בתוך הצינורות: "באפלה" לא עוסק בצד היהודי של השואה

כמו מרבית סרטי השואה, גם "באפלה", המתאר שרברב פולני שהחביא קבוצת יהודים בביוב, מתרכז בצד של המציל ולא בזה של הניצולים

מאיר שניצר | 23/4/2012 10:45 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: באפלה

''באפלה'', בימוי: אניישקה הולנד, פולין 2011

מרבית הסרטים הבינלאומיים העוסקים בתקופת השואה אינם עושים מאמצים נרחבים מדי לעיצוב נפשי של הניצולים היהודים, שכן עיקר האנרגיה שבהם מושקעת בתיאור עולמם של המצילים הנוצרים. כאלה היו "רשימת שינדלר", "הפסנתרן" וגם "החיים יפים", שלא החמיצו את הגיבור הגרמני יפה המראה, זה שמוכן לפסוע צעד אחד מעבר לקווי האידיאולוגיה הנאצית ולהטות שכם למען הקורבנות היהודים.

מהבחינה הזו, "באפלה" הוא חריג מסוים בנוף הפילמאי, שכן במרכזו ניצב גבר פולני נבער ומכוער צורה, שחסד ההצלה שלו אינו יכול לשפר את הפרופיל המוסרי הפרטי שלו. אך בעניין הבסיסי ממש - סוגיית חילוצם של היהודים מהמוות הבטוח הממתין להם - אין שינוי בעמדתו של סרט זה מתוצרת פולין לעומת קודמיו שאוזכרו קודם לכן. זאת משום שגם הוא מתרכז אך ורק בצד הנוצרי של סיפור המעשה.

והמעשה שהיה כך היה: במשך 14 חודשים הצליח שרברב ממוצא פולני, שגם עסק בגניבה ובביזה, להחזיק בחיים קבוצה של יהודים שנחלצו מהאקציה בגטו לבוב. הוא שמר עליהם בתוך מחילות הביוב העירוניות, שהוא עצמו שימש כמפקח התפעול שלהן. תחילה הוא עשה זאת תמורת כסף ומאוחר יותר גם ללא תמורה פיננסית, ותוך סיכון חייו וחיי בני משפחתו.  
מתוך הסרט
מתרכז רק בצד הנוצרי של סיפור המעשה. ''באפלה'' מתוך הסרט

"באפלה", אם כך, מתמקד בבנייה מדוקדקת של פרופיל אישיותו של הטיפוס המכונה "חסיד אומות העולם", והשחקן הפולני רוברט וייצקביץ', שמגלם את הדמות הזו, עושה עבודה מזהירה ממש. מה שאין לומר על עבודתה של הבמאית אניישקה הולנד, ובייחוד על התסריט, שהוכן בידי דיוויד שמעון הקנדי.

הולנד, במאית עתירת ניסיון שכבר טיפלה בעבר באירועים הקשורים בשואה בסרטיה "קציר הזעם" ו"אירופה, אירופה", שמה דגש מוגזם על ההקרבה הנוצרית, שמחליפה כאן את הסבל היהודי. כבר לפני שני עשורים רשמה הולנד מעורבות מפוקפקת באותו הנושא כאשר הכינה לאנדז'יי ויידה, גדול קולנועני פולין, את התסריט לסרטו "קורצ'אק", שגולל את פרשת חייו ומותו של המחנך היהודי הנודע שהצטרף לחניכיו הקטנים בדרכם האחרונה לטרבלינקה. באותו סרט מעורר חמה הובלטה דווקא הפרשנות הקתולית לתיאור רגעי חייו האחרונים של קורצ'אק, שבמציאות נרצח רק בגלל יהדותו וודאי שלא בגלל אימוץ רטרואקטיבי של רעיונות המובעים בברית החדשה.

הולנד, בת למשפחה מעורבת קתולית-יהודית, ממשיכה באותו קו מחשבה גם בסרטה הנוכחי, ששב ומבליט פעם אחר פעם את נקודת הכובד המוסרית שלו בעובדה שישו הצלוב היה למעשה בן העם היהודי. ההכרח לתיאור דואלי

של מערכות היחסים בין שתי הדתות המתחרות מוליך את "באפלה" אל כמה סצנות בעלות אווירה נוצרית-כנסייתית סמיכה, המודגשת ברגע דרמטי מכריע באמצעות שימוש מניפולטיבי (וגם מוזיקלי - "דידו ואניאס" מאת הנרי פרסל) ברעיון ההקרבה שעומד מאחורי מיתוס הצליבה. ואגב כך: אין רשעים פולנים בסרט הזה. האנשים הרעים הם נאצים מגרמניה או משתפי פעולה מאוקראינה. מרבית הסרט הארוך הזה (כשעתיים וחצי) מצולמת באפלוליות מחילות הביוב של לבוב, והולנד אינה שוכחת ולו לרגע אחד להסתייע בזיכרון הקולנועי המאוד ייחודי שקשור בסרט המופת הבריטי "האדם השלישי" (משנת 1949), שהתחולל במנהרות הביוב של וינה. גם לפולנים עצמם יש זיכרון פילמאי עז ממחילות ביוב, שבהן התרחש "קאנאל" (1957), סרטו המהולל של ויידה, אביה הרוחני המובהק של הולנד.

המחילות כמו מדגישות את האופי "הנשי" של הסרט, והולנד כמובן אינה מחמיצה את ההזדמנות לערוך אנלוגיה מעייפת בין ההיחלצות המכאיבה מתוך אחת המנהרות הללו לצילום מפורט של לידת תינוק. בכלל, הסרט מרבה להסתייע בקטעי סקס, וזאת כנגזר מהרעיון הגורס שהחיים בעידן החשוך ההוא נמשכו כרגיל, על כל המשתמע מקביעה זו, גם כשהמוות האלים המתין מעבר לכל פינה מאיימת. 

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום סרטים וקולנוע -
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

ביקורות וטורים

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים