איש של מילה: ליאיר יונה יש הרבה מה לומר, עד שזה מגיע למוזיקה שלו
למרות שיאיר יונה הוא איש ורבלי עם דעה ברורה על המחאה החברתית, השרירותיות של ההייפ התקשורתי וגם פרשת הסמח"ט, כשזה מגיע ליצירה שלו הוא מעדיף לסתום את הפה
ובכל זאת, אדם ורבלי ודעתן נוטה לדחוף טקסטים לכל מקום ביצירה שלו.
"בתכונות שמנית אל תשכח לציין גם 'דואלי'. זה אומר לך את הכל. כשגרתי בלונדון ב-2005 כבר התחלתי לכתוב שירים ונורא רציתי להיות כזה סינגר סונגרייטר. האבות הרוחניים שלי הגיעו מפולק בריטי ומאוד רציתי להיות מספר סיפורים, אבל זה פשוט לא הסתדר לי. הרגשתי שהקול שלי לא מעביר את הקטע, זה לא היה אותנטי בשבילי. לא התחברתי לעצמי מבחינת שירים פרופר. יכול להיות שמתישהו עוד אעשה אלבום שכולו נויז מטורף ואני מקריא עליו את שמות חברי הכנסת לדורותיה, אבל מבחינת שיר כשיר זה לא אני. לא כרגע לפחות. אם זה יבוא? אני לא סוגר דלתות אף פעם".
אני לא יכול לקום בבוקר ולקרוא על הסמח''ט הזה שדוחף קת של רובה בפרצוף של מישהו ולהמשיך הלאה בחיי . יאיר יונה
צילום: נועה מגר
ובכל זאת, בחוברת האלבום החדרת כמה מסרים מינימליסטיים. אתה מכריז שם ש"כולנו גולים".
"באוגוסט, כשהייתה את המחאה החברתית, קראתי איזושהי כתבה על כל תנועות המחאה החברתיות שרצות בכל העולם. הגדולה של המחאה החברתית בישראל לא הייתה בכוח השינוי הפוליטי שלה, אלא בכוח השינוי התודעתי. גם אני חשבתי שאני לבד בסיפור הזה וכמוני חשבו עוד אלפי אנשים שחשבו שזו ספציפית בעיה שלהם. ואז כולם קלטו שהם באותה ערימה יחד. כשקראתי את המגזין הבנתי שבכל העולם יש דור שלם שנמצא באותה ערימה. פתאום
הבנתי שלכולם יש את אותן הבעיות בוריאציה אחרת וכולם מחפשים לעבור ולחפש את המקום היותר טוב שלהם. גם אם הם לא עוזבים את המדינה שבה הם גרים, הם מבינים שניטרלו להם את היכולת לחיות חיים מספקים, לקבל תמורה מלאה לעבודה שהם עובדים או למאמץ שהם משקיעים. הכל במסגרת העבדות המערבית המודרנית. אין לך יותר מקום לגיטימי להיות בו. אני מרגיש שאני גולה מאדמתי. גם אם אני נשאר בה מבחינת הרוח".
מצד שני, היום אתה יכול לחיות כשהגוף פה והראש בכל מקום שתרצה.
"אבל בסופו של דבר אתה יכול לחשוב על פסטיבל גלסטנברי מכאן ועד מחרתיים, אבל אם אתה לא פועל שם, לא מכיר את האנשים שם ולא הולך ומסתחבק בבר עם דיימן אלברן, אז אתה לא מגיע לגלסטנברי. אתה יכול לשלוח את הדיסק שלך עד מחרתיים. אני קורא את מגזין Wired שמסקר את טכנולוגיה ומוזיקה חפרנית שאני אוהב, שומע תחנות רדיו מניו ג'רזי, כל ההוויה שלי מרוכזת בעולם הגדול שממנו אני שואב את כל הדברים שאני אוהב. אבל בסופו של דבר אני קם והולך לישון בתל אביב וזה נותן את אותותיו. במיוחד כשאתה בן אדם כמוני, שהוא מאוד מעורה באקטואליה ויש לו תודעה פוליטית גבוהה. אני לא יכול לקום בבוקר ולקרוא על הסמח"ט הזה שדוחף קת של רובה בפרצוף של מישהו ,להמשיך הלאה בחיי ולהגיד 'וואלה אני יכול עדיין לקרוא את המגזין שלי'".
גם אם הייתה סצנת אינדי שוקקת לרגע, היא הייתה מדומיינת. World Behind Curtain עטיפת האלבום
העזיבה שלך את אנובה הייתה הבעת אי אמון ברעיון?
"בתור אחד שעבר את כל המסלול הזה של לבנות את החברה הזו, להעמיד אותה ולהוציא אלבום - הגעתי לסופו של התהליך ואמרתי 'בואנה, אתם יודעים מה? אין פה באמת שוק. לא בגלל הגודל. בגלל שאתה לא יכול להגדיר אותו. זו לא באמת סצנה, אין פה סצנה. עזבתי מהסיבה שכבר הייתי שם שש שנים ורציתי לעשות משהו אחר. גם העיסוק התמידי הזה של ללכת בבוקר להוציא אלבומים ובערב ללכת להופעות, בשלב מסוים זה פגע לי במקום הטהור של ההנאה ממוזיקה. זה סוג של התמנגל עם הביזנס. יש מקומות שצריך להשאיר אותם טהורים ובלי שום קשר רציתי לעשות משהו חדש בחיים ולאתגר את עצמי עוד פעם. באנובה, בסופו של דבר, הגעתי הכי רחוק שאתה יכול להגיע בתחום הזה. ניהלתי את החברה בשותפות. רציתי את האתגר החדש שלי. אני גם חושב בשבמקום מסוים, מבחינה מוזיקלית, ההעדפות שלי הפכו להיות הרבה יותר אקספרימנטליות, הרבה פחות הכיוון של אנובה. החברה הזו הייתה צריכה בדיוק את הוייב המוזיקלי המסוים שיש בה עכשיו, וזה וייב נכון בשבילה".
את האלבום הקדשת לילד בן החמש שיש בכל אחד. במובנים רבים האלבום הזה הוא בעיקר בשבילך.
"אני לא מסתכל על שוק, זה לא ממש אכפת לי. כל מה שנשאר לך זה באמת לעשות את מה שעל הלב שלך ולקוות שאנשים יירתמו איתך למסע הזה. החופש הזה נותן לי את האפשרות להיות נקי באמת מכל שיקול אחר. הילד בן החמש הוא אני, אתה, כולנו בעצם. ילד בן חמש מכיל את הערכים הפחדים, השמחות והעצב. הוא מכיל את הכל בצורה מזוקקת כזו ורק אחר כך מגיעה כל הבגרות שמפילה עליו את ניסיון החיים, כל מה שנדבק בו במהלך הדרך בתוך כל התרמיל הזה. אתה מבלה את כל החיים שלך בלנסות, אם זה בטיפולים או בשיטות אחרות, לחזור לאותו בסיס בו אתה תרגיש שלם עם עצמך, כמו ילד בן 5. הזמן עובר ורק כשאתה ממש זקן אתה הולך וחוזר להיות אותו ילד. ואז אתה מת".
יאיר יונה ישיק את אלבומו החדש היום (חמישי) באוזןבר בתל אביב
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם