המיתוס של היטלר: איך הייתה אסטרטגיית המלחמה של הפיהרר?
האומנם היה הצורר אסטרטג גרוע במיוחד? התחקיר אכן מקיף, אבל "סערת המלחמה" אינו מספק תשובה חד-משמעית
איש נרגן ואמוציונלי רווי שנאה ואכזר, שאינו מקשיב לעצות הגנרלים שלו. "סערת המלחמה" כריכת הספר
האומנם היה היטלר אסטרטג כה גרוע? בספרו "סערת המלחמה", המתחבט בשאלה מרכזית זו, נזהר אנדרו רוברטס ואינו מנפק תשובה חד-משמעית, אבל הוא טורח לציין שהיטלר היה בקיא בתורות צבאיות שונות והעריך מאוד מצביאי עבר, בעיקר גרמנים. את ספרו של הגנרל והתיאורטיקן הגרמני המהולל אלפרד פון שליפן (1913-1833) הוא קרא בשקיקה והרהר עמוקות בתיאוריות הצבאיות שהציג, בעיקר בדבר לחימה בשתי חזיתות בו בזמן. את נפוליאון הקורסיקאי העריץ בכל לבו ואף עלה לקברו באינבליד עם כיבוש פריז. ובכל זאת טוען ההיסטוריון וכנראה שהצדק עמו, כי למרות בקיאותו הרבה של היטלר בהיסטוריה ובתורות לחימה, הוא לא למד מאומה מהעבר. בעיני רוברטס היטלר הוא אבי הכישלון והאחראי העיקרי לתבוסה המוחצת של גרמניה. את מבצע ברברוסה, למשל, נגד הרוסים ביוני 1941, הוא מתאר כ"הגדולה בשגיאותיו במלחמה".
היטלר של רוברטס הוא בדיוק היטלר הסטריאוטיפי, איש נרגן ואמוציונלי רווי שנאה ואכזר, שאינו מקשיב לעצות הגנרלים שלו, בטוח בעצמו וברעיונותיו וחדור רוח קרב. בקיץ 1940 גאוניותו של היטלר כ"גדול המצביאים בהיסטוריה" כבר היתה חלק בלתי נפרד מהאידיאולוגיה הנאצית, אף שאת מרבית החלטותיו הוא קיבל ללא עיון מעמיק במפות, ללא קריאת דו"חות או ללא התייעצות בקציני מטה. מהעבר האחר של התעלה האנגלית לגלג וינסטון צ'רצ'יל על היטלר וקבע באוגוסט 1944, בהתייחסו ל"רב טוראי היטלר" (דרגתו הצבאית ממלחמת העולם הראשונה), כי "אפילו שוטים גמורים בענייני צבא יתקשו שלא לראות אי אלה שגיאות באחדות מפעולותיו".
מדוע, אם כן, צייתו לו קציני הצבא המקצועיים באופן עיוור? רוברטס מסביר, ונראה כי יש הגזמה בטיעון סטריאוטיפי זה, שרובם זכו לטובות הנאה מופלגות וכי ברובם היו הגנרלים הגרמנים מושחתים, מנוונים מבחינה מוסרית ואופורטוניסטים. אוגדן מפות מרשים ויעיל פותח את הספר עב הכרס של רוברטס ומאפשר לקורא למקם את עצמו בהתאם לזירת המלחמה. מפולין של 1939 דרך צרפת וארצות השפלה בשנת 1940, הקרב על בריטניה, זירת האוקיינוס השקט, השואה היהודית ועד מפת הנחיתה בנורמנדי, הוא אינו פוסח על שום זירה ועל שום קרב. אולם השאיפה לתאר את כל שנות המלחמה האינטנסיבית, על זירותיה המרובות, מאלצת אותו לעתים להתייחס בתמציתיות יתר לאירועים מכוננים, כמו קרבות צפון אפריקה בביר חכים שבלוב ובאל עלמיין במצרים.
תחת קורת גג אחת מרכז רוברטס מידע רב שנארג לכדי יריעה עצומה המתארת את הזירות
השונות של המלחמה. עבודת הנמלים של איסוף החומרים וביקוריו הרבים בארכיונים השונים בעולם, באוספים פרטיים שטרם נחשפו ובאתרי המלחמה השונים, משתלמת. הוא קופץ מזירת קרב אחת לאחרת, באירופה, בצפון אפריקה ובאסיה, ומצליח לשקף את קצב האירועים המהיר תוך שהוא מצביע על הכשלים האסטרטגיים של מדינות הציר, ובעיקר מתמקד בשאיפותיו מרחיקות הלכת של היטלר, שהפער בינן לבין המציאות המתהווה בשדה הקרב הלך והתרחב לאחר הפלישה של בעלות הברית לחופי נורמנדי.
רוברטס מבקש להציג היסטוריה חדשה של מלחמת העולם השנייה, אולם בפועל אין בספר מידע מפתיע או מתמיה מדי. יש לא מעט אנקדוטות וסיפורים שלא פורסמו בספרים קודמים על המלחמה, ואולי בכך תרומתו וייחודו של המחקר של רוברטס - הוא מציג תמונה רחבה של הגדולה והאכזרית במלחמות האנושות שבה קיפחו חייהם יותר מ-50 מיליון איש.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ספרים וספרות-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם