פסטיבל קאן 2012: כוכבת "דמדומים" מצליחה להרשים
וולטר סאלס הברזילאי מציג בסרטו "בדרכים" סצנות שמדגמנות מסע במקום לחוות אותו; ולאוס קארקס הצרפתי מגיש את "הולי מוטורס", שקשוקה יומרנית שזוכה ללעג ולתשואות בו-זמנית
מפה לשם, וולטר סאלס הברזילאי הפך בעיני עצמו למעין מומחה של כתבי הקודש. אחרי "דרום אמריקה באופנוע" (2004) - עיבודו הקולנועי לתנ"ך הרשמי של מהפכני השמאל החדש שתיעד את מסעם המהולל של צ'ה גווארה ואלברטו גראנדו לאורכה של היבשת הלטינית - הפיל אתמול סאלס על קאן את "בדרכים", גרסתו לתלמוד האולטימטיבי של המורדים בערכי החברה הצרכנית במערב.
"בדרכים", ספרו של ג'ק קרואק מ-1957, נתפס בעיני רבים כמסמך המכונן של תרבות ההמונים לאחר מלחמת העולם השנייה. שרטוט רוחבי של דור הביטניקים, על שלל אביזרי העזר שלהם: מריחואנה, מעילי עור, מכוניות במהירויות מואצות ופסקול נון סטופ של ג'אז, שעם הזמן הומר במוזיקת רוק. הספר - סוג של שולחן ערוך דתי - התיימר להעביר לקוראים את הריח, את הטעם ואת הסאונד של אותו דור, שנציגיו הפילמאיים הבולטים היו מרלון ברנדו וג'יימס דין. זו היתה מן הסתם גם הסיבה שקרואק, בכבודו ובעצמו, הציע לפני יותר מ-60 שנה לברנדו לגלם את הדמות המרכזית בעיבוד אפשרי של הספר לסרט. אבל זה לא קרה עד כה, עד שסאלס היבשושי נטפל לספר.
בכישרונו הקולנועי המוגבל ("תחנה מרכזית ברזיל", "ארץ זרה") ובטעמו האמנותי הפשרני מוליך סאלס יצירה שהאנרגיות הפוטנציאליות הכלואות בה אמורות היו להתפוצץ על הבד. אלן גינסברג, ויליאם בורוז, ניל קאסידי - משוררי דור הביט - שימשו את קרואק כמודל לעיצובן של הדמויות המובילות, אך כל זה מתמוסס בסרט בעל אופקים דלים, חוסר השראה באופני הנרטיב שלו והתעקשות מרגיזה על שימוש מיותר בקריין המדקלם פרקים מתוך הספר, במקום לתרגם אותם לשפה חזותית, שבה כרוכים יחד רוח נעורים נון-קונפורמיסטית, הזיות סמים ותפיסת מציאות פייטנית של משוררים.
הרעיון הגדול של "בדרכים", ששימש מאוחר יותר מצע דשן עבור מאות סרטי דרך, מתבזבז פה על סצנות המדגמנות מסע במקום לחוות אותו. מבין שפע השחקנים הגודשים את הבד (גארט הדלונד, סם ריילי, קירסטן דאנסט, סטיב בושמי, איימי אדמס ונוספים) מתבלטת עבודתה של קריסטן סטיוארט ("דמדומים"), המגלמת דמות של נערה-גרושה בת 17, שיום אחר יום ורגע אחר רגע מפרקת לגורמים את ערכי הבורגנות המתחסדת. אבל זה מעט מדי לסרט שאורכו 137 דקות.
התשואות הרמות שנשמעו בסיום ההקרנה לעיתונות של "הולי מוטורס" היו מפתיעות, אפילו מדהימות. במדינה מתוקנת מותר היה להניח כי מדובר במין מחווה לעגנית לסרטו המופלץ של לאוס קארקס. אבל כאן זה קאן, ולכן הדברים התפתחו פה באופן שונה; לצד הלועגים המרובים שהסרט הקים כנגדו, נמצאו גם המון מבקרי קולנוע צרפתים שבאמת לקחו ברצינות את העמדת הפנים הפומפוזית של קארקס ("נערה ונער", "הנאהבים מפריז"), לשעבר ילד הפלא של הקולנוע הצרפתי, ששב לעשות סרטים ארוכים לאחר הפסקה בת 13 שנים. שבחים עד השמים התערבבו עם צחקוקים ועם חרפות שכוונו לשטויות של קראקס.
רצף האירועים ב"הולי מוטורס" (על שם חברה להשכרת רכב יוקרה) עוקב אחר גבר ושמו מסייה אוסקר, הנע במרחבי פריז בתוך לימוזינה לבנה, שנהוגה בידי אישה קשישה וחידתית. במהלך הנסיעה מחליף אוסקר (שם סמלי הבא לייצג את תעשיית החלומות) הרבה זהויות, עוטה על עצמו איפור כבד, ומתנהג כאילו הוא חלק אינטגרלי מתיאטראות האימים בנוסח "סוויני טוד", שהיו פופולריים בבירת צרפת במאה ה-19.
מוכה ירח, בנקאי שחוט, מפלץ בדמות חצי-אנושית, איש שנולד מתוך מרבץ של חרא, קבצנית כפופת גו, אקורדיוניסט, רוצח שכיר ואדם גוסס. את כל אלה מגלם איש שגופו הוא סוג של פסל עשוי פלסטלינה. לצד דניס לבאנט, המבצע את מכלול הדמויות הללו, משובצים בסרט גם מישל פיקולי, אדית סקוב הוותיקה, שבינתיים הלכה לעולמה, אווה מנדז האמריקאית וגם הזמרת קיילי מינוג, שמגלמת את דמותה של ג'ין סיברג המנוחה. שקשוקה יומרנית שאין להתגעגע אליה. אפילו שהצרפתים חושבים הפוך.
היום בצהריים ייכנס לפעולה "רסן", סרט קצר של אתי ציקו, תלמידת אוניברסיטת תל אביב, המייצג את החוג לקולנוע בסינפונדסיון - התחרות העולמית של בתי הספר לקולנוע. הסרט המרתק הזה עוקב אחר אופני התנהגותה החתרנית של אישה נשואה, שנתונה תחת ידו הרודנית של בעל האטום לצרכיה הגופניים. "רסן" אוצר בחובו אנרגיות של סקס ושל פנטזיות קדחתניות - מין בשירותים של בר, מציצה במחסן חנות מכולת, סכין קטלנית וכלב עם גורל אכזר - המזכירות את "משעולים", סרטה הקצר של הגר בן אשר ("הנותנת"), שזכה בעבר בתחרות הסינפונדסיון בקאן. יש לקוות שגם חבר השופטים בראשות ז'אן-פייר דארדן - אחד מצמד האחים הבלגי הנערץ - יבחין ביתרונות האלה ויוקיר אותם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם