ראשי » תרבות » ספרותגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

החופש לעשוק: הספר שמספר לכם את האמת על הקפיטליזם

"23 דברים שלא מגלים לנו על קפיטליזם" של הא-ג'ון צ'אנג מציג במערומיהן "אמיתות" שניסו למכור לנו על השוק החופשי

העולם חווה עדיין את השלכות המשבר הכלכלי החריף ביותר מאז שנות השלושים מאירופה ועד אסיה, מאמריקה ועד אפריקה. הקריסה של 2008 מעצבת את חיינו בדרכים עוצמתיות ולעתים בלתי נראות.
זהו זמן לחשבון נפש של כלכלנים. בתחילת שנות התשעים נחלו כלכלני השוק החופשי, הניאו-ליברלים, ניצחון מובהק ומוחלט על יריביהם. התברר - כך נטען בתוקף - שהקפיטליזם חסר המעצורים הכריע. שאין דרך אחרת לצמיחה כלכלית בת קיימא ולפיתוח. העולם הדו-קוטבי של רוב המאה ה-20, שבו הוצג מודל חלופי לקפיטליזם, בא לידי סיום. הקומוניזם התגלה ככישלון זמן רב לפני קריסת הגוש המזרחי, והתרחבה ההסכמה שאין קפיטליזם מוגבל או מפוקח.

הא-ג'ון צ'אנג פותח את "23 דברים שלא סיפרו לנו על קפיטליזם" בפירוט אותה חוכמה מקובלת, שאם רק ניתן לשוק החופשי לעשות את שלו תושג התוצאה היעילה ביותר. חברות מסחריות הן אלה שמכירות את השוק טוב מאחרים, והן הטובות ביותר לפקח על עצמן. כדי ששוק יהיה משוכלל נדרשים מנגנונים פיננסיים מורכבים של חלוקת סיכונים. העולם הפיננסי, חופשי וללא רגולציה מיותרת, יספק אותם. התחרות מוודאת שהטובים ביותר יתוגמלו, וכך מבטיחה יעילות כלכלית עילאית. מעורבות ממשלתית יכולה רק להפריע, משום שממשלות אינן יודעות כיצד לנהל שוק ומאחר ששיקולים פוליטיים זרים - חלוקת משאבים, נניח - ינפצו כל היגיון עסקי.

רבות מהאמיתות הללו התבררו כמוטעות, ואחרות התגלו כהרסניות ממש. שיעורי הצמיחה הריאלית העולמיים דעכו בעשורים האחרונים, כלכלות שניסו ליישם את הנוסחה הניאו-ליברלית מצאו את עצמן לעתים במשברים עמוקים, למשל בדרום אמריקה, שם צנחה דרמטית הצמיחה מאז שנות השמונים. סין והודו, שתי הענקיות שהוכיחו צמיחה מרשימה, הן דווקא אלה שדחו בבוז את הנוסחה האמריקאית-ובהחלט ניסו, ועודן מנסות, לגונן על תעשייה מקומית. יתרה מזאת, צ'אנג מתאר יפה כיצד התרחבות אשראי מטורפת בעולם המערבי כיסתה על כך שלמעשה המשכורות כלל לא עלו (בזמן שעלות המחיה עלתה בהחלט). הלוואות, כרטיסי אשראי, ויתור על חיסכון - אלה הדרכים שבהן פיצה את עצמו השכיר המערבי על תוספות השכר שלא קיבל.

אחרי כל זה בא גם המשבר. ולכלכלנים הסוציאל-דמוקרטים, הניאו-מרקסיסטים, האנטי קפיטליסטים במובהק באה עדנה. המודל הנוכחי נכשל ובעולם מתקיים עכשיו שיח ער ומעורר שמחפש חלופות לשוק חופשי שהכזיב, אבל נשאר עם הבונוס.

צ'אנג איננו אנטי קפיטליסט, הוא מצהיר על עצמו כקפיטליסט שאינו מאמין בגרסה הפונדמנטליסטית של השיטה (שמעון פרס היה אומר: הקפיטליזם החזירי). הספר שלו מנפץ בנחת, סעיף אחרי סעיף, את הנחות היסוד של הקפיטליזם הוושינגטוני של שנות השמונים והתשעים.

האמיתה הראשונה שלו היא שאין דבר כזה שוק חופשי; הרי לשוק יש תמיד מגבלות נראות ובלתי נראות, חוקיות ואחרות. צ'אנג מביא כדוגמה את הוויכוח על העסקת ילדים במהפכה התעשייתית בבריטניה במאה ה-19 - גם אז טענו התומכים בעבודת ילדים שמדובר בביטוי של חופש החוזים והשוק החופשי. ולכולם ברור אחרי 2008, שכאשר הממשלה תיאלץ להתערב כדי למנוע את קריסת "השוק החופשי" היא תעשה זאת - מה שהופך אותו

ללא חופשי בעצם. האמיתה השנייה קשורה לגביע הקדוש של הקפיטליזם בימינו - מטרתה היחידה של חברה היא להביא ערך לבעלי המניות שלה. נשמע הגיוני מאוד, עד שמביאים בחשבון שהחברות האמריקאיות היו כל כך רדופות על ידי הצורך להיטיב עם בעלי המניות, עד שהן עצמן התחילו להתרושש ונמנעו מלהשקיע מחדש בהתרחבותן העצמית. כך, באמצעות יצירת ערך לבעלי המניות, הן למעשה דעכו.

יש רק עניין אחד: כל הדברים האלה שלכאורה לא ידענו על קפיטליזם, הם באמת, כפי שכותר הספר מציין, רק דברים שלא סיפרו לנו עליהם. כי בעצם ידענו אותם. וחלקם נכתבו ונצפו היטב על ידי קארל מרקס בשעתו, ומאז על ידי, להבדיל, קפיטליסטים רבים וטובים. במילים אחרות: ידענו גם ידענו. אך הסכמנו להסתנוור מכרטיס האשראי המנצנץ ומהאשליה שייצג. ספרו של צ'אנג איננו על הדברים שלא סיפרו לנו, אלא על הדברים שהעדפנו לשכוח. לכן הוא קריאה מרתקת וחשובה כל כך.

הכותב הוא עורך חדשות החוץ של ערוץ 10

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...