פסטיבל קאן 2012: סרט הגנגסטרים של בראד פיט מאכזב
בראד פיט ואנדרו דומיניק מציגים ב"הורג אותם ברכות" את הצד המגניב של הרוצחים, וקן לואץ' מתעסק בפשע ב"הנתח של המלאכים" באופן כמעט הומוריסטי
''אמריקה אינה מדינה, אמריקה היא כסף", מסכם בראד פיט את הרעיון המרכזי שעומד בבסיס סרט הגנגסטרים "הורג אותם ברכות", שנקלע בטעות לתחרות הראשית בפסטיבל. גנגסטר זוטר שוכר שני שלומיאלים כדי שיבצעו עבורו שוד מזוין באחת ממאורות המאפיה בניו אורלינס. גנגסטר בכיר יותר שוכר שני מחסלים כדי שיתקנו תכף ומיד את תקלת השוד ההוא, ואולי גם יאתרו את הכסף שנגזל וישיבו אותו לבעליו (החוקיים?). בסופו של יום, ולאחר סדרה מעייפת של בום-בומים מוכרים, לפחות ארבעה אנשים משלמים בחייהם בעבור ההרפתקה הזאת.
מובן שהעלילה אינה מובילה לשום מקום, וגם לא התכוונה לכך, לבד מההבהרה החוזרת של הנקודה הידועה ההיא, שאין הבדל בין הימים הפרועים של הדוקרב באו.קיי קוראל, כשקרב אקדחים הנערך במכלאת הבקר שבחצר האחורית מסדר סופית את העניינים התלויים ועומדים בין בני אדם, לבין הימים המתוחכמים שבהם אנו שרויים, כשהדברים מתגלגלים למעשה באופן זהה לגמרי.
אנדרו דומיניק הוא במאי יליד ניו זילנד, שלפני תריסר שנים עשה לעצמו שם טוב בזכות סרטו "צ'ופר" ("מקצץ"), שהעלה על הבד את פרשת חייו של פושע אוסטרלי אלים באופן חריג. מהיבשת החמישית נע דומיניק להוליווד, שם ביים לפני חמש שנים את "ההתנקשות בג'סי ג'יימס בידי רוברט פורד הפחדן" - הכלאה בין מערבון לסרט פשע שבו גילם בראד פיט את הדמות המובילה. והנה כעת שוב הצמד פועל יחד, ובטריטוריה דומה.
ניכר כי לדומיניק (שגם חיבר את התסריט) ולפיט (שהיה בין מפיקי הסרט) היה חשוב, מאוד מאוד חשוב, להבהיר את הנקודה המוסרית הקושרת בין ימי המערבונים וההשתלטות הפרועה של האדם הלבן על מרחבי צפון אמריקה, לבין הקפיטליזם הנשכני והחזירי שהוא כולו שלנו. וכדי שאף אחד לא יחמיץ חלילה את האנלוגיה הזאת, משולבים לכל אורכו של הסרט קטעי חדשות טלוויזיוניים המסקרים את מסע הבחירות של ברק אובמה ב-2008, וכן אינם חוסכים דיווחים מהמשבר הכלכלי, שעדיין אוחז את אמריקה בצווארה.
צפו בקטע מתוך הסרט:
ובכל זאת, יש אלמנט אחד מוצלח ב"הורג אותם ברכות", אך הוא בהחלט אינו מקורי. מדובר בדיאלוגים, במבנה המשפט המדובר ובעיצוב הקולי-מגניב של הרוצחים לסוגיהם. כל זה עובד טוב, אך על כל אלה יש הרי לקוונטין טרנטינו פטנט רשום על שמו מאז ימי "ספרות זולה". דומיניק, שביסס את התסריט שלו על ספר פשע זול מאת ג'ורג' היגינס, מצליח לבזבז כאן את האשראי הרב שניתן לו בעקבות "ההתנקשות בג'סי ג'יימס".
גם בסרטו של קן לואץ' "הנתח של המלאכים" מתעסקים בפשע, אבל באופן קליל יותר, כמעט הומוריסטי. תחילת העלילה תופסת את היוצרים כשהם במצב רוח חברתי לוחמני. גיבור הסרט הוא טיפוס כלומניק מהשוליים העלובים של גלזגו, שנכנס ויוצא מבתי הכלא המקומיים בגין ביצוע פשעים זעירים ומעשי אלימות כלפי עוברים ושבים. כעת הוא מצוי שבוע לפני הרגע הגדול בחייו - הבחורה הצעירה שלצדו עומדת להביא לעולם את תינוקו, ולרגל המאורע הכביר הוא נודר נדר לשנות את דרכיו המגונות. זה קשה, כמובן, אבל מתגמל.
למרות הפיתוי הרב שניצב בפני לואץ' הוותיק ושותפו הנצחי כמעט, התסריטאי פול לאברטי, לעצב על הבד עוד אמירה סוציאלית קשה מהנוסח המוכר שלהם ב"16 מתוק", "קוראים לי ג'ו" או "ליידיבירד", חומקים השניים במפתיע מגזירת גורל זה ומהמרים על קומדיית פשע, שאיננה אלא עיבוד סקוטי ל"אנו הגנבים" (עם ויטוריו גאסמן) - קומדיית הבורקס הנאפוליטנית, שמריו מוניצ'לי הגדול ביים ב-1958. אז שדדו פסל של המדונה הקדושה בנאפולי, פה גונבים כמה בקבוקי ויסקי השווים מיליונים, שנחשבים ל"מונה ליזה" של עולם השיכר. אווירת הסלחנות והפיוס עם העולם, שאינם בהכרח הקלפים החזקים של לואץ', מיטיבים לסייע לו בעיצובו של סרט חייכני, שלא ייזכר דווקא כאחת מפסגותיו.
לאחר חשיפתם של 13 (מתוך 22) סרטי התחרות, הדעה הכללית היא שמדובר השנה באכזבה מצטברת, וכי רק שני סרטים - "מעבר לגבעות" של מונג'יו הרומני ו"אהבה" של האנקה - התרוממו עד כה לרמה גבוהה באמת. מצד שני, הבאזז גורס כי הכל יתהפך הערב בשעה שבע וחצי, עם הקרנת "פוסט טנבראס לוקס" של קרלוס רייגאדס המקסיקני.
דיווחים קודמים מפסטיבל קאן 2012:
>> אלן רנה מציג סרט מבריק ורפלקסיבי
>> מיכאל האנקה מצליח להפתיע
>> ומה חשב מאיר שניצר על סרטו החדש של ווס אנדרסון?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם