די חמים, די טעים: "סמאש" היא דרמה מוזיקלית די בינונית
כסף, אהבה, גירושים, תחרות בין קולגות, עסקי שואוביז תובעניים, שירים וריקודים - ראינו את זה כבר בסדרות אחרות. "סמאש" אמנם קצת יותר מוצלחת מדרמות מוזיקליות שקדמו לה, אבל לא מספיק
את הדרמה המוזיקלית החדשה "סמאש", NBC מקדמת כבר למעלה מחצי שנה, גם בשל הרצון לחזור לימי התהילה שלה, כשהיתה הרשת הפופולרית ביותר בארה"ב, וגם כי קודקודי הרשת באמת האמינו בדרמזמר המלהיב שיצרה תרזה ריבק ("פרקליטי אל.איי", "חוק וסדר") ושסטיבן שפילברג, השם והאגדה, הפיק בשיתוף עם אולפני "דרימוורקס" שלא יודעים כישלון מהו. הוסיפו להם את מרק שיימן וסקוט וויטמן שאחראים להצלחה הפנומנלית של המחזמר "היירספריי", וחיברו את המוזיקה המקורית לסדרה, וכבר מדובר במספיק שמות גדולים כדי ליצור הייפ יש מאין. וזה עוד לפני שהגענו לליהוק המרשים.
זמן רב לפני עלייתה, הזמינו הפרומואים המפתים לצפות בסדרה שתעלה ב-6 בפברואר, יום לאחר שידור הסופרבול (ששודר גם הוא ב-NBC). במשך חודשים בישרו שלטי ענק זוהרים בלוס אנג'לס על בוא הסמאש והסאבווי בניו יורק התמלא בפרצופי השחקנים שמככבים בה. אמריקה האובססיבית לשומן ולסוכר מותך עצרה נשימתה לקראת הדרמה החדשה שתהפוך את חייה, בדיוק כפי שהקרמל המקולקל של Glee סחף את היבשת למשך עונה וחצי של שכרון סוכרים. האם אנחנו באמת רוצים או צריכים עוד Glee במסווה של דרמה מוזיקלית? את זה לא טרחו לבדוק, אבל לזכות החבר'ה ב-NBC יאמר שהם לפחות ניסו לשדרג את הז'אנר החבוט למשהו שסביר לצפות בו.
עלילת "סמאש" מתרחשת בברודוויי וסובבת סביב הפקת מחזה על חייה של מרילין מונרו. בעודן עובדות על הפקת המחזמר מא' ועד ת', כל דמויות הסדרה מפתחות קונפליקטים נדושים יותר או פחות בינן לבין עצמן: דברה מסינג ("וויל וגרייס") היא ג'וליה, הדמות הראשית וכותבת המחזמר, שנקלעת לקשיים בנישואיה בשל תובענות עבודתה; העזר כנגדה הוא טום ההומוסקסואל (כריסטיאן בורל), שותפה לכתיבה, שלא ממש מסתדר עם דרק ההומופוב (ג'ק דבנפורט, "שודדי הקאריביים", "זיווגים") שנבחר לביים את המחזמר.
קת'רין מקפי, שהגיעה למקום השני בעונה החמישית של "אמריקן איידול", משחקת את לואן, המועמדת התמימה והמתוקה לתפקיד מרילין, כשיריבתה המנוסה והמתאימה יותר אייבי לין (מייגן הילטי), שתעשה הכל כדי להכשיל אותה ולזכות בתפקיד בעצמה. את סוללת הכוכבים סוגרת אנג'ליקה יוסטון הגדולה בתור המפיקה איילין ראנד, שנמצאת בעיצומם של גירושים מכוערים מבעלה שזומם לנשל אותה מכל נכסיה.
כסף, אהבה, גירושים, תחרות בין קולגות, עסקי שואוביז תובעניים, שירים וריקודים הם דברים שראינו כבר בסדרות כאלה ואחרות ואין בהם חידוש. אך לקיחת הצופה אל אחורי הקלעים של מחזמר בברודווי בכל זאת מצליחה לעורר עניין ולהשאיר את העיניים פקוחות. הדרמה אמנם רחוקה מלדגדג סדרות כמו ER או "עמוק באדמה", אך מספיקה בשביל לרצות לראות את הפרק הבא, כשגם שלושה שירים בממוצע לפרק לא גורעים יותר מדי מההנאה. בנוסף, הנאמברים המוזיקליים לא ארוכים מדי וזה מצוין, על אף שהבחירה לסיים כל פרק בשיר רלוונטי בנאלית ומעיקה והופכת את הסיום לשמאלץ.
לעומת Glee, "סמאש" פונה לקהל רחב יותר מאשר חובבי מחזות זמר, אך יחד עם זאת השימוש בשירים לקידום העלילה במקום היצמדות לקטעים מוזיקליים כחלק מהמחזה, מחזיקה את הסדרה קרוב מדי לקרקע ההוליוודית ולא מאפשרת לה להתרומם למחוזות מאתגרים יותר. המשחק לעומת זאת, עוזר לה להתרומם. מסינג נהדרת ומביאה לתפקיד פחות מגרייס, הדמות הקומית האהובה שגילמה במשך שנים, ויותר מהדמויות הרומנטיות של סרטי הבנות שבהן השתתפה, ובכל זאת נדמה שג'וליה נתפרה בדיוק למידותיה. יוסטון כובשת את הקהל מהשנייה הראשונה ויוצרת אישיות עמוקה לדמות המפיקה הדורסנית בדיוק כפי שמצופה משחקנית בגודלה. מועמדות שביעית לפרס האמי כבר בדרך.
על אף שמדובר בדרמה במשקל נוצה, לא מאוד מותחת או ממכרת, לא מאוד מצחיקה או מבדרת, היא גם לא מזיקה, וראויה לצפייה בעיקר בזכות הכוכבות הראשיות. אם אתם רוצים לשמור על טעם טוב בפה, כשאתם מגיעים לסוף הפרק ואחת הדמויות מתחילה לשיר באמצע הרחוב, אפשר בהחלט לדלג לכתוביות. גם עודף סוכר טלוויזיוני יכול לגרום לכם להשמין.
"סמאש", ימי חמישי, 22:30, HOT3
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם