ריקוד מלחמה: אנה פרנק - עכשיו מופע המחול
רקדני בלט קראקס מעלים מופע מחול וידיאו-ארט המבוסס על יומנה של אנה פרנק. איך מתמודדים עם העובדה שמדובר בחומר לעוס?
דרך מצוינת לתקשר ללא מחיצה של שפה. "יומנה של אנה פרנק" יח''צ
במלאת 70 שנה ליום הולדתה ה-13 של אנה פרנק, שבו הוענק לה היומן המפורסם, יועלה מופע מחול וידיאו-ארט המבוסס על סיפור חייה. את המופע יבצעו הרקדנים והכוריאוגרפים מריה בריוס ועופר זקס (בלט קראקס) ולהקה חדשה בת עשרה רקדנים.
זקס, רקדן וכוריאוגרף ישראלי, חי 17 שנה בוונצואלה, שם הכיר את הרקדנית הידועה מריה בריוס והקים עמה את בלט קראקס, להקת מחול שהיתה ללהקת הדגל של ונצואלה ובין השאר גם הציגה בישראל ארבע פעמים. בשל פעילותם האמנותית הענפה, הרעיף עליהם הנשיא צ'אבס שבחים וכספים; אך כאשר הנשיא יצא בתעמולה אנטישמית נגד היהודים ונגד
ישראל - ביטל הממשל את המופע על אנה פרנק, שעליו עבד הזוג זמן רב, ודרש מהם לערוך במקומו מופע על סבל הפלסטינים וליישר קו עם השלטון.
מאחר שזקס ובריוס לא הסכימו לשתף פעולה, הגיעו חייליו של צ'אבס לתיאטרון, איימו עליהם בנשק, לקחו את ההארד דיסק שבו הונצחה כל עבודתם במשך 17 שנה ונעלמו. האיום היה ממשי וברור, והשניים הבינו שעליהם לעזוב מיד לישראל. אנשי התיאטרון הארצי לנוער קיבלו אותם בזרועות פתוחות. המופע הועלה בשתי גרסאות: האחת לנוער, שזכתה להצלחה רבה, והאחרת למבוגרים - שהופעת הבכורה שלה תתקיים ב-12 ביוני במוזיאון תל אביב לאמנות.
מאיפה בא הרעיון להעלות את יומנה של אנה פרנק כמופע מחול?
"כתיבת יומן היא פעילות פרטית מאוד שבעידן התקשורת האלקטרונית והווירטואלית הולכת ומתמעטת, בייחוד בקרב הצעירים. התגלות יומן לאחר שנים ופרסום הגיגי לבו של הכותב האנונימי הם מאורע חשוב כאשר הוא מובא בקונטקסט היסטורי. עלינו להמשיך לספר את הסיפור ולהמחיש אותו בייחוד לדורות הצעירים, שעבורם מאורעות היסטוריים מאבדים חשיבות ומשקל. המחול הוא דרך מצוינת לתקשר בצורה אוניברסלית, ללא מחיצה של שפה".
סיפורה של אנה פרנק מוכר לעייפה, כמעט לעוס. איך מתמודדים עם המוכרות מחד גיסא ועם הציפיות של הקהל מאידך גיסא?
"יש נושאים היסטוריים וספרותיים שבמשך השנים שימשו השראה ליצירות תיאטרליות ומוזיקליות וגם למופעי מחול. סיפורה של אנה פרנק לא זכה להרבה גרסאות מחול, ידועות לנו שש בלבד, וזו הגרסה השנייה שאנו מעלים. את הראשונה, בכוריאוגרפיה של הארגנטינאי מאוריציו ויינרוט, העלנו בוונצואלה ב-1998 והופענו בה גם בארה"ב ובישראל בפסטיבל כרמיאל 1999. הקהל התרגש מאוד בכל המופעים. המופע מצליח לתאר באמצעות שפת המחול ובשילוב קטעים מיומנה וקטעי וידיאו את המעבר בין ילדות לבגרות בצל המלחמה".
כיוצרים, מה אתם "מרוויחים" מאלמנט הווידיאו במופע?
"הווידיאו מבוסס על חומר תיעודי ומשמש כרקע ברגעים מסוימים מאוד. הוא מאפשר לצופים לחוש את המציאות בעולם החיצוני, מחוץ לדירה בעליית הגג, וממחיש את הניגוד בין ניסיונם של האנשים במופע לחיות חיים לגמרי נורמליים במערכת יחסים אנושית, לבין אימת המלחמה שבחוץ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם