הדוור הגדול הבא: בדקנו מה קורה עם צ'ינו מ"פרויקט Y"
"פרויקט Y" הציג לעולם את צ'ינו אלמיזרק, האבטיפוס של בוגר הריאליטי הישראלי. מה רואים משם שלא רואים מכאן? אחרי שהשתתף בכמה פרסומות, שמע "לא" באינספור אודישנים ונלחם לשמור על השפיות, הוא החליט ללכת עם האמת שלו והפך לדוור
די, נו.
"נשבע לך, אחי, שככה יהיה לי טוב. הוא מילא אותי בשתן. אנשים באו, התקבצו סביבי, לא האמינו למה שהם רואים. אחרי זה חזרתי הביתה, הלכתי לאינטרנט כדי לנסות לבדוק מה זה אומר שאריה משתין עליך, וגיליתי שבטבע, כששני אריות נפגשים, הם משתינים אחד על השני מרוב התרגשות. אתה מבין? אריה".
אריה או לא, גם במונחים של היום - אחרי כל הגמדים, החירשים, העיוורים, חולי הטורט, הטרנסקסואלים ואביבית בר זוהר - צ'ינו אלמיזרק, פליט "פרויקט Y", עשוי להיחשב כאחת הדמויות החריגות ביותר שזכו כאן לזמן מסך. יעידו על כך היטב הפסקאות למעלה. דמותו העוטה שיער ארוך משוח בג'ל, זקנקן ממזרי ומשקפי שמש נצחיים, ופיו המפיק תובנות קיומיות בקצב הטראנס זכו לתשומת לב בקנה מידה לאומי כמעט מהרגע שנחשפו לאוויר העולם. זה קרה כאמור ב"פרויקט Y", האח הגדול לפני "האח הגדול", שעלתה ב-2003 בערוץ YTV המנוח של יס ושרדה שתי עונות בלבד.
צ'ינו היה הכוכב הבלתי מעורער של עונת הבכורה. ואף שלבסוף לא הוא זכה בה אלא אחד, פיראס חורי, הוא היה למושג, לסמל: בוגר ריאליטי. אלא שלהבדיל מכל הגמדים, החירשים, העיוורים, חולי הטורט, הטרנסקסואלים והאביבית בר זוהר של היום, אז, בתחילת העשור, עוד לא ידעו מה קורה לבוגר ריאליטי ברגע שעולה לאוויר ריאליטי אחר. ההימור הרווח היה שצ'ינו רק מתחיל את דרכו כסלב, שעד גיל 31 הוא יגיע לירח.
ובכן, גיל 31 הגיע. וצ'ינו? הוא דוור בדואר ישראל. עם עגלה, מעטפות וכל העסק. האריה היה לצבי. אז ממה מורכבת קריירת השואוביז של בוגר ריאליטי במהלך עשור? זה התחיל בשאיפה לא ממומשת להגיש לייט נייט, המשיך בהשתתפות בכמה פרסומות (למותג אסקייפ של פלאפון, לשופרסל ול"החתונה המושלמת" לצד גאלה קוגן), וזהו פחות או יותר. בתווך היו גם אינספור תשובות שליליות מאינספור בוחנים באודישנים.
צ'ינו מסביר מדוע: "היו הרבה אנשים שרצו אותי בסרט או בסדרה שלהם, אבל כשהגעתי לאודישנים לתפקידים משניים, פתאום התפקיד המשני שעשיתי לקח את הפוקוס מהתפקיד הראשי, וזו היתה בעיה. שמע, אין מה להגיד, יש לי כישרון משחק גדול, אני מביא משהו אחר, אבל הבעיה היא שכבר אז, ב-2003, להרבה שחקנים היה קשה לקבל את זה שבוגרי ריאליטי תופסים להם את המקום. ממש נתקלתי בסוג של מתקפה מהכיוון הזה. אפשר להגיד שלא הצלחתי למצות את כישרון המשחק שלי בגלל שחקנים ובמאים שפחדו להתעסק איתי, אבל לא אכפת לי. אני פשוט יודע שמי שמפסיד מזה הם כל אלה שלא העזו להתעסק איתי".
בתחילה ניסה צ'ינו להתמודד עם העובדה שתעשיית הבידור הישראלית מתייחסת אליו אפילו פחות יפה מהאריה מהחי כיף בעזרת לימודי משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין (שהיה אחד המורים ב"פרויקט Y"). בהמשך עבר ללימודי תסריטאות (אצל צביקה קצנר), כתב וביים סרט קצר בשם "מעדנייה" (סוג של מותחן אימה קומי שמושפע מסרטים אילמים, תגגלו, תראו) שזכה בתואר חביב הקהל בתחרות סרטים קצרים של קרן רותם מוריה.
לפני כשנתיים הוא אף פרסם ספר ילדים חמוד וחינוכי בשם "קפיץ וקפוץ נזהרים בדרכים", המגולל את סיפורם המצמרר של קפיץ בשם קפיץ וקפיץ אחר בשם קפוץ, שבורחים ממזרן הקפיצים של שימי, גיבור הספר, ומלמדים אותו כיצד לחצות כביש וכו'. צ'ינו מספר ש-600 מתוך 1,000 עותקי המהדורה הראשונה של הספר - שאמור להיות ראשון בסדרה של עשרה ספרי ילדים פרי עטו - כבר נמכרו בחנויות. את השאר, לדבריו, הוא ביקש להוריד מהמדפים ותרם למחלקות ילדים בבתי חולים.
הזדמנות מעולה להזכר ברגעים הגדולים של צ'ינו ב"פרויקט Y":
"הכל התחיל מזה שיום אחד עמדתי בסטימצקי, הסתכלתי על מדף הספרים והרגשתי שאני רוצה שיהיה גם ספר שלי שם, על המדף", הוא מספר. "חזרתי הביתה, וכבר באותו ערב עלה לי פתאום רעיון לספר. אחרי שנה, כשראיתי את הספר שלי בסטימצקי, הרגשתי שעשיתי את זה. אתה מבין? למה אני צריך לחכות ולשבת בבית כמו כל בוגרי הריאליטי האלה שלא עושים כלום עם עצמם? אני באתי ועשיתי משהו לילדים בגן, שעוד לא היו בתכנון כש'פרויקט Y' שודרה. הם קיבלו אותי מיד בתור סופר. מה, זה לא יותר טוב ככה? אני אמן רב-תחומי. אני עושה את מה שאני נמשך אליו".
צ'ינו, נשוי (די) טרי לחני ומתגורר עמה בדירה חמודה בבת ים. לפני כמה שנים, בעת שצפה בפרק הראשון של עונת הבכורה של "האח הגדול", חווה התגלות. "כשראיתי את זה, נשמתי פתאום לרווחה", הוא אומר, "עד אז תמיד הייתי נחשב לבוגר הריאליטי הראשון בארץ, ובאיזשהו שלב זה התחיל לעייף אותי. אמרתי לעצמי 'איזה כיף, סוף סוף יעזבו אותי בשקט', ומאז לא צפיתי בשום פרק של 'האח הגדול'".
למה?
"אני לא מתחבר לתוכנית הזאת. אם היית אומר לי להיכנס ל'האח הגדול', לא הייתי נכנס. אין לי על מה להתחרות שם. אין בזה שום מסר לחיים. זה כלום. עצוב לי מאוד שהנוער של היום לא זכה לראות את 'פרויקט Y' במקום את זה. אם הוא היה רואה את זה, הוא היה מקבל משהו שונה לגמרי, עדין יותר, נינוח יותר. אמנם היו שם גם ריבים וכל זה, אבל המסר היה רציני הרבה יותר".
ובכל זאת, אתה בלטת שם בעיקר בזכות הדמות שלך.
"נכון, אני מסכים, הייתי דמות מיוחדת במינה. אם היתה גלולה שיוצרת את דמות הריאליטי האולטימטיבית, אני הייתי יוצא ממנה. אני דמות חזקה, אחי. אנשים לא הבינו אותי שם. הם אמרו 'רגע, אם הוא ערס מבת ים, איך הוא יכול להיות גם שחקן וגם זמר?'. גם העורכים שם נתקלו בבעיה איתי, כי אני הכל. אף פעם לא התייחסתי למצלמות שם. פשוט נכנסתי לבית, התנהגתי כמו שאני, ולא הצליחו לערוך אותי. מבחינתי, זה הניצחון הקטן שלי ".
ואיך התמודדת עם הפרסום כשיצאת מהבית?
"תשמע, אם היית בא לבית של ההורים שלי, היית רואה אתר הנצחה. כל הקירות בבית היו מלאים בכתבות עליי ובתמונות שלי, אבל עדיין, זה לא שחיפשתי את הפרסום. הייתי במיליון השקות ודברים כאלה, חייתי את חיי הלילה עד הסוף, היו לי בחורות, היה כיף, אבל כל הזמן ריחפה מעליי השאלה איך למנף את זה ובאותו זמן גם לשמור על השפיות. כל בוקר אמרתי לעצמי 'איך אני שומר על עצמי ולא מאבד את הראש?'. הייתי טוב לב כזה. הבית שלי היה תמיד פתוח, אנשים זרמו אליי מכל הארץ והיתה לי סבלנות לשבת עם כל אחד. אנשים היו המומים ממני, שאלו 'איך אתה לא מסתתר ממני או משתחצן עליי?', אבל אני, מבחינתי, ניסיתי להישאר אמיתי. כל לילה דיברתי עם עצמי ועם אלוהים. זה קשה, הסיפור הזה. אם בנאדם לא בנוי לזה, הוא ייפול מהר מאוד".
צ'ינו לא נפל, ולטענתו גם לא ויתר על כלום, אבל לפני קצת פחות מארבע שנים החליט פשוט להפסיק לנסות. אף על פי שלמד משחק ולמרות שיש לו גם תעודה של מדריך כושר מווינגייט והוא אוחז בתואר אלוף הארץ בהורדות ידיים לשנת 1998, הוא החל לחפש עבודה אחרת. כזאת שתסייע לו לעזוב סוף סוף את בית ההורים.
"הצעות לאודישנים לסרטים ולסדרות המשיכו להגיע אליי, אבל לא הלכתי לאף אחד מהם כדי לשמור על השפיות שלי", הוא אומר, "הרגשתי שאני מתרחק מהחיים האמיתיים והתחלתי להתייחס לכל העולם הזה, של השואוביזנס, כאל תחביב, אבל האמת היא שגם לחזור למסלול העבודה לא היה קל. הלכתי לחנות נעליים בשינקין, אמרתי 'שלום, אני צ'ינו, אני רוצה לעבוד', והמוכר הסתכל עליי ואמר לי 'וואלה? אתה בטוח שאתה רוצה לעבוד פה? אתה יודע, אני יכול לדבר עם כמה חברים וזה. אתה צריך להיות בטלוויזיה, נשמה'. אמרתי לו 'לא, אני רוצה לעבוד'.
"באתי למחרת, הייתי הגבר היחיד שם, ואתה יודע, הכל מתנהל שם לפי כמה שהבחורה מוכרת בכל יום. הבעיה היא שכל הבחורות שנכנסו לחנות נעליים צעקו לי 'צ'ינו, אתה יכול לעזור לי?', ובסוף יצא שהבנות לא מכרו שום דבר באותו יום, כל המכירות היו על השם שלי. למחרת הן אמרו לבעל החנות 'רגע, אם הוא יעבוד פה, לא תהיה לנו פרנסה', ואז קיבלתי ממנו טלפון והוא אמר לי 'שמע, זה לא מסתדר'".
לא נעים.
"נכון. אחר כך הלכתי לחברת אבטחה, והם שלחו אותי לאבטח טיולים של ילדים מחו"ל. אמרו לי 'אין לך מה לדאוג, הם אמריקאים, הם לא יכירו אותך'. בקיצור , נכנסתי לאוטובוס ופתאום הרגשתי בפעם הראשונה מה זה שאף אחד לא מזהה אותי - וזה עשה לי כיף. אהבתי את זה. ואז עשינו עצירה באיזו תחנת דלק ופתאום הגיע לשם אוטובוס של תלמידים מאור יהודה, והילדים התחילו לצעוק 'צ'ינו! צ'ינו!'. האמריקאים מיד שאלו 'מי זה? כמה אנשים הוא הרג בצבא?', וכשהמדריך הסביר להם שהייתי בתוכנית ריאליטי הם פשוט לא האמינו לו. אתה יודע, באמריקה זה לא עובד ככה. אם היית שם בריאליטי, אתה לא עובד. אתה כוכב. כמה ימים אחרי זה שלחו אותי לטיול עם ילדים מישראל, וכל הדרך הם צילמו אותי ולא הקשיבו למדריך. המורה התעצבנה, צלצלה לחברת האבטחה - וזהו, גם זה לא הסתדר".
ומשם הגעת לדואר?
"כן, בהתחלה הייתי מאבטח שם, ואחר כך נהייתי דוור. החלטתי שמעניין אותי להיות דוור. לא יודע למה. הדמות הזאת, של הדוור, תמיד הקסימה אותי בתור ילד. המצאתי לעצמי דמות כזאת, שקראו לה 'מיץ הדוור האמיץ' - דוור גיבור כזה, שיוצא בגשם, ברוח ובמדבר, בשמש החמה, ומחלק דואר. גם כתבתי על זה סיפור. שמע, בחלומות הכי גדולים שלי לא חשבתי שאהיה דוור, אבל כשאתה נכנס לנעליים האלה, אתה מגיע למצב שיום יום אתה חווה אינטראקציות עם אנשים, פותר בעיות של אנשים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם