מי מתעסק? זה פרנסואה!: המלצות לפסטיבל הקולנוע הצרפתי
פסטיבל הקולנוע הצרפתי ייפתח מחר (שבת) עם "מחוברים לחיים", הסרט השני הכי קופתי בהיסטוריה של צרפת, שמזכיר בכלל את "צ'רלי וחצי". וגם עוד שתי המלצות לפסטיבל
אבל הצרפתים לא ממש פראיירים, ולכן יש להם קלף מנצח משלהם, המקדים באותה רשימת סיכום אפילו את התותחים הכבדים של הוליווד. זהו סרט מקומי ושמו "מחוברים לחיים", שהשכיל למשוך אל אולמות ההקרנה 19 מיליון מנתיניו של ניקולא סרקוזי. וזהו הסרט שנבחר לפתוח במוצאי שבת את שבוע הקולנוע הצרפתי, הנערך בארץ זו הפעם התשיעית.
לא קשה לפצח את סודות הפוטנציאל המסחרי של "מחוברים לחיים", שמיקם עצמו כסרט הקופתי השני בכל הזמנים בצרפת. מקדימה אותו רק הקומדיה המביכה "ברוכים הבאים לצפון", שהוצגה שם לפני שנתיים. הנחת העבודה שלו היא שלא רק נשים לבנות נמשכות אל השחור, האפל, הפראי, היצרי, הבלתי מחונך ומשולח הרסן. גם גברים חיוורי עור משתוקקים אליו. בייחוד גברים שאבדה להם השליטה על גופם. תציבו גם מולם, כמו לנוכח הנשים הבלתי מסופקות, צעיר שחור עור השולט בקצבי המוזיקה העכשווית, ומיד תחושו בהתמכרות. יש הקוראים לזה איחוד הניגודים. אחרים, משביתי שמחה מקצועיים, מוזמנים להצביע גם על הנימות הגזעניות הטבועות בהנחת עבודה זו.
פרנסואה קלוזה הוא עשיר מופלג שאשתו הלכה לעולמה, ואילו הוא נפצע אנושות כשנפל ממצנח רחיפה וגופו שותק. הוא עשיר, משכיל, מבין מופלג באמנות בת זמננו, וגם קצר רוח. כל המטפלים שנשכרו להשגיח עליו, לחתל אותו, להאכילו ולשמש לו כרגליים וידיים, מפוטרים לאחר תקופה קצרה. מי מחמת טיפשותו ומי מחמת התרפסותו המעצבנת. לפתע פתאום מפציעה בחייו של קלוזה המשותק דמותו השגיבה, היצוקה משחם שחור, של עומאר סיי - קומיקאי צרפתי המגלם את דמותו של המטפל החדש שלא שם קצוץ על המעסיק שלו ומתנהג בביתו המוקפד והמהודר כאילו הוא עדיין חי בתוך דירת שיכון צפופה בשיכוני הסלאמז המדכאים שעוטפים את פריז, או אפילו גרוע מכך - בבית הכלא שממנו שוחרר זה עתה לאחר שישה חודשי מאסר.
משנוצרת ההנגדה החדה הזאת, שלא אחת מזכירה סרטי עומק ישראליים מהליגה של "רק היום" שביים זאב רווח או "צ'רלי וחצי" של בועז דוידזון, נסלל הנתיב הבטוח להצלחה הקופתית הפנטסטית של "מחוברים לחיים". השחור שעומד עם שתי הרגליים על הקרקע מנחיל ללבן נטול הגפיים את תחושת הנסיעה הפרועה על הכביש ואת הטמפו הפנימי התוסס שכה מגעיש את דמן של הנשים. עסקת לימודים הדדית זו לא תהיה שלמה אם הלבן העשיר והמשותק לא יפגיש את השחור המלהיב עם תענוגות הרחיפה במצנח, שכבר עלתה לו בבריאותו הגופנית.
אריק טולדנו ואוליבייה נקש, שזהו סרטם המשותף הרביעי, מתבססים פה על סיפור מהחיים שאירע לפני זמן לא רב, ולצורך העתקתו לבד הם הסתייעו בפגישות עם הדמויות המקוריות. כאמור, "מחוברים לחיים" יפתח מחר את הפסטיבל וימשיך לרוץ בהקרנות רגילות בסינמטק תל אביב. וכאן המקום לתהות מה לסרט אולטרה מסחרי ולסינמטק, שעל פי הצ'רטר הציבורי שלו אמור להתעסק בפן אחר לחלוטין של המבע הקולנועי.
סרקוזי, שמצוי עתה בעיצומו של מסע בחירות, הכריז שיש יותר מדי זרים בצרפת. מתברר שכך היו הדברים גם כשהנאצים כבשו את פריז וריכזו את היהודים לקראת שיגורם למחנות המוות. ולא רק יהודים הציפו אז את שכונות פריז, אלא גם צפון אפריקאים, שסביבם נטוותה עלילת "גברים חופשיים", שמשובץ אף הוא בין סרטי הפסטיבל.
איסמעיל פארוקי ("המסע הגדול"), שביים סרט זה, התבסס גם הוא על מקרה אמיתי משנות הארבעים. סאלים חלילי, זמר צפון אפריקאי, עושה את צעדיו הראשונים בקריירה האמנותית שלו דווקא כשהנאצים מתחילים לצוד יהודים. וחלילי אף הוא בן העדה הנרדפת. לצדו במרכז העלילה צעיר מוסלמי יליד מרוקו ותושב פריז המנצל את הכיבוש כדי לסחור בשוק השחור ובתוך כך משמש כסוכן משטרה סמוי.
והנה ההפתעה של הסרט: המוסלמי נוטל תחת חסותו את היהודי, ובעזרת האימאם של פריז - אישיות אמיתית ושמה סי קאדור בן גאבריט - ניצלים חייו של חלילי. מאוחר יותר, עם תום מלחמת העולם, הוא הפך לבולט בזמרי ארצות המאגרב, והלך לעולמו לפני שבע שנים. ולא רק את חלילי מציל האימאם הפריזאי. רבים מיהודי פריז, כנראה כמה מאות בני אדם, מוצאים מקלט במרתפי המסגד שלו.
לא בכל יום מתגלגל סיפור הצלה שכזה - איש דת מוסלמי כחסיד אומות העולם - שכאילו מהפך את מושגי הרדיפה המקובלים מאגן הים התיכון. השחקן הוותיק מישל לונסדייל מגלם את האימאם רודף הפיוס, וטאהר ראחים, שהוביל את הסרט רב-העוצמה "נביא", מגלם את איש השוק השחור. הזמר חלילי מעוצב בידי מחמוד שאלבי, יליד עכו שהופיע אשתקד ב"כלת הים" של קרן ידעיה.
המציאות ממשיכה בשלה ומכתיבה גם את עלילת "הסדר והמוראל", שמשובץ בין סרטי הפסטיבל. הפעם מדובר במעשה שאירע במאי 1988, כמה ימים לפני מועד הבחירות שבהן התמודדו פרנסואה מיטראן וז'אק שיראק על כס הנשיאות. באיים המרוחקים של ניו קלדוניה - טריטוריה צרפתית הסמוכה לאיי פיג'י - כלאו לוחמי מחתרת מקומית כמה עשרות בני ערובה, וזאת כאולטימטום לקבלת עצמאות שהציבו בפני המתמודדים על נשיאות צרפת.
יחידות מצבא צרפת ומהיס"מ של פריז הוזנקו עד ניו קלדוניה - מרחק של 30 שעות טיסה - ובפעולה קיצונית, האלימה ביותר שידעה צרפת מאז ימי המלחמה באלג'יריה, שוחררו בני הערובה, ומרבית שוביהם נקטלו. ליתר דיוק: הוצאו להורג.
"הסדר והמוראל", שמתבסס על זיכרונותיו של מי שפיקד אז על יחידת היס"מ, חושף את הגזענות הבסיסית הטבועה אצל ראשי הצבא הצרפתי ומרחיב אותה גם לראשי ממשלו של הנשיא מיטראן, שעל פי המתואר בסרט לחץ לחיסול חסר רחמים, ובלתי חוקי בעליל, של המורדים בטרם תיפתחנה הקלפיות. מתייה קסוביץ ("השנאה", "מתנקשים"), שכתב-הפיק-ביים-ערך את הסרט, מגלם בו את דמות המפקד-המספר, ועושה זאת כהרגלו בתנופה רבה ותוך הבלטת ההדגשים האלימים בהתנהגות החיילים הצרפתים לעומת הגישה הסולידית שבה הוא מאפיין את המורדים בני העם הקאנאקי.
אפילוג: בעוד שנתיים יכריעו תושבי ניו קלדוניה, הפעם בדרכי שלום, במשאל עם, בסוגיה של הכרזת עצמאות, שהיתה העילה המקורית לטבח המתואר אצל קסוביץ.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום סרטים וקולנוע -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם