חייך, אכלת אותה: "רחוב ג'אמפ 21" הוא פרודיה מהנה
"רחוב ג'אמפ 21" מציג פרודיה על סרטי שוטרים, סרטי תיכון ורימייקים מיותרים, ונהנה מהקלישאות שבהן הוא משתמש
''רחוב ג'אמפ 21'',, בימוי : פיל לורד וכריס מילר, ארה''ב 2012
רחוב ג'אמפ 21 מתוך הסרט
בסוף שנות השמונים ותחילת התשעים, "רחוב ג'אמפ 21" היתה סדרת טלוויזיה על שוטרים שמתחזים לתלמידי תיכון כדי להילחם בפשעים הנוראיים שמתרחשים בבתי הספר באמריקה - סמים, בריונות והעתקה במבחנים. הקונספט המטופש שרד חמש עונות, אבל כיום זכור בעיקר בתור תשובה לשאלת הטריוויה "מהי הסדרה שפרסמה את ג'וני דפ?".
והנה, השם עולה שוב, והפעם בגרסה קולנועית. במקרה הזה לא מדובר בלחץ מכיוון המעריצים לעיבוד מחודש של הסדרה האהובה; כדי להגיע לקולנוע אתה רק צריך שם שהוא מותג. זה יכול להיות מבוסס על ספר, סרט מהעבר, סדרת טלוויזיה, משחק מחשב או משחק לוח ("באטלשיפ", שייצא בחודש הבא, מבוסס על המשחק "צוללות"). אלה החוקים, לא אני קבעתי אותם.
אז כדי להצדיק את קיומה, הקומדיה החדשה של הבמאים פיל לורד וכריס מילר (יוצרי סרט האנימציה המבדר "גשם של פלאפל") היתה צריכה שם של סדרת טלוויזיה. הם אמנם הלכו על "רחוב ג'אמפ 21", אבל הקשר בין הסדרה לסרט קלוש מאוד. הסדרה לקחה את עצמה ברצינות, אך הסרט מציג פרודיה על סרטי שוטרים, על סרטי תיכון ועל סרטים שהם רימייקים מיותרים לסדרות טלוויזיה.
ג'ונה היל וצ'אנינג טאטום הם שני שוטרים שמוצבים ב"תוכנית משטרתית משנות השמונים שבוטלה", כהגדרת הסרט עצמו, וחוזרים לימי התיכון. כדי להוסיף על הבלבול הראשוני, טאטום מלוהק דווקא לתפקיד החנון, בעוד היל, המוח מבין השניים, נשלח אל גוב האריות של הספורטאים הפופולריים. ג'ונה היל, שהיה מועמד לאוסקר בטקס האחרון, הוא אמנם קומיקאי טוב, אבל הוא פורה מדי. רואים אותו בכל מקום בזמן האחרון, והוא מגלם כמעט תמיד את אותה הדמות בדיוק. צ'אנינג טאטום, שנראה עד היום כמו בובת קן מהלכת, מוכיח פה שהוא גם שחקן. הזיווג ביניהם עובד: שניהם מבצעים פרודיה על הדמויות הקבועות של עצמם - טאטום הוא היפיוף השרירי והמושלם והיל הוא החנון הנואש לפופולריות.
כמו החנון שמתחזה לספורטאי, הסרט הוא קומדיה חכמה בתחפושת של קומדיה טיפשה. מי שמחפש בדיחות בגובה המותניים ומטה יקבל אותן בשילוב אבחנות קטנות. השיטה פשוטה: את ההנחות הסמויות של הז'אנר, ששנים של אימון הרגילו אותנו להתעלם מהן, הוא אומר במפורש, ומזכיר לנו כמה הן מגוחכות. מודעות עצמית היא עסק מסוכן: קל מדי להשתמש בה בתור עלה תאנה כדי להצדיק מגרעות. זה שאתה יודע שאתה אידיוט לא הופך אותך לפחות אידיוט. אבל "21" משתמש בקריצות בהנאה ובאהבה. הוא לא מזלזל בסרטי אקשן, אלא נהנה מהקלישאות תוך כדי שהוא משתמש בהן.
בשורה התחתונה - צוחק מי שצוחק, ולא תמיד אפשר להסביר למה. "רחוב ג'אמפ 21" הוא הסרט הכי מצחיק שיצא השנה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום סרטים וקולנוע -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם