סימנים של איפוק: "האלבומים" לא חודרנית, אבל מרתקת
בפרק על ברי סחרוף, המשיכו יוצרי "האלבומים" לעסוק בפן המקצועי ולא לחדור לחיים האישיים של האמן, וזה יצר סיפור טוב יותר מכל ראיון חושפני
אני ממש לא בטוח שסחרוף נמנע מלפתוח את דלת הנפש שלו כדי לטפח ולהעצים את הדימוי. הוא פשוט סירב להנהן להסכמים הלא כתובים בין התקשורת לכוכבי התרבות של ישראל. מלבד כמה הבלחות יוצאות דופן (כולל ראיון לא מהעולם הזה עם הסופר יוסי סוכרי ב"העיר"), סחרוף שמר דיבור. בלוריתו היפה לא התנופפה על שערי העיתונים בחגים, ובכל זאת הפופולריות המריאה והשירים הנהדרים כבשו את הרדיו. בכך נתן שיעור לדלות כוחה של התקשורת, זו המשוכנעת כי בכוחה להמליך נסיכים, צפרדעים וגם ראשי ממשלות. שיעור, שכמובן, סירבנו לשמוע.
חמשת פרקי "האלבומים" (יאללה, עונה שנייה) ויתרו מראש על הניסיון להציץ בחדר המיטות של היוצרים, והתרכזו בתהליך הפקה תקליטי המפתח במוזיקה הישראלית. זהו פרויקט רציני, ראשון מסוגו, שנועד להשלים חוסרים. לא ברור איך עד היום לא נוצר. השפה שלו אינטליגנטית, כנה, נעדרת קלישאות ואינה מנסה להחניף לצופה או לאמן. וכמה שהוא מעניין. מבין כל הערוצים על הממיר, דווקא ערוץ 8 הוכיח שהוא פטריוט אמיתי. פטריוט של המוזיקה העברית.
המרת יצר הסקרנות בשיחה על היצירה עצמה זו סוג של קריאה: אמונה שכניסה לרזולוציות גבוהות, במיוחד עם אדם מוכשר באופן יוצא דופן, יכולה לחלץ את האקסטרים הרגשי/סיפורי שכל עורך חולם עליו, גם בלי שירשה לעצמו להודות בכך, שכן מה יכול יותר לפתוח את הצ'קרה של סחרוף מאשר שיחה על האלבום "סימנים של חולשה", שמיצב אותו כאחד המוזיקאים החשובים בדורו.
בלי סינקים של לכלוכים על הפרידה מפורטיס, הזוגיות עם יעל אבקסיס, התקופה האפלה במועדונים. במאי מז'אנר הדוקו-סלב היה נשלח למקצה שיפורים. לא הבאת סחורה, הסרט קפוט. התפיסה המיושנת הזו היא היא שהרחיקה אותנו מלשמוע את סחרוף עד היום.
אבל יוצרי הסדרה - יואב קוטנר (עורך תוכן) ואבידע לבני (במאי), ידעו לאן לכוון את המצלמה. במקום לחדור לבית הפרטי הם נכנסו לאולפן בקיבוץ העוגן. שם גילו את הילד הנצחי, הגאון עם המבט המוטרף בעיניים, רע מוכיח, שבגיל 20 סחף את סחרוף להקליט נגד כל הסיכויים את אחד האלבומים הטובים ביותר במוזיקה הישראלית. אלבום אינטנסיבי, ששילב לראשונה את הגיטרות נוזלות הלבה של סחרוף עם צעצועי האלקטרוניקה של מוכיח.
"בניגוד אליהם, הייתי חסר אחריות",
הטוטליות המוחלטת הזו ציירה סיפור אקסטרים הרבה יותר מכל וידוי אישי שהזמר היה נותן מול כתב מזוגג עיניים. אותו סיפור שקוטנר אולי יקבל בראיון הבא עם סחרוף, נגיד בעוד עשר שנים, על הפרויקט הנוכחי והמהפכני שלו עם מוכיח: אלבום שלם ("אדמי השפתות") למילות שירי שלמה אבן גבירול. ובכל זאת, יש לנו את הזמר בידיים, אז למה לא לשאול - בקריצה קוטנרית אופיינית - על חוויות הסמים (סחרוף התחמק), מהות הפרידה מפורטיס, חולשת הגבר ב"סימנים של חולשה".
בסופו של טרק שתיקתו ההולכת ונמשכת של סחרוף לא איפשרה ללבני ולקוטנר לחדור עמוק לנפשו של הזמר. אם הנער הבת-ימי עדיין חי, באיזה צד של השמים יושב האלוהים שלו? האם העיסוק הביוגרפי מעניק מפתחות להבנת העולם המוזיקלי של היוצר, למוטיבציות הפנימיות שמפעילות אותו, או שהדיבור המקצועי כבר מכיל את גרעיני האמת של חייו? אולי כדאי שנרגיע משאלות מעייפות. וכי מה האדם, אם לא גבר שחותך מנגו לילדים.
"האלבומים: 'סימנים של חולשה'", ערוץ 8
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם