בלוז קרצוף האסלות: חבל ש"30 שקל לשעה" נקברה בערוץ 1
ב"30 שקל לשעה" אין פסגה מלודרמטית או מסקנה רגשית, אבל המבט המינימליסטי על עובדות הניקיון עושה את שלו
איזו זכיינית תיקח סיפור כזה? "30 שקל לשעה" מתוך הסדרה
ל"30 שקל לשעה" אין פסקול, אבל מוזיקה דמיונית בוקעת ברקע. קולות מייבבים של שכבת פועלים שקופה. אירנה, עולה חדשה, מנקה. קומה 10, 30 לשעה. אסנת, גם כן מנקה, אבל עוד שבועיים, מבשר הבוס, "הפסקת עבודה". ויש עוד אחת, ערבייה שותקת. שלושתן דואגות - זו לבתה שעצורה, זו למצלמת רשת שתסייע לה לדבר עם הבת הרחוקה, זו לגורלה המר.
"30 שקל לשעה" מטפלת במה שמונח בקרן זווית, אבל אף אחד לא מוכן להרים ולקחת, בזבל, בתת-אדם נטול זכויות - עובדות ניקיון בבניין משרדים מטופח. יוסי מדמוני ודוד אופק ("בת ים-ניו יורק", "מלנומה אהובתי") אמנם לא הצליחו לתרגם את המצוקה הניבטת מן הדמויות לכדי מסקנה רגשנית יותר אצל הצופה, או לכדי אמירה דרמטית מגובשת. ובכל זאת, המבט הנקי, הרזה, העקשן לעתים, עושה את שלו.
אין בה כמעט מלל, פסגה מלודרמטית או פניות חדות. אפילו השחקנית הראשית (סופיה אוסטריצקי, מוזיקאית שנגמלה מסמים) אינה שחקנית מקצועית. אבל הבלוז המר שמפיק קול קרצוף האסלות של אירנה ואסנת (רותי בורנשטיין המעולה) חודר שבעתיים. גם יגאל עדיקא, כיוסי הבוס, משובח כהרגלו.
מעבר לזה, מדמוני ואופק, עם המפיק חיים שריר, הצליחו להשתיל איבר זר בפריים טיים. סדרה רחוקה מהאוטוסטרדה עליה דוהרים בשלנים, רוקדים ושורדים - רעבים לעוד ועוד מהאונה שלכם. איזו זכיינית תיקח סיפור חצי אילם, אטי וכבד, כזה שבשום אופן לא משתלב עם פרסומת למסיר שיער עם הנעה קדמית? אף לא אחת. כך נקברה הסדרה בערוץ 1, שלאחרונה מחדש פנים ומשתבח. ואולי עדיף ככה, בלי פרסומות.
"30 שקל לשעה", ערוץ 1
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם