוף שלי", הוא מספר. "היה עליי כל כך הרבה משקל. היתה תחושה של קלאוסטרופוביה. ובתוך כל זה אתה צריך לשמור על הניואנסים מהסצנות שבהן גילמת את הובר הצעיר". בעודו מתאר את במת הצילומים של "ג'יי. אדגר" עובר דיקפריו לחיקוי של איסטווד, בקולו העמוק, הנשען על כיסא הבמאי.
"זה כמו בזירה", אומר דיקפריו, המשווה את איסטווד הבמאי למאמן אגרוף. "הוא בונה את הביטחון שלך. הוא מצית בך את התבערה, גורם לדמות שלך להיות זועמת יותר. הוא אף פעם לא יגיד משפטים בסגנון 'תגיד את השורה הזאת ככה' או 'תפנה את הפנים לך לכיוון ההוא'. הוא לא רוצה לעשות מניפולציות לשחקנים. הוא מעדיף שתסמוך על האינסטינקטים שלך, שתהיה ערני. הוא סבור שאם עושים יותר מדי מניפולציות, התוצאה נראית מזויפת".
"אם מישהו אומר לך, ממש לא היית אתה', זו המחמאה הגדולה ביותר שאתה יכול לתת לשחקן", אומרת ג'ודי דנץ' על דיקפריו. "אם אתה צריך לגלם מפלצת או אדם מאוד לא סימפטי זה נהדר. כושר הריכוז של דיקפריו מדהים. אתה מרגיש שהכל נמצא בכף ידו ושהוא יודע בדיוק איך צריך לשחק את הסצנה ושהוא מחויב לעניין עד הסוף. ואז יש פתאום התפרצות נהדרת של רגיעה ובדיחות וצחוק". אשר דיקפריו הביע עניין בגילום דמותו של הובר, איסטווד מספר בדרכו התמציתית הטיפוסית שהגיב כך: "זה רעיון טוב. זה יהיה נפלא מבחינתו. הוא בחור חכם. הוא ראה שזו הולכת להיות דמות מעניינית, והלך על זה".
"ג'יי. אדגר" - שהופק בתקציב של 35 מיליון דולר - הוא מסוג הסרטים ששום אולפן לא יפיק כיום מבלי שיגייס קודם כוכב מהשורה הראשונה. דיקפריו, שהיה מועמד לאוסקר שלוש פעמים, הסכים לקצץ בשכרו בצורה דרמטית, והוא איש המפתח של האולפן הנערך לעונת הפרסים.
בסרטו הגדול הראשון, "כך הייתי", גילם דיקפריו נער מורד. "שיחקתי לצד דה נירו", הוא משחזר. "הייתי בן 15 ואמרתי,'אלוהים, הוא לא רק מדקלם את השורות, הוא מאלתר, והוא בוודאי השקיע בזה המון מחשבה'. היה מרתק לראות את ההכנות שלו, את הדיוק ואת היכולת שלו להגיב לאנשים אחרים, היכולת למצות את הרגע".
אחר כך המשיך דיקפריו וגילם ילד מוגבל ב"מה עובר על גילברט", תפקיד שהקנה לו מועמדות ראשונה לאוסקר, וספורטאי מכור לסמים ב"יומן נעורים". מאז 1997, כאשר שבר לבבות ושיאי הכנסות מסביב לעולם בזכות "טיטניק", הוא נמצא בעמדה מעוררת הקנאה המאפשרת לו לעבוד עם הבמאים הגדולים ביותר כמו איסטווד, מרטין סקורסזה, רידלי סקוט, כריסטופר נולאן ודני בויל.
בדרך נמצאים תפקידים ב"גטסבי" וב"ג'נגו לא כבול" של קוונטין טרנטינו, כך שאין כל סימני האטה בקריירה שלו. הבמאי ג'יימס קמרון מתכנן להוציא מחדש את "טיטניק" בתלת-ממד בשנה הבאה, ואז צופים רבים יגלו שוב מדוע בכלל התאהבו בדיקפריו.
כאשר הוא חושב על ההתקדמות שלו מאז כיכב ב"טיטניק" לצד קייט וינסלט, אומר דיקפריו: "קייט ואני לא דמיינו בחלומות הפרועים ביותר שלנו שזו תהיה הצלחה כזו אדירה. לא ידענו למה אנו נכנסים. זה נתן לנו כוח בדרכים רבות; זכינו להשתתף בסרטים ולממן אותם בעזרת השם שלנו. היכולת לעשות זאת בכמעט בכל סוג סרט שבא לך היא זכות אדירה. זו מתנה נפלאה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם