עשור הטבעות: טרילוגיית "שר הטבעות" חוגגת עשור
טרילוגיית "שר הטבעות", שיצאה בדיוק לפני עשר שנים, היא כנראה המבצע הקולנועי האחרון שהופק בתקציב של מדינה ועם נשמה של בן אדם. ההתלהבות של הבמאי פיטר ג'קסון מרגשת עד היום
לפיטר ג'קסון, במאי ניו זילנדי שהתמחה בסרטי אימה טראשיים, היה רעיון מטורף: להסריט במלואו את אפוס הפנטזיה הקלאסי "שר הטבעות" של ג'.ר.ר טולקין, אלף ומשהו עמודים של תיאורים נמלצים והרואיים המתובלים בשירים בשפות שאינן קיימות כלל. וכאילו זה לא מספיק, הוא לא רצה לעשות סרט אחד - אלא שלושה, בו זמנית. בתקציב של 293 מיליון דולר, הפקת הקולנוע היקרה ביותר אי פעם בזמנו, ולאורך 438 יום, הוא צילם סרט אחד באורך של עשר שעות, שנערך לשלושה סרטים נפרדים. כל מפיק שפוי יאמר לכם שלא ככה עושים את זה. קודם מצלמים סרט אחד, מוציאים אותו לאקרנים, ואם הקהל אוהב אותו - חושבים על המשך. לא היתה
למרבה המזל, זה עבד. הסרטים יצאו לאקרנים לאורך שלוש שנים, ב-2001, 2002 ו-2003, וכל אחד מהם הצליח כלכלית וביקורתית יותר מקודמו. "שיבת המלך", הסרט השלישי, חתם את ההישג בצרור של 11 אוסקרים והכנסות כלל עולמיות של יותר ממיליארד דולר.
עשר שנים אחרי, הוליווד כבר לא מייצרת סרטים: היא מייצרת טרילוגיות. שום סרט גדול תקציב לא מגיע אל המצלמות בלי תוכניות מפורטות ומנומקות לשני סרטי המשך, שיצולמו אם וכאשר הראשון יצליח במידה מספקת, ובלי שהבמאי והשחקנים הראשיים מוחתמים מראש על שלושה סרטים לפחות.

חוץ מהסיפור הענק, "שר הטבעות" הביא לקולנוע גם שורה של חידושים טכניים. כל שלושת הסרטים זכו, ובצדק מוחלט, באוסקר לאפקטים הוויזואליים הטובים ביותר. כשהסרטים יצאו, נקודת המכירה העיקרית היתה קרבות הענק בהשתתפות אלפי דמויות של אנשים ומפלצות, שנוצרו במחשב. סצנות כמו המצור על מינאס טירית היו דבר שלא ייאמן ב-2003, והן מרשימות בהחלט גם היום. אבל למען האמת, האפקט נשחק לא מעט בעשור שחלף, אחרי שכל בלוקבאסטר שני הביא קרבות ענק משלו.
אבל לסרט היה חידוש נוסף: דמותו של גולום. זו לא היתה הדמות הווירטואלית הראשונה שקיבלה תפקיד משמעותי בסרט - בתואר הזה מחזיק ג'אר ג'אר בינקס מ"מלחמת הכוכבים: אימת הפנטום", שהצליח בעיקר לגרום לאנשים לרצות להכניס אגרוף למסך הקולנוע. גולום היה ההפך המוחלט: יצור סכיזופרן, פסיכופת, תככן ומאוד אנושי, שנהפך מיד לאחת הדמויות האהובות ביותר בסדרה. גולום הווירטואלי פרץ את הדרך לדמויות ממוחשבות נוספות, כמו דייווי ג'ונס מ"שודדי הקאריביים", קינג קונג, הנאבי מ"אווטאר" והקופים ב"כוכב הקופים: המרד". הוא הוכיח ש"אפקטים" הם יותר מפיצוצים, ושחדשנות טכנולוגית היא לא ההפך מרגישות אנושית.
יומיים לפני סוף 2011 נערך בסינמטק חולון אירוע (שהשתתפתי בארגונו): הקרנה מרתונית של כל שלושת סרטי "שר הטבעות" בזה אחר זה. האולם היה מלא. גם עשר שנים אחרי, מאגר המעריצים של הסרט גדול מספיק כדי להביא 350 איש לאירוע קולנועי אקסטרימי של צפייה לאורך לילה שלם. רק בודדים מהנוכחים באירוע צפו בסרטים בפעם הראשונה.
אמנם הצפייה בכל הסרטים בזה אחר זה מדגישה כמה מהחסרונות של הסרטים - מידה מסוימת של חזרתיות ומידה מדהימה של פאתוס. כל אלה מגיעים לשיא בשורת הסופים הארוכה באופן בלתי נסבל של "שיבת המלך", שבוחנת אפילו את סבלנותם של המעריצים המושבעים ביותר. גם האפקטים כבר אינם חדשניים כמו שהיו. ובכל זאת, "שר הטבעות" עדיין סוחף בטירוף.

זה כנראה קשור לנופי ניו זילנד האדירים, לליהוק המדויק (שגילה לעולם, בין השאר, את ויגו מורטנסן ואורלנדו בלום) ולעיצוב המפורט והמדוקדק של כל אחת מממלכות הארץ התיכונה. אבל מעבר לזה, זאת האהבה שהושקעה בסרטים. המכונה ההוליוודית יודעת לייצר סרטים בתקציב של 200 מיליון דולר, וסרטים כאלה תמיד ייראו מרשימים ומקצועיים. אבל מתחת לציפוי המלוטש אפשר לראות את שיקולי ועדת המפיקים. אתה לא זורק 200 מיליון דולר סתם ככה, כמובן. כדי להצדיק השקעה כזאת הסרט צריך לפנות באופן מדויק לפלח האוכלוסייה הנכון, לקרוץ גם לנשים כאן ולגברים אסייתיים בגיל 18 עד 49 שם.
פרויקטים שנובעים מהנשמה של הבמאי הם דבר נפלא, אבל שיעשו אותם בזמנם החופשי ומתקציב שלהם. טרילוגיית "שר הטבעות" היא כנראה המבצע הקולנועי האחרון שהופק בתקציב של מדינה ועם נשמה של בן אדם. זה מכתב הערצה מפורט ונלהב לטולקין, מאת מעריץ מושבע. וההתלהבות הזאת, גם ברגעים החלשים של הטרילוגיה, מורגשת ומרגשת.

סרטוני "מאחורי הקלעים" האלה - שבהם ג'קסון מספר על נושאים כמו חיפוש לוקיישנים וצילום ב-48 פריימים לשנייה-עשויים לגרום לצופים בהם להזמין מיד כרטיס טיסה לניו זילנד או להירשם לבית ספר לקולנוע. ההתלהבות של ג'קסון וצוותו, והמסירות לסרט, מידבקים ומרגשים. עשר שנים אחרי, האהבה עדיין שם. רק עוד 343 ימים ל"ההוביט". אבל מי סופר.