ברית של דפוקים: סיכום הטלוויזיה של השבוע
"ארץ נהדרת" נזהרת מהזרם המרכזי, המונוטוניות של דודו ארז מעקרת ו"האח הגדול" מיישרת קו עם הצבא. סיכום טלוויזיה שבועי
מדוע השאלה "בידור או סאטירה" שבה ועולה, פעם אחר פעם, בהקשר של "ארץ נהדרת"? אמנם בעבר היה לשאלה היבט פרקטי, כשקשת ניסתה לשדרג את הסיווג הגנרי של התוכנית לסוגה עילית, במידה מסוימת בהתבסס על הממד הנוסף שלכאורה קיים בו, אבל זה היבט זניח. מה שבעיניי מזין את הסימפוזיון הוא הבלבול שחווים המבקרים בבואם להתמודד עם "ארץ נהדרת" לנוכח התעתוע שהיא מגלמת: תוכנית שאבני הבניין שלה עשויות "אקטואליה" אבל התוצר, המבנה עצמו, משמש דווקא מקלט מהמקום והזמן.
כשאתה רואה "ארץ נהדרת", את כל הקרנבל הצבעוני, המרצד-מרקד הזה, אתה מבסוט. הבדיחה יכולה לעוף בכיוונו של נתניהו, של לפיד, של הערבי, של הרוסייה, של החרדי או של המתנחל, אבל זה לא ממש משנה: התחושה היא שכולם דמויות באנסמבל שמטרתו העליונה היא לבדר; איברים שונים של יצור פרוותי ענקי ומחמם. זה מקרה מובהק שבו המסגרת גדולה מהפרטים המרכיבים אותה. ועדיין, גם ב"ארץ נהדרת" - שכותביה קראו לה בראיון בשבוע שעבר במוסף זה "סאטירה" - יש דברים שלא צוחקים עליהם. כמעט פארודיה, כשמדובר ב"סאטירה".
נכון , התוכנית ביום שני, הראשונה לעונה זו, נכנסה כמעט בכולם: בנתניהו, בלפיד, בערבי (אחמד טיבי), ברוסייה (אנסטסיה מיכאלי), בחרדי ובמתנחל. לעתים זה היה מצחיק, לעתים פחות, רוב הזמן פחות לטעמי. המערכון על פרויקט "תגלית", עם זאת, היה קורע. אבל הטענה ש"ארץ נהדרת" אינה סאטירה נשענת דווקא על הבחירה שעשתה במי לא להיכנס. על מי לחוס. על הזרם המרכזי.
קל יותר לסאטירה לטפל בתופעות הקיצון של חברה. זהו היגיון מובן, וגם "ארץ נהדרת" נוהגת על פיו, למשל במערכון על מתנחלי נוער גבעות אלימים (די חלש בעיניי). אלא שבשיח הציבורי הישראלי נערי גבעות אלימים כבר מזמן נחשבים בגדר גרוטסקה, וכדי לבקר אותם לא צריך את "ארץ נהדרת". מספיק לעיין בכל אחד מכלי התקשורת המרכזיים. תפקידה של סאטירה, אם כבר, הוא לחלץ את הגרוטסקה מהבנאלי, לא לחלץ את הגרוטסקה מהגרוטסקה. לכן היה הרבה יותר מעניין לראות, לדוגמה, מערכון על אלימות המשטרה או הצבא כלפי מתנחלים, מאשר מערכון על אלימות המתנחלים. אלא שלאזורים האלה "ארץ נהדרת" לא נכנסת. מדוע? כי היא מעניקה חסינות כמעט גורפת לזרם המרכזי.
הזרם המרכזי הוא מאות אלפי אזרחים שאחרי קיץ המחאה שבו לאדישותם, שמסרבים בתוקף להגיד את המילה "כיבוש", שמעדיפים
בעצם בחירתה של "ארץ נהדרת" לשלב חיקויים של דמויות מ"האח הגדול" - תוכנית אכזרית על סף סאדיזם, שעסוקה רוב הזמן בליבוי שנאות - היא מעניקה ל-40 ומשהו אחוז הצופים בה אישור והכשר לטעמם. "האח הגדול" רק כמשל, כמובן. הנמשל הוא ציבור שלם, שניתן לומר עליו באופן פרדוקסלי שהוא שקוף, כלומר אין לו מאפיינים סטריאוטיפיים ברורים המזמינים סאטירה - "ארץ נהדרת" משתדלת רוב הזמן שלא לערער על הנחות היסוד שלו.
לזכות אנשי "ארץ נהדרת" ייאמר שקיים עוול מסוים בשיפוט על סמך תוכנית אחת מתוך עונה שלמה. אפשר גם להזכיר מערכון בודד מהעבר שהמשיל מחנה ריכוז לתוכנית ריאליטי. והציפייה להיכנס חזיתית ב"אח הגדול" - גם היא כמעט לא ריאלית בערכים של הטלוויזיה המסחרית. כותבי "ארץ נהדרת" אפילו התוודו באותו ראיון שחיקויים של דמויות "האח הגדול" הם בגדר אילוץ כמעט, מס שהם משלמים כדי לעקוץ במקומות הכואבים באמת. לא ברור אם הכוונה היא ל"דה ווייס", הריאליטי של רשת, ש"ארץ נהדרת" קטלו השבוע. בכל מקרה, זה בסדר. הכל בסדר. אבל סאטירה זו לא.
הפורמט של "זה מטלוויזיה" אפילו יותר מונוטוני מארז - קטע-קריינות-קטע-קריינות - והשילוב בין השניים הוא בעל פוטנציאל מענה. התפאורה המיושנת מחמירה את העניין (באופן שכמעט סותר את מהותה של קשת - ויזואלית, התוכנית הזאת נראית כממוקמת בערוץ המזרח התיכון). דווקא רועי בר נתן, בקופצניותו על סף ההיפר ונטילציה, הלם את "מה נסגר", המקבילה של "זה מהטלוויזיה" בערוץ 10, כשהפיח רוח חיים בפורמט השבלוני. אולי שווה שבקשת ישקלו טרייד (ושארז יחליף את קיציס, כן?).
3. רבות נכתב השבוע על ההיסטריה הלאומית המגוחכת סביב ההגבלה על נסיעת חיילים ברכבת. במין צירוף מקרים קוסמי הופיעה ב"האח הגדול" אפיזודה שקווי המתאר שלה חופפים את סיפור הרכבת. מדובר בהתעללות נוספת מיני רבות, שבמסגרתה העמידו מפיקי התוכנית את המשתתף יוסי בפני ברירה: האם לוותר על ארוחת ערב מושקעת במיוחד שבישלו הדיירים עבור פלוגת מילואימניקים. יוסי כמובן בחר, לצהלות כולם, לפנק את המילואימניקים.
המקרים שונים, אבל שניהם מצביעים על התבטלותה של החברה האזרחית בפני הצבא. בהנחה ההיפותטית שיש מי שחושב שיש כאן בכלל חברה אזרחית. ההנחה שנסיעה ברכבת אמורה להיות חוויה נוחה, גם ביום ראשון בבוקר, או לחלופין ההנחה שאין הכרח לזרום עם המניפולציה הזולה של מפיקי "האח הגדול" משום שהעובדה שהיא מערבת חיילים לא הופכת אותה לפחות זולה (רבאק, אלה אפילו לא היו חיילים אמיתיים) - נתפסות כבלתי סבירות. אפשר היה לעשות מזה אחלה סאטירה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם