סינדרום הדור השני: "קרוב להפליא, רועש להחריד" מרגיז ומניפולטיבי
"קרוב להפליא, רועש להחריד" הוא עוד סרט של סטיבן דלדרי המשלב בין קיטש ומוות לאמירה על הקורבניות הגרמנית
''קרוב להפליא, רועש להחריד'', במאי : סטיבן דלדרי, ארה''ב 2011
כשמתעמקים מעט יותר ב"קרוב להפליא" מגלים כי לא המפתח החסר הוא הבעיה של הסרט, אלא המניפולציה של המנעול שאותו הוא אמור לפצח. דלדרי, בסרטו החדש הנשען על רב-מכר מאת ג'ונתן ספרן פויר, לא ממש בונה על הכספת האבודה שהמפתח שבידי הילד יוכל לה, כמו על הלחץ על בלוטת הדמעות של צופי הסרט, שמופעל בקצב הולך וגובר באמצעות יגונו העמוק של היתום קטן. ומניפולציה שקופה זו היא בסיס לכישלון המרגיז של סרט זה.
הילד, אוסקר שמו, התייתם מאביו, שהיה בין אלפי הקורבנות בעת קריסת מגדלי התאומים. ביום השנה למות האב מוצא אוסקר מעטפה ובה מונח מפתח חידתי. על המעטפה מופיע השם "בלאק", והיתום חסר המנוחה מסיק מכך מסקנה נחרצת אחת: אם הוא ישכיל לאתר את אותו בלאק עלום, הוא יקנה לעצמו מעט שלווה נפשית ופיוס מאוחר עם האב המת. וזאת יש לדעת: בספר הטלפונים של ניו יורק מופיעים שמותיהם של 472 בלאקים, ואת כולם מתכוון היתום לפקוד, כשהוא מחזיק בידו את המפתח צופן החידה.
למעשה "קרוב להפליא" בנוי כסרט מסע, שבמהלכו פוגש הגיבור הצעיר בבלאקים למיניהם - טיפוסים שונים המייצגים את ההוויה האמריקאית על כל קשת גווניה, ובתוך כך הוא מגבש לעצמו תובנות שונות על עצמו ועל סביבתו המיידית. מובן מאליו שמרבית הבלאקים שהילד פוגש בדרכו הארוכה לוקים אף הם בפצעי נפש מסוגים שונים, וחגיגת הדמעות בחשכת בית הקולנוע רק עולה וגואה.
אוסקר הניו יורקי, האוצר בתוכו את תסמונת אספרגר, הוא צאצא למשפחה גרמנית, וכמו אוסקר גרמני קודם, גם הוא ילד חריג שסביבו נטווה הרומן "תוף הפח" מאת גינתר גראס, משוטט גם הילד ממנהטן כשהוא אוחז בידו תוף; תוף סמלי המתווה עבורו את מסלול החתחתים שעליו לצלוח בדרך אל גאולת הנפש. החיבור המניפולטיבי בין שני האוסקרים בולט גם מעצם כך שבשלהי מלחמת העולם השנייה, מספרת עלילת "קרוב להפליא", חוותה משפחתו הגרמנית - סבתא וסבא - את ההפצצה האווירית שהחריבה את העיר דרדזן במזרח גרמניה.
והנה, רק 56 שנים מאוחר יותר, הבן של סבא וסבתא, כלומר האבא של אוסקר ממנהטן, נופל קורבן להתקפה האווירית על מרכז הסחר העולמי. כן כן, יש לנו עסק עם דור שני לקורבנות גרמנים. דלדרי, במאי תיאטרון בריטי עטור תהילה, ש"נער קריאה" - סרטו הקודם והמעצבן על אודות הקורבניות הגרמנית - זיכה לפני שלוש שנים את קייט וינסלט בפרס האוסקר, שב להתעסק בחיבור המרגיז בין קיטש למוות. דומה כי הפעם נעשה הדבר במחשבה מוקדמת הגדושה בזדון מסחרי, תוך ליבוי ציני של פולחני האבל האמריקאיים, שעלו ופרחו לאחר מתקפת ה-11 בספטמבר.
התסריטאי אריק רות' ("פורסט גאמפ", "בנג'מין באטן", "הלוחש לסוסים"), שבעבר כבר פורר את ההיסטוריה האמריקאית לשברי אטומים של קוריוזים, חוזר לטכניקת הסיפור הנטווה סביב גיבורים נטולי אבות וחריגים מהבחינה החברתית. חיבורם יחד של במאי בעל הערכה עצמית עודפת ותסריטאי פומפוזי מניב עשור לאחר 11 בספטמבר את מה שאמור היה להיות הרקוויאם הרשמי של אסון המגדלים התאומים. אלא שהתוצאה מרתיעה כל כך, שאפילו הביקורת האמריקאית, הפטריוטית בדרך כלל, דחתה את "קרוב להפליא" בעלבון.
לצד שחקנים מרגיזים כמו טום הנקס וסנדרה בולוק, המגלמים את הוריו של אוסקר (הילד תומס הורן מגלם אותו, אך ביקורת כנה על עבודתו עלולה לעורר את חמתו של יצחק קדמן), מתבלטת עבודתה הרגישה של השחקנית המצוינת ויולה דיוויס. כמה חבל שזו המחמאה היחידה שניתן לצרף לסרט זה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום סרטים וקולנוע -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם