פסטיבל קאן 2012: איך סרטו החדש של ווס אנדרסון?
פסטיבל קאן נפתח בהקרנת "ממלכת אור הירח", סרטו של הבמאי ווס אנדרסון, אזרח מדינת הילדים הנצחית, שמצליח להשמיט את הזנבות הילדותיים מדי שהעיקו על סרטיו בעבר
משנת 1998, מאז יצר אנדרסון את "ראשמור" (שנקרא בארץ "המירוץ לצמרת של מקס פישר"), הוא נהנה ממעמד-על אצל מי שבגרו אל תוך העידן הפוסטמודרניסטי, שאינו מחויב להיררכיות או לאמת היסטורית. העובדה שהוא דובר הדור הבא, ואין זה משנה באיזה דור מדובר - דור ה-X, דור ה-Y או דור הבלאזה - באה לידי ביטוי בהיר גם ב"ממלכת אור הירח", שפתח אמש את פסטיבל קאן ויגיע לארץ בעוד שבועיים.
הסרט הפרטי הזה, שהוא גם ציבורי, מספר על אהבה ראשונה של שני ילדים אמריקאים שחיים באי קטן בחוף המזרחי של ארה"ב. העובדה שהשניים קטנים ואוהבים היא פרטית לגמרי, שלא כמו העובדה שהעלילה מתחוללת בספטמבר 1965, כאשר אמריקה עשתה את צעדיה הראשונים במלחמה בווייטנאם. יאמר מיד: אין שום זכר ושום אזכור ישיר או ברמיזה למעורבות הצבאית במזרח הרחוק, ואפילו לא לטראומה שעברה ארה"ב שנתיים קודם לכן כשנרצח הנשיא קנדי. אבל בעובדה שבאוויר עומד ריח של מרד, ובאותה העת גם משתוללת בחוף סופת גשמים מהקשות שידעה המדינה, יש יותר מסתם רמז סימבולי לסיטואציה הטעונה שזורמת עמוק מתחת לפני השטח ב"ממלכת אור הירח", ותגיע לידי ביטוי הרבה אחרי שהסרט יסתיים - כאשר הילדים המאוהבים, המריצים את העלילה קדימה במהירות, יגיעו אל גיל הקולג' ויהפכו לחלק אינטגרלי ממהפכת ילדי הפרחים, תרבות הסמים, הרוק והפשעים נגד האנושות שביצעו חיילי ארה"ב בווייטנאם בשלהי שנות השישים.
סם הקטן (ג'ארד גילמן) הוא חניך בתנועת הצופים, שעורק מהשבט בזמן הג'ימבורי רק כדי לאסוף את סוזי הילדונת (קארה הייוורד), עמה הוא מתכנן לברוח אל מקום המסתור שלו באי הזעיר. הנמלטים מקימים עליהם פלוגת רודפים שמחפשת אחריהם, ובתוך כך נפרם לגמרי הווילון המסוגנן המכסה על הסיפורים ועל השערוריות המינוריות שהם מנת חלקם של יושבי האי.
במהלך אסתטי מרשים משכילים הבמאי אנדרסון וצלמו הקבוע רוברט יאומן, שעובד עמו בצמידות מאז 1996, לכונן עולם שלם ומנומק היטב, שנראה פחות כמו אמריקה המוכרת מהחיים והרבה יותר כמו אמריקה האידילית, כפי שהונצחה בציורים של נורמן רוקוול, מעין צייר לאומי אמריקאי, וגם בעבודות מאמצע המאה ה-19 של אסכולת ציירי עמק ההדסון, ששאפו לרסן את הטבע ולהפוך את איתניו לחלק בלתי נפרד מהישות האנושית. המהלך אולי נכשל אצל הציירים, אך ב"ממלכת אור הירח" הוא מצליח מעבר למשוער.
אל הצד האסתטי המנצח מצרף אנדרסון (שאף כתב את התסריט בשיתוף עם רומן קופולה, הבן של) את ההומור החריג שלו, שנסמך על האלמנטים הסוריאליסטיים, שאותם הוא מעצב דווקא בתוך חיי היומיום הכאילו שבלוניים. בעבר הוא עשה זאת בהצלחה מסוימת בסרטיו "משפחת טננבאום" ו"רכבת לדרג'ילינג". כעת, כשהוא מבוגר מעט יותר, הוא יודע לשמוט החוצה את הזנבות הילדותיים מדי שהעיקו מעט על סרטיו בעבר, ולצלל יותר את אופי ההצחקה האבסורדית שמשלבת טקסט של פולחנים (דתיים, צבאיים ומשפטיים) יחד עם מראות שמגחיכים את כל בעלי השררה בעלילה. בין שהם הורים, שוטרים, פקידי משרד הסעד או מפקדים בשבט הצופים.
במסיבת העיתונאים שנערכה מיד עם סיום ההקרנה, נשאל אנדרסון אם הוא ביסס את סיפור הסרט על זיכרונותיו הפרטיים. תשובתו היפה לתהייה העיתונאית: "אני תמיד זוכר לא את מה שהיה, אלא את מה שרציתי שיהיה", יש בה כדי לשקף את הלך הרוח שבו נעשים סרטיו באופן כללי.
לצד הצטיינותו של הצלם יאומן, עושים עבודה נאה גם כמה מהכוכבים שאנדרסון גייס לטובת הפרויקט. פרנסס מקדורמנד וביל מאריי, המגלמים את הורי הילדה סוזי, מציגים זוג נשוי הכי פחות תיאטרלי ונוקשה, והכי קרוב לרוחו של הסרט "עמוק במים", שביים אנדרסון לפני שמונה שנים. ברוס ויליס ואדוארד נורטון, שבעבר לא הופיעו אצל אנדרסון, משתלבים היטב בעולמו המטורלל. וטילדה סווינטון? היא שוב בדמות המכשפה.
הבוקר יתחילו סרטי התחרות במירוץ אל עבר "דקל הזהב" הנכסף; הדרת הנשים בולטת השנה במיוחד לנוכח היעדרם מהתחרות של סרטים שנעשו על ידי במאיות. עובדה זו מועצמת לנוכח הידיעה החדשותית שבין מאות הסרטים המוצעים השנה לקנייה ולמכירה בשוק הנלווה לפסטיבל, התגלה "וואג'אדה", הסרט הראשון שהופק אי פעם בערב הסעודית, וביימה אותו אישה (!) בשם חיפה אל מנסור.
עלילת "וואג'אדה" עוקבת אחר ילדה בת 11 החולמת לרכוב על אופניים בצבע ירוק - פעילות האסורה על נשות הממלכה הערבית. גם נמצא קשר מסוים בין הסרט הסעודי לקולנוע הישראלי, שכן חברת ההפקות הגרמנית שמימנה את "ואלס עם באשיר" ואת "גן עדן עכשיו", היא שעומדת מאחורי הפקת "וואג' אדה".
ודומה כי בלי סשה ברון-כהן פסטיבל קולנוע תקני אינו יכול להתקיים. ל'אחר שבלבל את המוח לפני כמה שבועות בערב חלוקת האוסקרים, נראה אתמול הקומיקאי המחופש כשהוא מטריד את הציבור ליד הכניסה למלון קרלטון המפואר. והוא לא היה שם לבד. לצדו ניצב חברו הטוב, גמל מ"הדיקטטור", הפרודיה החדשה שלו, שתצא לאקרנים בישראל בעוד שלושה שבועות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם