פסטיבל קאן 2012: דיוויד קרוננברג נגד הקפיטליזם
"קוסמופוליס" של קרוננברג, בכיכובו של רוברט פטינסון, מנסה לתאר שדה קרב של עקרונות חברתיים, אבל התוצאה מחורבנת בתכלית; ו"עמוק בערפל" הוא סרט מאופק ומבוים לעילא שברקעו הכיבוש הנאצי
מאתיים שנה לאחר פרוץ המהפכה התעשייתית, נזכרים סוף סוף כהני הקפיטליזם להתחיל בהבעות צער על קיומם כמה חלקים מה זה שליליים המוטעמים בדת הארורה שלהם. בהשראת ספרו של דון דלילו, עיצב דיוויד קרוננברג את סרטו החדש "קוסמופוליס" כרצף מתמשך של מפגשים בין אישיים, דו ראשיים, המוגשים באופן מלאכותי במתכוון, תיאטרלי במידה צורמנית ממש. בהקצנה סגנונית זו התכוון קרוננברג לחולל על הבד שדה קרב סמלי בין שתי השקפות העולם, שסוף סוף התייצבו למלחמת גוג ומגוג ביניהן - הרודנות של הטייקונים משליטי הרוע בעולמנו העכשווי, לעומת הרצון הבסיסי לקיום, שהוא שאיפתם של ההמונים, שטומטמו עד תשישות מעבדות-העד לתרבות הצריכה והמרדף אחר המותגים.
ובכן זה הולך כך: רוברט פטינסון ("דמדומים") הוא מהכרישים הנשכניים ביותר בוול סטריט; סוחר נשק, איל היי-טק , ומהמר פיננסי כבד המניח את כספי המשקיעים כנגד המטבע הסיני יואן. הוא דיקטטור בן 28 השולט בגורלם של מיליוני מועסקיו, והעלילה תופסת אותו כשהוא נע בלימוזינה לבנה ברחבי ניו יורק, במסע קדחתני ודברני באופן מעיק, בניסיון להגשים את רצונותיו הגלויים והכמוסים.
הרצון המפורש ביותר שלו הוא לבצע תספורת (אמיתית, לא כמטפורה פיננסית), וכבר בהגשמת משימה נכבדה זו צצים לפניו קשיים בלתי צפויים. רצונות נוספים, שהם בעיקר סקסואליים, מתגשמים בהרבה מקרים בתוך כלי הרכב הארוך, כאשר ז'ולייט בינוש, שרה גאדון, סמנתה מורטון ונקבות נוספות - המגלמות נשים שונות המשתלבות בהווה ובעבר של הבחורצ'יק המיליארדר - מסייעות לו לצלוח מטלות גופניות אלה. מעת לעת מופר השיוט של הלימוזינה בשדרותיה של מנהטן, בעיקר בשל פרצי אלימות אנרכיסטיים, הבאים מכיוון המוחים החברתיים, המתריסים כנגד מעלותיו המפוקפקות של הטייקון הצעיר, שאילו היה נוחת כעת בארץ, ועדת הריכוזית הייתה בוודאי מפליאה בו מכותיה.
המסגרת הסימבולית של ההתרחשויות ב"קוסמופוליס", מכתיבה לקרוננברג היצמדות לסגנון הגשה, שאפילו על במת תיאטרון היה מתקבל בתהיות מסוימות. למען האמת, מרבית הסצינות בסרט מעבירות תחושה המזכירה שילוב מסורבל בין מחזה כושל של הרולד פינטר לטקסטים בימתיים חורקים של דיוויד מאמט. במילים פשוטות: העיבוד של יצירתו הספרותית של דלילו לתסריט פילמאי הוא מחורבן בתכלית. גם מלאכתו המיומנת של הצלם הוותיק פיטר שושיצקי ("מופע הקולנוע של רוקי", "היסטוריה של אלימות"), מתקשה לסייע בהנפת "קוסמופוליס" אל מעל מדמנת השעמום שבה הוא מדשדש.
מבין השחקנים המרובים, שקופצים פה לביקורים קצרים מול המצלמה, שמור מקום מרכזי לפול ג'יאמטי, שאמור לשמש כשופרה של התבונה הסוציאליסטית. גם הוא, צר לומר, נדבק בהיסטריה של ההטפה הכנסייתית, ברוח כל סרטיו האחרונים של קרוננברג - "היסטוריה של אלימות", "סימנים של כבוד", "שיטה מסוכנת", וכמובן "קוסמופוליס" - שהתמקדו בדתות שחוללו את המאה ה- 20: טוטליטריות, פסיכולוגיה וקפיטליזם.
שונה לגמרי הוא סרטו המעניין של סרגיי לוזניצה האוקראיני "בתוך הערפל", שבינתיים הוא סרט התחרות המבוים באופן הכי מרשים. לוזניצה ("בלוקדה", "אור צפוני"), מהבולטים בדוקומנטריסטים האירופאים, ידע תמיד לשלב פיוט רב בסרטי התעודה שלו. לאחר קריירה דוקומנטרית מרשימה, הוא עשה לפני שנתיים מעבר בלתי מוצלח אל הקולנוע העלילתי (בסרט המבולבל "השמחה שלי"), וכעת הוא סוף סוף מתרומם לדרגות האיכות המוכרות שלו.
"בתוך הערפל" מתחולל באוקראינה ב- 1942, בזמן הכיבוש הנאצי. ממרחקים - אך ורק בפסקול הסרט - ניתן לשמוע את אנשי הזונדרקומנדו הגרמניים ואת משתפי הפעולה האוקראינים מבצעים את טבח היהודים ההמוני בבאבי יאר, ואילו על הבד מתחוללת באותה העת דרמה מאופקת המעמתת בין שני פרטיזנים סובייטים לבין איכר, שנחשד בשיתוף פעולה עם הכובש הגרמני, ובשל כך עומד בפני עונש מוות. לוזניצה מעצב טרגדיה קטנה בתוך מעגלים של טרגדית-על, והחיבור בין השתיים מניב לעיתים סצינות מהפנטות, המנצלות את נוף ההתרחשות המיוער והקפוא, ביחד עם משחק מתומצת ומרשים של שלושת השחקנים המובילים את הסיפור. נשקפים סיכויים מרובים שלוזניצה, ביחד עם סרטו החדש, וכן עם מכלול סרטיו התיעודיים, יהיה הקיץ אורח בפסטיבל ירושלים.
"בתוך הערפל" הציב עצמו בשורת המועמדים המובילים בתחרות, ובכך הוא מצטרף לסרטים הראויים של אלן רנה, מיכאל האנקה וכריסטיאן מונג'יו. ההכרזה על הפרסים צפויה ביום ראשון בלילה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם