סינגולר: הרוק העברי צריך עוד יוצרות כמו נינט

אנחנו יודעים שנורא כיף לכם לרדת על נינט, אבל הסינגל החדש שלה מוכיח שהיא שולטת, יהודית רביץ מצוינת בזכות הזיופים הקטנים, אלישע בנאי ו-40 השודדים הם רוקרים מגלומנים ואתניקס היא עדיין הלהקה הכי קוּלית בארץ. הסינגלים של השבוע

רועי בהריר | 17/5/2012 14:00 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר

יהודית רביץ, ''באתי בידיים ריקות''

רב ונשגב הוא כוחה של הצניעות היהודית-רביצית. שורשי הכריזמה של הזמרת/יוצרת השלווה והאהובה הזאת נטועים בה. בעבר, כשרביץ תיבלה אותה באופטימיות זהירה כשביקשה "רק מילה אחת, או שתיים, לא יותר מזה",  הלב הגביר קצב ואת העין כיסתה לחלוחית קטנה של אושר. גם היום, כשהיא מגישה אותה כמות שהיא, בלי תוספת סוכר - להפך, עם ברי סחרוף בעמדת המפיק, שהחדיר את אפלוליותו האופיינית בשיר - היא עושה את העבודה: שמחת החיים המוכרת של רביץ אמנם קצת חסרה, אבל הלחן מצוין, הטקסט משכנע והזיופים
הקטנים, שלא השתנו בהרבה מאז הסבנטיז, משרתים את הנרטיב באופן מושלם.

אין צורך באוזן רגישה לשמיניות טונים כדי להבחין באחת הסיבות האפשריות לכך שרביץ, על אף כבודה ומעמדה, עדיין יכולה לחשוב שהיא באה "בידיים ריקות". זה לא אומר, כמובן, שהידיים של יהודית רביץ - כלומר, יכולותיה הווקאליות - באמת ריקות. להפך. זיופיה מתוקים, כובשים וחיוניים עד מאוד לעלילה. ספק אם השיר הזה, לדוגמה - הסינגל הראשון מתוך אלבום חדש, ה-12 שלה, שצפוי לצאת בקרוב - היה שיר כה יפה גם בלעדיהם. 


Get Microsoft Silverlight

צילום: רונן ללנה
זיופים מתוקים וכובשים. יהודית רביץ צילום: רונן ללנה

אלישע בנאי ו-40 השודדים, ''הכל נשרף''

זהו שלא, אלישע בנאי ו-40 השודדים. לא "יותר טוב לעצום את העיניים כשהכל נשרף". זה לא מספיק מעניין כמוטו לחיים, כמובן, אבל גם לא מי יודע מה חזק בתור אמירה ביקורתית. הרי גם כשהכל נשרף - והכל, אם הבנתי מכם נכון, זה אומר גם דברים כמו דמיון, יצירתיות, מקוריות וכו' - צריך לעשות הכל כדי לכבות את האש, לשנות את המציאות וליצור יש חדש וטוב מהאין שנוצר מתוקף הנסיבות.

ולא, אלישע ושוד', שירה מתחכמת ועשירה במנייריזם מעצבן, הפקה ניינטיזית (של שחר אבן צור), משפטים חסרי השראה שמנוסחים ברישול ולחן מונוטוני ומשעמם זה לא יש חדש וטוב. זה אין ישן ורע. גם "סן דייגו", אגב, הסינגל הראשון, לא הביא עמו איזו בשורה מעניינת או חדשה, אבל שם הלחן לפחות היה נחמד, אפילו נחמד פלוס, והקשר שבין המשפט הפותח ("אחד אמר הלילה מוזר") לזה שפותח את "הכוכבים דולקים על אש קטנה" (שסומן כאן עוד בזמנו) שעשע ועורר פרץ של נוסטלגיה מהולה בתקווה. עכשיו, אחרי ש"הכל נשרף" - כולל הנוסטלגיה והתקווה - לא נותר גם מאלישע בנאי ו-40 שודדיו שום דבר פרט לפוזה מגלומנית, בלתי מוצדקת ברובה, של רוקרים מתלהבים. חבל.


Get Microsoft Silverlight

צילום: אורית פניני
שירה מתחכמת ועשירה במנייריזם והפקה ניינטיזית. אלישע בנאי ו-40 השודדים צילום: אורית פניני

אתניקס, ''כי החיים כל כך יפים''

מי שלא מכיר מספיק טוב את אתניקס, ולא מודע לכך שמדובר בלהקה הישראלית הטובה ביותר בכל הזמנים, עשוי לחשוב שזאב נחמה נעלב מהחיקוי שלו ב"ארץ נהדרת" ושעכשיו, בשיר הזה, הוא מנסה כדי להוכיח לעולם שהוא קוּל. אולי זה באמת מה שקרה פה - בכל זאת, נחמה הוא טיפוס רגיש - אבל זה לא סותר את העובדה שהאנשים ב"ארץ נהדרת" לא מבינים כלום ושנחמה היה קוּל - הרבה יותר קוּל מהם - שנים לפני שהפך למיק ג'אגר.

בהתחשב בשיר הלא רע הזה - בו אתניקס הופכים פתאום לסוג של היפים, מדברים על לוסי בשמי היהלומים ועוטפים את זה בלחן ובעיבוד סמי-פסיכדליים עם אלמנטים מזרחיים וסינתי אופייני של קליסקי - נראה שהוא ממשיך להיות קוּל, הכי קוּל, גם עכשיו. לעומתו, כל מי שעד היום בחר להתעלם מהברקות פופ היסטריות כמו "קטורנה מסאלה", "ציפור מדבר", "שיר ישן" ו"היא לא תשוב" (אם לציין כמה מבין עשרות) ופתאום, לנוכח השיר הזה, אומר, או כותב, שאתניקס נהיו להקה טובה, הוא אדם לא קוּלי בהחלט. מצד שני, תמיד יכול להיות שהוא ניחן בתכונות חיוביות אחרות - למשל, יכולת להיות חבר טוב בעת צרה. מה לעשות, לא כולם קוּלים, ככה זה בחיים.


Get Microsoft Silverlight

יח''צ
הלהקה הישראלית הטובה ביותר בכל הזמנים. אתניקס יח''צ

נינט טייב, What are You People

בדומה לאלה שאפיינו את "קומוניקטיבי" - האלבום הקודם שנינט עשתה עם רוקפור - גם הטקסט הזה מוזר, כאוטי, אסוציאטיבי. נינט עדיין מבולבלת ומבלבלת, רק שעכשיו היא אחרי כמה קורסים במדעי החיים אצל גלעד כהנא ושלומי שבן, ובנוסף לכך גם חשה מספיק בטוחה באנגלית שלה.

התוצאה, בסך הכל, טובה: הנוירוטיות וחוסר האונים של נינט עדיין מעניינים ואותנטיים למדי, האנגלית נשמעת נכונה יותר לסגנון כתיבתה, ונראה שגם גווני קולה התחדדו, הסתעפו, ספגו בלוז, סול, רוק ורול. גם העובדה שהלחן בשיר הזה מוצלח אינה בגדר בשורה מרעישה: נינט התגלתה כמלחינה מוכשרת לא פחות מאשר כותבת (ואולי גם זמרת) עוד אז, ב"קומוניקטיבי", הטוב והלא קומוניקטיבי. נכון, קצת חבל שכל זה לא קורה שוב בעברית - שפה שבהחלט זקוקה להרבה יותר רוקריות בועטות שכמותה, מאשר אנגלית - אבל חוץ מזה, אין מה לומר, נינט שולטת. באמת. בלי שגיאות כתיב ומלא סימני קריאה בסוף.


Get Microsoft Silverlight

צילום: רותם וחניש
מלחינה מוכשרת לא פחות מאשר כותבת. נינט צילום: רותם וחניש

עידן יניב, ''איך אוכל לשמח אותך''

עידן יניב הוא קסם של בחור. יש לו חיוך רחב, לב זהב, עיניים טובות והוא אפילו יודע, פחות או יותר, לעשות פרצוף של אדם עצוב ומהורהר כשהצלם של עטיפת הסינגל החדש - הראשון מתוך אלבומו החמישי, המאיים לצאת בקרוב - אומר לו שזה חשוב, בגלל האווירה של השיר.

אפשר בהחלט להניח שברגע האמת, כשיהיה עליו לשמח בחורה שצריכה שישמחו אותה, הוא יעמוד גם במשימה הזאת בהצלחה. דרכי פעולה רבות ומגוונות עומדות לרשותו, לצורך העניין: הוא יכול לקנות לה פרחים, לומר לה שהיא רזתה, להקפיץ מולה כדור על הראש, לדגדג אותה או לעשות לה חיקוי של שמעון פרס, לדוגמה. במילים אחרות, גם אם הבלדה המשעממת הזאת, על קיטשיותה הלטינית, תגרום לה במקרה להירדם במקום להיות שמחה, לא קרה כלום. למחרת בבוקר, כשתקום, עידן יניב יקנה לה גלידה, והכל, בע"ה, יהיה בסדר.


Get Microsoft Silverlight

צילום: נועם יוסף
בלדה משעממת. עידן יניב צילום: נועם יוסף
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

סינגולר

צילום:

רועי בהריר מאזין בשבילכם לסינגלים החדשים שיוצאים ועושה לכם סדר באוזניים

לכל הכתבות של סינגולר

פייסבוק

ביקורות וטורים

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים