עשה זאת בעצמך: כך תחקו את ווס אנדרסון בעשרה צעדים
לכבוד יציאת סרטו החדש "ממלכת אור הירח", אספנו את האלמנטים הקבועים בסרטיו של ווס אנדרסון, החל מהפסקול דרך עיצוב הפריים ומאפיינים סגנוניים נוספים. מפרקים לגורמים את אחד הבמאים הגדולים של זמננו
>> המדריך לאופנה של ווס אנדרסון
>> מה חשב מאיר שניצר על "ממלכת אור הירח"?
אנג'ליקה יוסטון, לוק ווילסון, אוון ווילסון, אנדרו ווילסון, קומר פלנה. אנדרסון נהנה ללהק את אותם השחקנים שוב ושוב, ולפחות חלק מהם הם גם חברים טובים שלו בחייו הפרטיים. גם בסרטו החדש של אנדרסון ניתן לזהות שניים מהשחקנים הקבועים שלו - ביל מוריי וג'ייסון שוורצמן.
הפנים הקפואות הן טכניקת משחק אפקטיבית שהומצאה על ידי באסטר קיטון, שוכללה על ידי אקי קאוריסמקי ונמצאת בשימוש נרחב בסרטיו של אנדרסון. האפקטיביות של הטכניקה מורגשת במיוחד כשהדמות קפואת הפנים נמצאת בסיטואציה קיצונית ואבסורדית (נפילה למים, משפט מטופש להחריד שמישהו אומר, היתקלות באדם שלבוש באופן משונה). ככל שהסיטואציה יותר קיצונית, כך חוסר התגובה על פניו של השחקן הופך מצחיק יותר, ואם במקרה השחקן שמשתמש בה הוא ביל מוריי, זה עובד אפילו טוב יותר.
האובססיביות של אנדרסון לפרטים קטנים ידועה לשמצה, ובכל זאת קשה שלא להתפעל בכל פעם מחדש מהדרך בה הוא מקפיד להשתמש בכל סרטיו, ובדרך כלל גם בטריילרים, באותו הפונט בכותרות הפתיחה. לעתים הוא מגוון מעט, כמו בסרטים בהן הכותרות אינן בצבע צהוב או שהן מופיעות באותיות איטליות, אבל זה נדיר.
אנדרסון הפך מקור השראה אינסופי עבור גדודי ההיפסטרים ההולכים וגדלים בזכות החיבה שלו לחליפות מחויטות, משקפי קריאה ענקיים ומחודדים, צעיפים, סיכות שיער וכיו"ב. לעתים נדמה כי התסריטים שלו, ולמעשה ההפקה כולה, הן רק תירוץ, ומה שבאמת מעניין אותו זה להשוויץ במציאות האחרונות שלו מחנות בגדי הווינטאג'. מבט בדמויות הסרט "משפחת טננבאום" מדגים זאת בצורה מושלמת.
אנדרסון אוהב להתחיל את סרטיו בתנופה. רובם מתחילים בסיקוונס בו הוא מעמיס אינפורמציה על הצופה ומציג את כל הדמויות במהירות ושובר על ידי שוט ארוך המלווה בקטע מוזיקלי. שתי הדוגמאות הזכורות ביותר של הטכניקה היו הביצוע התזמורתי של The Mutato Muzika לשיר "היי ג'וד" של הביטלס בפתיח של "משפחת טננבאום", ו- Life on Mars של דיוויד בואי שהופיע בתחילת "עמוק במים".
כמעט בכל סרט של אנדרסון מופיע שיר של הרולינג סטונס, ובדרך כלל גם שיר של הקינקס, ושירים נוספים של מוזיקאי רוק קלאסיים מהסיקסטיז והסבנטיז כמו ג'ון לנון, הביץ' בויז או דיוויד בואי. בנוסף אנדרסון גם עובד כמעט תמיד עם אותו מלחין, מארק מות'רסבו, לשעבר מלהקת דיבו.
סרטיו של אנדרסון עוסקים דרך קבע, בצורה כזו או אחרת, במשפחה לא מתפקדת. המשפחות הללו בדרך כלל מורכבות מאינדיבידואלים מוזרים שמרוכזים כל כך בעצמם עד כי הם מזניחים את הסובבים אותם, ורגעי השיא המרגשים בסרטים הם אלו בהם בני המשפחה מודים כי למרות מוזרותם, גם הם צמאים לחיבה ואישור של בני משפחתם, המוזרים לא פחות מהם. דוגמה קלאסית היא הסצנה הזו מתוך "רכבת לדארגילינג".
ישנם לא מעט סרטים שעושים שימוש נרחב בהילוך איטי. בז'אנרים כמו סרטי מלחמה או סרטי פעולה, הילוך איטי הוא חלק בסיסי מהשפה הקולנועית. אבל מכיוון שסרטיו של אנדרסון לא משתייכים לאף אחד מהז'אנרים הללו, ומכיוון שהוא בוחר באופן עקבי להשתמש בהילוך איטי בסצנות בודדות בלבד בכל סרט, השימוש במכשיר הקולנועי רב העוצמה הזה הופך לאירוני, מודע לעצמו ומוגזם במכוון.
החיבה של אנדרסון לעיצוב ולאמנות ניכרת במיוחד בשוטים סטטיים וסימטריים שמופיעים תדיר בסרטיו. שוטים מסוג זה מאפשרים לבמאי לעצב את הפריים כאילו היה יצירת אמנות פלסטית, ונותנים לו את החופש ליצור דינמיקות בתוך הפריים עצמו באמצעו המיזנסצנה, שגם היא כלי קולנועי בו עושה אנדרסון שימוש רב. התפרצות חסרת מעצורים של הנטייה הנ"ל ניתן למצוא בסצנה הבאה מתוך "המירוץ לצמרת של מקס פישר".
מוטיב נוסף שמופיע דרך קבע בסרטיו של אנדרסון הוא שוט מזווית גבוהה, בו נראה אביזר מנקודת המבט של מי שמחזיק אותו. הטכניקה הזו מאפשרת לאנדרסון לתת דרור לפטישיזם האינהרנטי שלו ולהציג בפירוט גבוה בהרבה מהממוצע את החפצים אותם הוא רוצה לתעד.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום סרטים וקולנוע -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם