משהו טוטלי: ליאת הר לב הולכת עד הסוף
כל האנושות היא בעצם מצמוץ קצר. החיים הם מקריות מוחלטת של כימיה ופיזיקה. הכל המצאה שמונעת מהדחקה של הזמניות, של הידיעה שהכל ארעי, שעוד מעט לא נהיה יותר. ליאת הר לב מסבירה מה הפך אותה לאחת הקומיקאיות העסוקות בישראל
- עשו לייק לעמוד הפייסבוק של תרבות
קשה מאוד לקבוע זמן לראיון עם הר לב, 33, בלו"ז הצפוף בצילומים, חזרות והצגות לכמה פרויקטים המתנהלים במקביל, עד שהיא עצמה לא ממש בטוחה כמה כאלה יש ברגע נתון. "רגע, בוא נראה", היא עוצרת לרגע, ואנחנו מנסים למנות יחד. יש צילומים לעונה השנייה של "בית ספר למכשפים" בערוץ לוגי ("זה כמו ערוץ 8, רק לילדים"); "תופסת", הסרט החדש של נבות פפושדו ואהרון קשלס, שאיתם עבדה גם בסרט האימה "כלבת", שכתבו מחדש תפקיד בסרט במיוחד בשבילה ("הם כאלה גאונים. הם יצרו בשבילי דמות"!); מלבד אלה היא משתתפת בפרויקט טלוויזיוני חדש וסודי שהיא נמנעת מלספר עליו בינתיים ("אני מתה לדבר על זה, זה כזה מגניב!") ועד לא מזמן הופיעה בקומדיה "סברי מרנן". בנוסף לכל זה אוטוטו מתחילה העבודה על העונה החדשה והרביעית של "רמזור", שבה טלי ואמיר הופכים להורים אחרי שעברו את כל הצבעים, מירוק לאדום.
היא עדיין משחקת ב"הבדלה" של שמוליק הספרי בקאמרי, בתפקיד שנכתב במיוחד עבורה, מחזה שכעת חוצה את 500 ההצגות לאחר שנתיים וחצי על הבמה. בימים אלה היא גם מופיעה ב"סטמפניו" מאת עדנה מזי"א, שביימה יחד עם יחזקאל לזרוב, שמשמש גם ככוריאוגרף. ההצגה, על פי שלום עליכם, מביאה את סיפורו של דון ז'ואן, מוזיקאי מחונן (לזרוב), המנהיג להקת כליזמרים מצליחה ומתאהב ברוחל'ה הנשואה (רונה לי שמעון) על רקע כמה סיפורי אהבה לא ממומשים בשטעטל. מזי"א ולזרוב חברו למוזיקאי אסף תלמודי ויצרו הצגה מושקעת וצבעונית בניחוח בלקני, שמפיחה חיים במעשייה היידישאית בת ה-100.
"זה לקחת את שלום עליכם ולארוז אותו באריזת מתנה, עם כל הפנינים וההומור שלו. ממש קרקס צועני יצרי, עסיסי וחי", היא אומרת בהתלהבות. "זו הצגה שבאה מאהבה ומוכיחה שתיאטרון עושים באהבה או לא עושים בכלל. עדנה וחזי נתנו את הנשמה בהפקה, והעבירו את זה לקאסט הנדיר שלנו, שהפך ממש לאנסמבל". לצד הר לב משחקות גם עדנה בליליוס, שאיתה שיחקה ב"סברי מרנן", ואורלי זילברשץ, ששורפת את הבמה בתפקיד החותנת ונותנת תצוגת תכלית קומית מרשימה למדי. "אורלי קורעת אותי מצחוק", אומרת הר לב, ופוצחת בחיקוי כה מדויק שהשערות סומרות: "ליאתי", היא מדגימה בקול חרוך, "את צריכה לתת לי טיפים איך להתחיל עם בחורים, איך להיות נחמדה".
הר לב מגלמת בהצגה את אתל-חיה היתומה והתמימה, שאהבה נכזבת מובילה אותה לאבדון ולסיום טרגי שצ'כוב עצמו לא היה מתבייש בו. בניגוד לרוחל' ה היפה, ועל הרקע הקליל של שאר הדמויות והסיפורים, אתל-חיה היא דמות עצובה ומכמירת לב מתחילתה ועד סופה. "מהקריאה הראשונה התאהבתי בה", מספרת הר לב. "לקחתי את המחזה מהתיאטרון והתחלתי לקרוא תוך כדי הליכה, ובלי לשים לב יצא שקראתי הכל ברצף. פשוט נשענתי על גדר ולא זזתי מהמקום עד המילה האחרונה".
מה כל כך מושך אותך בדמות הטרגית הזאת?
"אתל-חיה כלל אינה מודעת למצב שלה. היא מתאהבת בבניומין, עולב עולבים שלא רואה אותה ממטר, ולא מצליחה לראות כמה זה חסר סיכוי. יש בה משהו מאוד מורכב. היא הולכת נגד עצמה, באופן ממש הרסני. היא מתאהבת בבלתי אפשרי ומאבדת את עצמה. היא בעצם משלמת את המחיר הכי יקר מבין כל הדמויות בהצגה, וממש
את מזהה בה משהו ממך?
"אני מזהה אצל אתל-חיה את הטוטליות שלי. גם אני מתאבדת על דברים, אני הולכת עד הסוף. בעבודה על דמות אני אוהבת את האזורים המסוכנים של אי הידיעה, של הספונטניות. ככל שאתה מגיע יותר מוכן, ככה אתה פנוי ללכת לאן שהפרטנר שלך ייקח אותך. אם אני שומעת בעצמי משהו שנשמע לי מוכר, אני מיד מפרקת. אסור להושיב דברים, אחרת אתה נשמע מת על הבמה. כמו אתל-חיה, גם אני הארדקור, אחרת בשביל מה?".
יש משהו מאוד מרענן בהתלהבות של הר לב מהמקצוע, מאנשים, מהעולם. היא מדברת על העשייה שלה כאילו הרגע סיימה בית ספר למשחק. "כמעריצה מושבעת של וודי אלן, אני מאמינה מאוד גדולה בדרך ההסתכלות שלו על העולם, שכל האנושות היא בעצם מצמוץ קצר", היא מסבירה. "החיים הם מקריות מוחלטת של כימיה ופיזיקה, וכל מה שקורה לנו - אהבה, קריירה, יצרים - הכל המצאה שמונעת מהדחקה של הזמניות שלנו, של הידיעה שהכל ארעי, שעוד מעט לא נהיה יותר. אני לא מאמינה ב'הכל לטובה' או ב'דברים קורים כי הם צריכים לקרות'. בעיניי הכל מקרי: החיים קצרים, אז בואו נעשה משהו, בואו נחזיק חזק ונעוף עליהם. אחד הדברים האלה, בעיניי, הוא ליצור".
כשהיא אומרת ליצור, היא לא מתכוונת רק למשחק. דבר שמיעטה לדבר עליו עד כה הוא החלק המשמעותי של הכתיבה בחייה. "אני לא יכולה לדמיין את עצמי בלי כתיבה. אני חייבת לעשות את זה, וזה מלווה אותי כל הזמן. אני כותבת סיפורים, דמויות, סיטואציות, כולן למסך. אני תמיד כותבת לפריים של מצלמה. בינתיים אני לא רואה את עצמי כותבת לבמה. זה מורכב יותר, שפה אחרת. בינתיים אני מתמקדת בכתיבה למסך".
ועשית עם זה משהו?
"לפני שבע שנים כתבתי סדרה על חשפנית, הראיתי לקופרמן (אלעד קופרמן, מפיק "רמזור" ו"האח הגדול"), הוא גילה עניין וזה התחיל להתקדם. עד שזה נעצר. גם בגלל כל מיני אילוצים אבל בעיקר בגלל שאני לא דחפתי את זה. הייתי מבוהלת, חסרת ביטחון, צעירה".
ומאז עברו שבע שנים. למה עדיין לא ראינו כלום?
"זה מורכב. קודם כל אני חושבת שלנשים לוקח יותר זמן למצוא את הקול שלהן, מכל מיני סיבות. יותר קשה להן למצוא את מה שיש להן להגיד, ואת הדרך לעשות את זה. מעבר לזה אני מוקפת כל הזמן בהרבה מאוד כותבים טובים. אני יושבת ליד ערן (זרחוביץ') ורואה גאון בפעולה, ויש בזה משהו טיפה משתק. מי אני ומה אני. ובכלל, לא פשוט לכתוב ולהצליח בזה, ואני עסוקה נורא...".
עזבי את זה. אני נותן לך עכשיו כמה זמן וכסף שאת רוצה לפרויקט שלך. מה את עושה?
"וואו. ממש בא לי לעשות את הדבר שלי, אבל עדיין לא ברור לי מה הוא. יש לי כל מיני רעיונות בכל מיני מגירות. אני מתה לעשות משהו עם בועז, נגיד, שהוא לחלוטין השחקן הכי טוב בארץ בלי קשר לזה שהוא בעלי. הייתי אוספת עוד כמה חברים, שרון טייכר, ערן זרחוביץ', הספרי, גורי אלפי, והייתי עושה פיצ'ר. זה 'הדבר' שלי".
יש לך מודל לחיקוי?
"וודי אלן. הוא האליל שלי, כל דבר שהוא עושה זה יצירת מופת. ראיתי לא מזמן מחזה של וודי אלן בניו יורק, והוא גאון על במה כמו שהוא גאון בקולנוע. הוא פשוט יודע מה הוא עושה".
לפני כשנתיים ("אנחנו לא זוכרים מתי בדיוק, אבל זה כתוב לי איפשהו") נישאה הר לב לשחקן בועז קונפורטי, 37,, אחרי מסכת שכנועים, והשניים חיים בצפון הרחוק של תל אביב. "הכרנו בהפקה שביים עודד קוטלר בתיאטרון גבעתיים", היא מספרת. "בועז היה הכי חתיך והכי מוכשר. שר, כתב, מדהים. כשהתחלנו חשבתי שזה יהיה משהו קצרצר וכיפי, והנה אנחנו יחד כבר יותר משש שנים. זו אהבה מאוד גדולה, וחברות מאוד גדולה. הוא ממש אהבת חיי". קונפורטי עשה כמה תפקידים לא גדולים בטלוויזיה, בין השאר ב"מגדלים באוויר", ב"החברים של נאור" ובעונה האחרונה של "עספור", אולם לא זכה עדיין לקבל תפקיד ראשי.
"הוא כזה מולטי-טאלנט מוכשר עם ראש מבריק, אבל לפני הכל ומעל הכל הוא פשוט שחקן מחונן", מחמיאה הר לב. "אין לי ממש הסבר למה הוא עדיין לא מקבל תפקידים ראשיים, כמו שלא ברור לי עדיין איך הוא לא משחק כל ערב בתיאטרון. אבל הוא עובד עכשיו יותר ויותר, וזה מעולה. הגיע הזמן שיכירו אותו כמו שמגיע לו".
אחרי שהיא מסיימת להחמיא לבעלה במציאות, היא מתפנה להחמיא לבעלה על המסך. "אדיר הוא פשוט פרטנר נפלא וכותב מוכשר. הוא ורן (שריג) מאפשרים לי וליעל שרוני המון חופש והרבה מעורבות. העונה החדשה הולכת להיות מדהימה, כי יש שם בדיחות שאדיר מבשל כאבא כבר כמה שנים. באופן מאוד מוזר התחתנתי בסדרה לפני שהתחתנתי במציאות, ועכשיו נכנסתי להיריון וילדתי בסדרה לפני שעשיתי את זה בחיים, אבל הקצב שלי שונה. אני לא ממש טלי".
זה לא מרגיז אותך שהיא כל כך מזוהה איתך, טלי המעצבנת?
"לא, אבל אחרי העונה השלישית אני כבר לא מקבלת תלונות, אלא המון אהבה. 'רמזור' עשתה המון רעש, והפכה אותי למאוד מזוהה איתה, אבל טלי מאוד מאוד שונה ממני ולכן כל כך כיף לי לעשות אותה. זה כמו שאני נהנית לעשות חיקויים, זה מה שאני עושה כל הזמן ממילא. אני נורא נהנית לעשות דמויות. אצל טייכר וזרחוביץ' (בתוכנית "חותרים למגע" בגל"צ) יש לי חופש להתפרע עם דמויות. שניהם מבריקים, כותבים מחוננים, ובגלל שזה רדיו יש הרבה פחות מחויבות. אין רייטינג או לחץ של לו"ז ולכן יש הרבה יותר מקום לפרי-פלואו. היציאות הכי מפגרות שלי הן גם הכי מצחיקות כי הן מגיעות ממקום של שחרור ושל חוסר מחויבות. ככה היה גם עם דפני ב'ארץ'".
לא מדגדג לך להרחיב את הקשר שלך עם "ארץ נהדרת"?
"לכאורה זה נראה מאוד מתאים לי, המקום הזה, אבל לא נראה לי שזה על השולחן. שני ועלמה מעולות והן עושות עבודה מדהימה כך שכרגע נדמה לי שהכל תפוס".
אין דיבורים או מגעים לקראת העונה הבאה?
"לא שאני יודעת. למה, שמעת משהו?"
איפור ושיער: הדר קדמן, סטיילינג: הגר אופיר, ביגוד ותכשיטים: 1bed-room, יהודה מרגוזה 12, יפו
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם